קופץ עד לתקרה

המטרה של קביעת תקרה לתשלום שכר לשחקנים בספורט היא להגביר את התחרות ולהכריח קבוצות להתנהל בשפיות כלכלית. תקרות שכר אינן מקובלות בכדורגל האירופי, אבל את הספורט האמריקאי הן הפכו לתחרותי ביותר בעולם, ולא פחות חשוב - למוצלח ביותר מבחינה כלכלית.

אתמול פרסם "ידיעות אחרונות" את תוכניתו של אבי לוזון, יו"ר ההתאחדות לכדורגל, שלפיה ב־2010 תיכנס לפועל תקרת שכר של 35 מיליון שקל לקבוצה. לוזון יסביר שתקרת השכר תגרום לקבוצות להתנהל בצורה בריאה יותר.

עם זאת, אין קבוצה בישראל, מלבד בית"ר ירושלים (שבה תקציב שכר השחקנים הוא כ־50 מיליון שקל), שתקציב שכר השחקנים שלה אפילו מגרד כרגע את ה־35 מיליון שקל. כך שלמעשה התקרה של לוזון לא משיגה דבר, מלבד פגיעה בסיכויי בית"ר להעפיל לליגת האלופות וכמובן צמצום ההוצאות של ארקדי גאידמק, יריבו המר של יו"ר ההתאחדות. התקרה המתאימה ביותר לכדורגל המקומי, שסובל מירידה מתמדת בהכנסות ממכירת כרטיסים, חסויות וזכויות שידור, היא תקרה יחסית, כלומר שתקציב המשכורות לא יהווה יותר מ־60% מההכנסות. אם אבי לוזון היה רציני, הוא היה מאמץ תקרה כזו ולא מציע תוכנית שהיא עוד קרב במלחמתו הפוליטית בבית"ר.