פוטין ומדבדב מציגים: סיור תיירותי בין מוסקבה לסנט פטרבורג

נציגי כלי תקשורת בשפה הרוסית מ-70 מדינות בעולם נאספו החודש במוסקבה לכנס הבינלאומי העשירי של התאחדות העיתונאים דוברי הרוסית, הנערך בחסות איטאר-טאס - סוכנות הידיעות הרשמית והנאמנה ביותר לממסד. הקשר ההדוק לממסד הביא לכנס את הנשיא הנכנס דימיטרי מדבדב, כמו גם את הנשיא לשעבר, אשר הפך לאחרונה לראש הממשלה - ולדימיר פוטין.

השניים נשאו נאומים מרשימים בפני משתתפי הכנס, ומדבדב אף נאות להשיב לשאלות העיתונאים הסקרנים, אשר להם זו הפגישה הראשונה עם ראש המדינה הטרי. הדרך אל הפגישה כללה, מלבד בדיקות ביטחוניות מעיקות, המתנה של כשעה וחצי בלובי אולם הכנסים. "הוא למד מפוטין לאחר", התלחששו עיתונאים רוסים. ואכן, קודמו בתפקיד נודע באיחוריו הלא ממש אופנתיים.

אמנם חלקו הראשון של הנאום הנשיאותי היה רשמי לעייפה, אך לאחר שמירה הדוקה על כללי האתיקה מהעידן הסובייטי הפתיע מדבדב ופרש את תוכניותיו בנוגע לעתידה של רוסיה בנושאי מדיניות פנים וחוץ. בהבטיחו לשמור על חופש הביטוי וחופש העיתונות הוא התייחס אל דחיקתם של כלי התקשורת בשפה הרוסית לשולי השדה התקשורתי בעולם.

מדבדב. נגיב כלפי מי שידחוק את כלי התקשורת הרוסיים לשוליים | צילום: בלומברג

"אוכלוסייה כה גדולה ומגוונת כמו אוכלוסיית דוברי הרוסית בעולם זקוקה לכלי תקשורת רבים ככל הניתן. אנו נתמוך באלה החשובים ביותר עבור הקהילה ונגיב בהתאם אם מישהו ינסה לדחוק אותם לשוליים", הבטיח מדבדב. 

הפגישה עם ראש הממשלה פוטין התקיימה דווקא במלון פרזידנט. פרט מעניין שאפיין את הפגישה היה הוודקה שהוגשה לשולחן. אם בכל האירועים שנערכו במהלך ימי הכנס הושקו האורחים בפוטינקה, הרי שבפגישה עם פוטין הוגשה וודקה רוסקי סטנדרט. פוטין הגיע, איך לא, באיחור של שעה, והבטיח - בדומה למדבדב - את מלוא התמיכה בכלי התקשורת בתפוצות.

למרות המוניטין הכוחני שיצר לעצמו בשמונה שנות שלטונו, נשמע פוטין ליברלי יותר ממחליפו. "לכלי התקשורת בשפה הרוסית חשיבות מיוחדת בשמירה על הקהילה הרוסית בתפוצות ועל שימור השפה בקרב יוצאי המדינה", ציין ראש הממשלה והוסיף: "אנו נתמוך כלכלית באמצעי התקשורת, ונשמור על החופש שלהם ועל אי-תלותם בממסד". מעניין שאיש מבאי הכנס לא סיפר כי זכה עד כה לתמיכה כלשהי מהממשלה הרוסית.

פוטין. ישמור על אי-תלותם של כלי התקשורת בממסד | צילום: אלכס קולומויסקי

גם פוטין וגם מדבדב הדגישו כי לאחרונה הוקמה קרן מיוחדת בשם רוסקי מיר (העולם הרוסי), אשר באמצעותה תסייע רוסיה לפרויקטים תקשורתיים בשפה הרוסית מחוץ לגבולותיה של רוסיה. תקציבה של הקרן, שהחלה לפעול בנובמבר השנה, נקבע על כ-2 מיליון דולר.

נציגיה סיפרו כי עד כה חולקו מענקים בסכום הזעום יחסית של 600 אלף דולר. עם זאת, מדבדב ונציגי הקרן שנכחו באירוע קראו לבאי הכנס להתעמק במתרחש ברוסיה ולהציגה בתפוצות באור החיובי ביותר. וכדי שהרושם יהיה מלא, נלקחו משתתפי הכנס לסיורים ברחבי מוסקבה, אשר קושטה לרגל יום רוסיה.

מוסקבה: מזנון חופשי ב-12 דולר לצד סטייק ב-500 דולר 

העיר נראתה מצוחצחת מתמיד, אך כפי שמעידים מקומיים - אין זה קשור בחג עצמו. מוסקבה תמיד מסודרת ונקייה הודות למדיניות ראש העיר יורי לוז'קוב, אשר העביר תקנת עזר שלפיה כל הפותח בית עסק בעיר מחויב לדאוג לסביבתו. זה כולל את שיפוץ חזית המבנה, שדרוג האספלט בכבישים המובילים לעסק, פינוי האשפה ועוד.

התוצאה - העיר נראית נקייה ומסודרת בלי להעיק על קופת העירייה. לעומת זאת, תחום שאמור לקבל הקצבה מקופת העירייה - התחבורה הציבורית - נראה מוזנח ביותר. מוסקבה מתפארת בארבעה סוגי תחבורה ציבורית, אף כי כולם מיושנים מאוד ולא מצליחים לספק את הצרכים של העיר. אוכלוסייתה הקבועה מונה 10.5 מיליון איש, ונוסף על העובדים הזרים והאורחים הגודשים אותה היא מתקרבת ל-20 מיליון.

מוסקבה. מדיניות של נקיון | צילום: אולגה ויניאר

הרכבת התחתית עמוסה לעייפה, ובשעות העומס אי אפשר להידחס לתוך הרכבות, אף שהן מגיעות לרציף מדי חצי דקה. גם במעברים נוצרים פקקים אנושיים, בדומה לאלה המשתרכים באותן שעות למעלה. מי שמעדיף את הפקקים שבאוויר הצח יכול לבחור בין אוטובוס רגיל לבין אוטובוס חשמלי. אבל כדאי להביא בחשבון ששניהם מיושנים מאוד, נטולי מזגנים ודחוסים.

אמצעי התחבורה הרביעי הוא רכבת קלה, שאמנם יכולה להציל את נוסעיה מעמידה בפקקים, אבל בגלל מחסור חמור בקרונות היא נוסעת בתדירות של פעם בחצי שעה במקרה הטוב. הקרונות המיושנים נבנו עוד בעידן הסובייטי בצ'כוסלובקיה והועברו לרוסיה בתמורה לקרונות של רכבת תחתית שאותן ייצרו ברוסיה. עם נפילת הגוש הקומוניסטי נוצר מחסור חמור בקרונות, שאותו מוסקבה מתקשה להשלים עד היום.

מחיר כרטיס נסיעה הוא קצת פחות מדולר אחד (כ-19 רובל): זול מאוד, אם מביאים בחשבון את שטחה הגדול של מוסקבה. במהלך הסיור מתגלים עוד פרטים הסותרים את הסטיגמה של מוסקבה כעיר היקרה בעולם. המחירים במסעדות ובבתי הקפה למשל.

אמנם אפשר לשבת לארוחה של קוויאר שחור ב-1,000 דולר למנה וסטייק ב-500 דולר, אבל מחיר ממוצע של ארוחה עסקית נע בין 30 ל-50 שקל. באחת הרשתות העממיות, יולקי פאלקי, מציעים ב-300 רובל (כ-40 שקל) מזנון רוסי שלם בשיטת "אכול כפי יכולתך".

מה שבכל זאת מאשרר את הסטטוס של מוסקבה כאחת הערים היקרות הוא ניסיון מעיק לפצוח במסע קניות. בגדים, נעליים, אביזרי אופנה ואלכוהול עולים ברוסיה פי שניים מאשר במרבית ערי הבירה. מי שאינו מוכן לוותר על מותגים מתלבש באירופה, שכן העלות, אפילו כולל כרטיס הטיסה, נמוכה יותר מהעלות ברוסיה. אך לצדן של חנויות היוקרה אפשר למצוא חנויות עממיות יותר, שבהן סחורה מתוצרת מקומית - באיכות גבוהה ובמחירים נוחים.

תושבי מוסקבה נראים די שמחים בחלקם. האינפלציה המתקרבת ל-14% בשנה והתחזיות באשר למשבר כלכלי מתקרב אינן ממש ניכרות בפניהם. העיר נראית טובעת בכסף - מכוניות יקרות, בגדים משובחים ובתי קפה הומים במשך כל היום.

סנט פטרבורג: מכוניות לאדה סובייטיות ובתי קפה שוממים

לא כך המצב בסנט פטרבורג. העיר שהוקמה על ידי הצאר פטר על גדות נהר נבה נראית ענייה ומוזנחת. הבניינים המפוארים שהוקמו במחצית השנייה של המאה ה-18 לא שופצו זה כמה עשורים, הכבישים מלאים במהמורות והרחובות מנוקדים בחנויות נטושות שפשטו רגל עוד בראשית שנות התשעים ומאז לא מצאו בעלים חדשים.

כאן לא נראות ברחובות מכוניות פאר כמו אלה העומדות בפקקים הענקיים במוסקבה, אלא בעיקר "לאדות" מיושנות מתוצרת ברית המועצות לשעבר, שחדלה להתקיים לפני כמעט 17 שנה. האווירה הכללית מעידה על קשיים כלכליים אשר אינם מאפיינים את הבירה. התושבים אינם גודשים את בתי הקפה, המרוכזים ברובם ברחוב מרכזי אחד - נבסקי פרוספקט. זאת אף על פי שהמחירים כאן נמוכים בעשרות אחוזים מהמחירים במוסקבה.

לעומת זאת, במזללות הג'אנק פוד אפשר לראות תורים ארוכים של תושבים שאינם יכולים להרשות לעצמם לשבת בבית קפה של ממש.

עובדות אלה לא מונעות מראשי העיר לדבר על הפיכת סנט פטרבורג לבירה הפיננסית. "אנחנו מתכוונים להפוך את סנט פטרבורג למרכז העסקים של אירופה", אומרת בגאווה סגנית מושלת העיר אלכסנדרה ואחמיסטובה, שקיבלה את פני משתתפי הכנס בלשכתה שבארמון סמולניי (המוכר יותר כמעוזם של הבולשביקים, לאחר מהפכת אוקטובר 1917).

סנט פטרבורג. מספר זעום של תיירים באופן יחסי | צילום: אולגה ויניאר

"לשם כך אנו מתכוונים למשוך לכאן משקיעים ולדרוש תקציבים נוספים, בדומה למוסקבה". היא הוסיפה כי בכוונתה להעשיר את קופת המדינה גם בזכות תיירים זרים. "למרות הפוטנציאל העצום שיש לעיר שלנו, מגיעים אלינו פחות מ-2 מיליון תיירים בשנה, מספר זעום לעיר בעלת ארמונות ומוזיאונים מהיפים והעשירים באירופה", אמרה. "אנו יכולים לארח בקלות 5 מיליון תיירים בשנה", הוסיפה ואחמיסטובה, שהודתה כי בשל מחסור בבתי מלון פשוט אין היכן לאכסן אותם.

מחסור זה מאפשר למלונאים להפקיע מחירים, מה שהופך ביקור בעיר לחוויה מרוששת. לינה עולה בין 150 דולר במלון בדרגת שלושה כוכבים ל-1,000 דולר במלון חמישה כוכבים. "לא אחת פניתי לרשות להגבלים עסקיים כדי למנוע ממלונאים להפקיע מחירים", היא מוסיפה ומביעה תקווה שבקרוב, בזכות תנופת הבנייה, הבעיה תיפתר.

אך יש גם עדויות להתחדשות סנט פטרבורג וסנוניות ראשונות להפיכתה של העיר, המכונה הבירה הצפונית, לבירה של ממש. בשלב זה הדבר ניכר במיוחד במחירי הנדל"ן. בתוך פחות מ-18 חודשים האמירו מחירי הדיור במאות אחוזים. מטר מרובע במרכז העיר, שעלה בתחילת 2006 כ-1,500 דולר, עולה כיום 5,500 דולר.

בשכונות מרוחקות יותר מהמרכז, שתומחרו ב-1,000 דולר למ"ר, דורשים כיום 3,200 דולר למ"ר. קבלנים מנצלים את העובדה, ופה ושם ניתן לראות התחלות בנייה של פרויקטים יוקרתיים. עם מקימי סנט פטרבורג החדשה נמנים גם כמה ישראלים, בהם לב לבייב ואליעזר פישמן.

ואולי גם העובדה שסנט פטרבורג מתקרבת למוסקבה פועלת לטובתה. אם בעבר נדרשו 16 שעות מעיקות של נסיעה ברכבת כדי להגיע לעיר מהבירה הרוסית, כיום נמשכת הנסיעה כארבע שעות בלבד. בשנה הבאה, מבטיחים ברשות הרכבות, זמן הנסיעה יתקצר לשעתיים וחצי.

רכבות הלילה האטיות עדיין פועלות, אבל הקרונות שודרגו ודומים יותר לחדרי מלון מוקטנים, מה שהופך את הנסיעה לחוויה של ממש. תעריפי הנסיעה נעים בין 60 דולר לרכבת יומית ל-120 דולר לנסיעת לילה.