הרשויות שלא רוצות לשלם לרואי החשבון: "ההסכמים בלתי חוקיים ובלתי מוסריים"

רמז לחשיבות שמייחס בית המשפט לתביעת חמש המועצות האזוריות בדרישה לבטל את הסכמי שכר הטרחה ניתן למצוא בעובדה שהדיון בה נקבע לעוד כשבועיים, בפני נשיאת בית משפט מחוזי מרכז, הילה גרסטל. התביעה שהוגשה משתרעת על פני שני כרכים עבי כרס, ומגוללת שורה ארוכה של טענות כנגד חוקיות הסכמי שכר הטרחה של רו"ח בועז מקלר.

לפי הנטען, מקלר מנסה לגרוף סכומים דמיוניים ובלתי מתקבלים על הדעת מכספי ציבור על בסיס הסכמי שכר טרחה בלתי חוקיים ובלתי מוסריים שנוגדים את תקנת הציבור, שעליהם החתים 140 רשויות מקומיות.

לפי התביעה, ב-1998 יזמה המועצה האזורית חוף השרון תביעה נגד מינהל מקרקעי ישראל, בטענה להימנעות מהעברת כספים המגיעים למועצה בגין היטל השבחה. כתב התביעה הוגש באמצעות עורכי הדין נורית מצגר ויהודה טוניק והעתקו מצורף כנספח בתיק.

עוד נטען כי בעקבות הגשת אותה תביעה ב-98' יזם מקלר הגשת תביעות זהות, תוך שהוא מגייס לעניין עשרות רשויות מקומיות ומשכפל הסכמי שכר טרחה עם הרשויות השונות. עו"ד חיים פרוכטר שניהל את המאבק המשפטי בתיק, טוען בתגובה לטענה זו כי כשהגיש את התביעה שלו, הוא כלל לא ידע שהוגשה תביעה דומה זמן מה קודם לכן.

מבדיקה שערך "כלכליסט" עולה כי מקלר לא חתום על חלק מהסכמי שכר הטרחה בעצמו אלא באמצעות גוף המכונה "יחידת המיסוי הבין-מושבית". מקלר עצמו היה חבר בגוף בעל שם דומה מאוד, "ועדת המיסוי הבין-מושבית", גוף ציבורי ששייך לתנועות ההתיישבות ומייעץ בנושאי מיסוי והתיישבות.

בכל ההסכמים שנמצאים בידי "כלכליסט" מופיעה הוראה זהה שלפיה המועצה האזורית תשלם בעת החתימה על ההסכם 2,000 דולר כמקדמה, שתנוכה מהסכומים שיתקבלו בסוף ההליך. מכך עולה כי מקלר כבר קיבל סכומים של עד 280 אלף דולר בגין טיפולו בתיק.

עוד נודע, כי מועצות אזוריות רבות העבירו מיליוני שקלים למקלר במהלך הטיפול בתיק, וכחלק מההסכמים עמו. מתוך מסמכים המתייחסים לשלוש רשויות בלבד, שהגיעו לידי "כלכליסט", עולה כי מקלר קיבל מהן כ-1.5 מיליון שקל, וזאת בלא קשר לאחוזים הנדרשים על ידו מתוך כספים שיעביר המינהל בהמשך. אפשר להניח כי כל 140 הרשויות הזרימו אליו כבר עשרות מיליוני שקלים.

כך למשל העבירה המועצה האזורית חבל מודיעין 928 אלף שקל למקלר עד כה ואילו המועצה האזורית באר טוביה שילמה לו 459 אלף שקל. לדברי רו"ח מקלר ועו"ד פרוכטר, הסכומים התקבלו כשכר טרחה וכתוצאה מכספים שהחזיר המינהל לרשויות לאחר שבמהלך הטיפול בעניינן התגלה כי מגיעים להן כספים שאינם שנויים במחלוקת.

במקביל לקבלת הסכמי שכר הטרחה פעל מקלר, בעצמו, להחתים את הרשויות על יפויי כוח אשר בהם מייפות המועצות את כוחו של עו"ד פרוכטר לנהל הליכים משפטיים בשמן של המועצות. ככל הידוע, לא נחתמו הסכמי שכר טרחה ישירים בין פרוכטר לבין המועצות. בהסכם שנחתם למשל מול המועצה האזורית באר טוביה מפורט כי "היחידה תפעל לשם מיצוי זכויות המזמין", וזאת "לרבות בדרך של נקיטת הליכים משפטיים במידת הצורך", ומובהר כי "עלות עו"ד על חשבון היחידה".

עובדה זו מצוינת בתביעה שהוגשה נגד מקלר, תוך שנטען בה כי הדבר מנוגד לחוק לשכת עורכי הדין. סעיף 58 לחוק לשכת עורכי הדין קובע כי "עורך דין לא יעסוק במקצועו בשותפות עם אדם אחר שאינו עורך דין, ולא ישתף אדם כזה בהכנסותיו". משמעות הסעיף הינה כי לקוח אינו יכול לשכור למשל רואה חשבון ששוכר עורך דין ומבצע פעולות משפטיות עבור הלקוח ועליו לשכור את שירותיו של עורך הדין במישרין.

"סכום דמיוני ובלתי סביר"

לדברי ד"ר לימור זר גוטמן, מרצה במכללה למינהל העוסקת באתיקה של עורכי דין, במצב דברים זה רואה החשבון הופך למעין מתווך, דבר שנאסר על עורכי דין. "כל התפיסה של מקצוע עריכת הדין היא שאתה צריך להיות מול הלקוח שלך ואסור שיהיה מתווך. החשש פה נובע מכך שכללי האתיקה לא חלים על המתווך, הוא יכול לעשות שידול, יכול להפעיל לחצים על לקוחות או להפר חיסיון ולכן הם בנויים על התפיסה של הקשר הישיר".

זר-גוטמן מוסיפה, כי "אם יש לקוח שצריך גם עו'ד וגם רו'ח אז הוא שוכר את הרו'ח ואת העו'ד בנפרד ועובד מול כל אחד מהם. הם יכולים להתייעץ אחד עם השני כמובן אבל זה לא יכול להגיע לשותפות בשכר הטרחה. במילים אחרות: צריך להיות הסכם טרחה ישיר בין עורך הדין לבין הלקוחות". זר-גוטמן הבהירה כי היא אינה מתייחסת למקרה הספציפי שכן הכל תלוי בפרשנות הסכם שכר הטרחה אשר אינו בפניה.

רבות מהטענות המופנות בתביעה נגד מקלר מועלות גם על ידי מועצות שיוצגו באמצעות חברת בונוס ורו"ח אריה גולדיאן העומד בראשה ומשרד הרצוג, פוקס, נאמן שהעניק לה את השירותים המשפטיים. חברת בונוס לא העבירה את תגובתה לכתבה עד למועד סגירת הגיליון. ממשרד הרצוג, פוקס, נאמן נמסר כי מדובר בהליך תלוי ועומד ולכן המשרד מנוע מלהתייחס אליו.

עו"ד גד מינא, שמטפל בימים אלו בפנייה של מספר מועצות שהתקשרו עם בונוס, אמר בתגובה לפניית "כלכליסט" כי "הסכומים שאמורה לקבל בונוס נאמדים, על פי הערכה ראשונית, בעשרות מיליוני שקלים אם לא למעלה מכך. מדובר בסכום דמיוני, בלתי סביר ובלתי מידתי בעליל וזאת ביחס לעבודה שהושקעה".

לדברי מינא, "קיימת פסיקה חד-משמעית של בית המשפט העליון שלפיה שכר הטרחה חייב להיות מידתי וראוי ובמיוחד במקום בו מדובר בגוף ציבורי שמקור משאביו מכספי ציבור. בנוסף, קיים ספק רב בדבר חוקיותם של ההסכמים עם חברת בונוס לנוכח הוראות חוק לשכת עורכי הדין בדבר ייחוד המקצוע".

מינא הוסיף כי "בנסיבות כל כך קיצוניות ולנוכח העובדה שמדובר בכספי ציבור, דומה כי חלה על הרשויות חובה לפעול להקטנת העמלה שהן צפויות לשלם שאם לא כן, הן עלולות למצוא עצמן חשופות הן לביקורת ציבורית קשה והן לביקורת מצד מוסדות המדינה דוגמת מבקר המדינה".

פרוכטר: כשרוצים לא לשלם, מוצאים סיבה

בתגובה לטענות מסר עו"ד חיים פרוכטר: "כשמחפשים סיבות למה לא לשלם, אפשר תמיד למצוא". לדבריו, "רוב האנשים בכל העולם הם שונאי סיכון והם מוכנים לשתף את מי שמביא להם רעיון באיזושהי תוצאה משפטית. אם הייתי הולך לכל אחת מהרשויות ואומר 'יש לי רעיון נפלא שיביא לכם מיליוני שקלים אבל כסו לי את שעות העבודה' - אף ראש רשות לא היה מוכן לשלם אגורה אחת".

"אנחנו לא יודעים מה יהיה בערעור בבית המשפט העליון, והמינהל יעלה טענות למה לא לשלם. במצב כזה השקענו אלפי שעות אדם בפרויקט הזה, אני אישית 11 שנה עובד על זה, אני הממציא של זה, עליתי על זה בעסקה שבה טיפלתי בין שני צדדים".

"רו"ח מקלר לא החתים על ייפוי כוח, יש ראש רשות, יועץ משפטי וגזבר שבודקים ואז הם מחליטים אם לחתום. חלק ניכר מייפוי הכוח נחתמו על ידי יועצים. הפרויקט הוא סוג של סטרט־אפ, אני מטפל בצד המשפטי ומקלר בצד הטכני. ראשי רשויות מתקשרים אלי ואומרים 'עשיתם עבודה נפלאה' ומביעים שאט נפש מהניסיון להתכחש לסיכומים. ואגב, 60% ממה שמקלר יקבל חוזר לאוצר כמע"מ ומס והכנסה".