צילום: עמית שעל
יזמות: חברת רונטל - ארגון השומר מודל 2008
חברת רונטל השקיעה 7.5 מיליון דולר בסימגארד, מערכת בקרה המאפשרת בעזרת שלושה מסכים להעביר התרחשויות בזמן אמת מהשטח ואף לחלק הוראות הצלה במקרי חירום. החלום: גראונד זירו
חברת רונטל מכרה את המוצר שלה עוד כשהיה חלום במצגת פאוור פוינט, כאשר הלקוח הראשון החליט לתת לה סיכוי ולרכוש את המוצר בחיתוליו תמורת חצי מיליון דולר. והלקוח היה בנק ברקליס, הבנק השלישי בגודלו באנגליה.
רוני זהבי, מנכ"ל החברה ואחד המייסדים לצד ישראל קרן, שלמה פלד ורמי בר אייל, הבין אחרי 11 בספטמבר שפתרונות האבטחה שסופקו עד אז למבנים אינם משרתים את האיומים המתגברים ושנוצרו שפה ותרבות חדשות באבטחה. "מאז נפילת בנייני התאומים החל שימוש בביטויים כמו אחריות תאגידית, משבר, התאוששות מאסון, ניהול משברים והמשכיות העסקים, וכשיש שפה חדשה פירוש הדבר התפתחות של מגמה חדשה".
זהבי, מהנדס אווירונאוטיקה וטייס במיל' של חיל האוויר, תרגם את הבנת השינוי ושילב אותה עם הניסיון שרכש בחיל האוויר, לתוך המערכת שפיתח. "רציתי להביא את עולם הסימולציה המשוכלל שבתעופה הצבאית לעולם האבטחה האזרחי". ב־2004 החלה רונטל לפתח את מערכת הבקרה SimGuard (סימגארד), המנהלת אירועים ותקלות המתרחשים על הקרקע ודורשים תגובת חירום.
בלי יותר מדי מסכים
התמונה הקולנועית של מאבטח מזדקן המנמנם מול עשרות מסכים מרצדים היא תופעה מוכרת, בין אם מדובר באבטחת בניין, מפעל, איצטדיון או תחנת רכבת. "מבדיקות שנערכו עולה שהמאבטח יכול להביט על נתונים של 10 מצלמות לכל היותר למשך 22 דקות, ואחר כך הוא כבר מאבד ריכוז", אומר אור דורון, מנהל מוצר בחברה.
סימגארד באה לענות על הבעיה הזו. המערכת מורכבת משלושה מסכים בלבד (במפעל רב אתרים מספרם יגיע לארבעה). מולם יושב המפעיל ומתפעל אותם בג'ויסטיק אחד. המסך הראשון, מסך האמצעים, מרכז את כל נתוני הסנסורים הקיימים באתר שאותו היא מנהלת. כך ניתן לראות בו את צילומי מצלמות הווידיאו המפוזרות באתר או מחוצה לו, ניתן לעבור בין המצלמות, להתמקד באחת מהן, אך החשוב מכל הוא שברגע שמתרחש אירוע יוצא דופן, כגון הפעלת סנסור של עשן בקומה החמישית, או מעלית שנתקעה בצד המערבי של הבניין - תמונת המסך תקפוץ מיד אל הסנסור ואל המתרחש סביבו. מפעיל המערכת לא צריך להביט בכל נתוני המצלמות בו זמנית, משום שברגע החירום התמונה הרלבנטית תעלה מיידית על המסך.
אם טרם התרשמתם מיכולות המוצר, עברו למסך הבא: הסימגארד, מסך התלת־ממד המספק הדמיה מדויקת של האתר המאובטח, ממש כמו בסימולציות בתא הטייס. אם החברה ממוקמת בבניין, ניתן לראות אותו מרמת המקרו: מיקומו הגיאוגרפי, הבניינים השכנים לו, הכבישים והרחובות שסביבו וחניית הבניין, ועד רמת המיקרו: על ידי קליק פשוט בג'ויסטיק מבצעים זום אין ורואים את הכניסה לבניין, את המעליות, הקומות, גרמי המדרגות, החדרים ומיקומי החיישנים השונים. ניתן לבצע אפילו הדמיה של התמונות התלויות על קירות החברה. שני המסכים מתואמים ביניהם, כך שאם שוטטתם בסימולציה התלת־ממדית, הגעתם לחדר מסוים וכעת אתם מעונינים לראות מה קורה שם - קליק אחד מעביר את התמונה במסך הראשון אל המצלמה המתעדת את החדר שאליו הגעתם.
לתוכנת ההדמיה התלת-ממדית יכולת משמעותית נוספת, והיא חיזוי הנזק שעלול להיגרם מתקלה כלשהי. בין אם מדובר בפיגוע חבלני שקורה באחת הקומות או ברעידת אדמה, המערכת מאתרת מיד את היקף האירוע, מסמנת בצבע את אזורי הסכנה ואף מכוונת את המפעיל אל אזורי פינוי האוכלוסייה המומלצים. "המטרה שלנו היא לחזות סיפורים שונים שעלולים להתרחש, ולהיערך אליהם בהתאם", אומר זהבי.
הסיכון שבהון סיכון
המסך השלישי של הסימגארד, מסך הניהול, כולל מערכת המכילה את ההוראות הרלבנטיות לכל אירוע באתר. למשל כשנחסמת חניה על ידי רכב לא מזוהה, המסך הראשון יקפיץ את תמונת הווידיאו מהמקום, המסך השני יראה את המקום בהדמיה תלת־ממדית ובמקרה הצורך כבר ידמה את אזורי הסכנה, והמסך השלישי ייתן את רשימת ההוראות לביצוע: מחיוג לקב"ט שבכניסה, דרך כריזה ליושבי קומת הקרקע ועד הזמנת אמבולנס במקרה הצורך. הכל לפי פרוטוקול החברה. המערכת מספקת למפעיל את הטלפונים ואת אנשי הקשר הרלבנטיים. בתום האירוע המערכת שומרת את כל המידע, וכך אפשר לקיים תחקיר, להסיק מסקנות ולהתייעל. "בימינו המפעיל נהיה החוליה החלשה, הוא לא יכול להתעסק עם כל כך הרבה אינפורמציה. למשל חדר הבקרה של מערכת הביטחון בנתב"ג מכיל 40 מערכות שונות של גלאי כניסות. נוסף על תפעול האירועים, עליו לזכור מהם הנהלים וכיצד עליו לפעול, ובדרך כלל מדובר בסטודנט שמרוויח 21 שקל לשעה. תפיסת הקוקפיט שלנו פירושה מהפכת מידע", מסביר אור דורון, מנהל המוצר.
בחברת רונטל, המונה 42 עובדים, רובם יוצאי חיל האוויר, הושקעו כ-4 מיליון דולר על ידי משקיעים פרטיים ועוד כ-3.5 מיליון דולר על ידי קרן פגאסוס. במסעו של זהבי בין המשקיעים הוא נכווה מקרנות ההון סיכון. "תחנה אחת משמעותית לאורך הדרך בהקמת חברה היא העסקת עובדים. ביום שבו נכנס העובד הראשון, נשוי עם שני ילדים, הוא מאמין בך והולך שבי אחר החלום שלך, צריך לשלם לו, וזו התחייבות. נוכחתי שקרנות ההון סיכון מנצלות זאת באופן ציני. כשמצבי הפיננסי היה טוב הן החמיאו לי על המוצר, אמרו שהן הולכות על זה, ואני הסתמכתי על כך. אך עד שאין קלוזינג איתן, הכסף לא נכנס לחברה. והן בונות על כך שככל שאני במצוקה יותר גדולה, אתן להן יותר אחוזים מהחברה ובמחיר יותר נמוך", נזכר זהבי.
החלום: גראונד זירו
כיום עובדות בעולם כ-20 מערכות סימגארד: באנגליה, בישראל (נתב"ג), באיטליה ובסין. אסטרטגיית החברה היא לקיים שיתופי פעולה עם חברות אינטגרציה גדולות כמו נורתרופ גרומן ונייס ולהטמיע מערכות שליטה בחברות תעופה, חברות חשמל, עיריות (כמערכת לניהול ערים), בניינים, קניונים, איצטדיונים, תחנות רכבת, בתי ספר ומפעלים. "מדובר במערך בקרה ידידותי למשתמש, והמפעיל לא צריך כישורים מיוחדים", אומר דורון, "המערכת עושה 80% מהמחשבה עבור המפעיל, כולל צ'ק ליסט של הפעולות הנדרשות. כמובן, היגיון בריא לא מזיק".
מחיר מערכת סימגארד מורכב מרישיון ומעלויות נלוות, אומר זהבי, ומחיר רישיון יכול לנוע בין 50 ל-250 אלף דולר.
מה החלום שלך בנוגע לסימגארד?
"הייתי מאוד רוצה שהמערכת תוטמע במרכז עזריאלי ובגראונד זירו החדש".
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה