מנהל קרן גרינלייט הימר על נפילת הבנקים והרוויח בגדול

באוקטובר שעבר שמעתי את מנהל קרן הגידור גרינלייט, דיוויד איינהורן, מסביר לקהל שומעיו באולם נשפים במנהטן מה השתבש בוול סטריט.

איינהורן אמר כי אריזת משכנתאות כניירות ערך היתה רעיון בינוני, ואריזה מחדש של ניירות הערך הללו כבר היתה רעיון ממש גרוע. את דירוגי האשראי הוא כינה "סוג של בדיחה", ואת בנקי ההשקעות - והוא נקב מפורשות בשמם של בר סטרנס ולימהן ברדרס - הוא האשים בלקיחת יתר של סיכונים ובחוסר שקיפות.

דיוויד איינהורן. דירוגי האשראי הם "סוג של בדיחה" | צילום: בלומברג

אם להיות כן, בזמנו לא הקדשתי יותר מדי תשומת לב לנאום הזה. אדם יכול לשמוע את אותה ביקורת כל יום מפרופסורים לכלכלה, מרגולטורים ואפילו מכמה מנהלים בוול סטריט. אבל הנאום הזה היה שונה מהותית מהשאר, מכיוון שאיינהורן לא סתם דיבר אלא עשה: הוא הימר על כך שהמסך יירד בקרוב על בר סטרנס וליהמן ברדרס, ומכר את מניותיהם בשורט (מכירה בחסר). מדובר בהליך שבו איינהורן שאל את המניות ומכר אותן בשוק מתוך הנחה שבעתיד יהיה אפשר לקנות אותן בזול יותר, כדי להחזירן למשאיל, ולהרוויח על פערי המחירים.

מועלה על המוקד

ההימור שלו הצליח - ובגדול: בר סטרנס התמוטט, הבנק המרכזי כפה על בנק ההשקעות להימכר לג'יי.פי מורגן צ'ייס, ואיינהורן פשוט פדה את הצ'קים. במקרה של ליהמן ברדרס, איינהורן נרתם לקמפיין ציבורי מרתק שדחק בבנק להודות באוזלת ידו. איינהורן (39), שהתפרסם לאחר שזכה לפני כשנתיים ב-660 אלף דולר באליפות העולם בפוקר, הפך את עצמו למנהיג מסע צלב למען מוסריות פיננסית בוול סטריט. "הרשויות יודעות לטפל היטב בהונאות לאחר שהכסף נעלם, אך לעומת זאת הן אינן יודעות מה לעשות כשהן מגלות את ההונאות תוך כדי התרחשותן", הוא כותב בספרו החדש "לעבוד על חלק מהאנשים כל הזמן".

גרינלייט מגלגלת כ-6 מיליארד דולר, ורוב הכסף מושקע במניות שאיינהורן מחבב. לפני שש שנים איינהורן קם על רגליו באירוע צדקה והמליץ לקנות בחסר את מניות חברת ההשקעות הפרטית אלייד קפיטל, מפני שהוא היה בטוח שהחברה הפיננסית הזו ממזערת את הפסדיה מהלוואות. החברה התנגדה בנחישות, והמלחמה הארוכה שניטשה ביניהם היא הנושא העיקרי שבו עוסק הספר. אבל איינהורן טען, ובנימה של צדיק פגוע, שהאכזבה הגדולה ביותר שלו היתה מהתנהגות התקשורת ורשות ניירות ערך האמריקאית (ה-SEC), שבמקום להצטרף למסע הצלב שלו העלו אותו על המוקד, מפני שגרם למחיר מניית אלייד קפיטל ליפול.

"מפריח בועות"

מאז הקיץ שעבר התרסקה מניית אלייד קפיטל ב-50%, ואז פנה איינהורן לקנות בחסר את מניות בר סטרנס וליהמן ברדרס - החברות היותר קטנות והפחות מגוונות מבין הפירמות הגדולות בוול סטריט. הללו התפרנסו בעבר מגביית עמלות ודמי שירות, אבל בשנים האחרונות השתיתו את בסיס הרווח שלהן על הימורים פיננסיים ומינופים, כלומר נטילת חובות מסוכנים. אם ההשקעה נכשלת, או שהגוף הפיננסי מתקשה בנטילת הלוואות, הוא יכול להתמוטט בתוך כמה ימים. זה מה שקרה בתחילת מרץ לקרן הגידור קארלייל קפיטל, ומיד אחר כך לבר סטרנס.

ליהמן ברדרס שרד את הבהלה שהשתררה אחרי המקרה של בר סטרנס, אבל אז פתח איינהורן במסע הצלב. באפריל הוא אמר שליהמן ברדרס צריך לקצץ באופן דרמטי בהיקף ההלוואות שנטל. בתחילת מאי הוא החל להצביע על ליקויים בולטים בדו"ח הרבעוני שפרסם הבנק. לדברי איינהורן, כל טענותיו הסתכמו במשפט: "היי, המלך הוא עירום".

לשרוד את הדיון

במשך כמה שבועות לחם ליהמן ברדרס בטענות של איינהורן, וזכה לגיבוי מצד חלק מהאנליסטים בוול סטריט, שכינו אותו "מפריח בועות מנותק". רק שאז חשף בנק ההשקעות הפסד של 2.8 מיליארד דולר ברבעון השני. מכיוון שליהמן ברדרס גייס 6 מיליארד דולר על ידי מכירת מניות, הוא אישש את חשדותיו של איינהורן בדבר התחייבויות עודפות. ליהמן העביר מתפקידם את סמנכ"ל הכספים ואת סמנכ"ל התפעול. המנכ"ל ריצ'רד פולד הודה: "זה לא איינהורן שהפסיד לנו 2.8 מיליארד דולר. אלו אנחנו שהפסדנו אותם" - ובכך הניף דגל לבן אל מול מסע הצלב של איינהורן.

ייתכן שחלק מהצעדים בליהמן ברדרס לא היו מתרחשים אלמלא הצקותיו של איינהורן. יש לזכור ששום גורם - לא רשות ניירות ערך האמריקאית, לא הבנק המרכזי, לא האנליסטים, לא המשקיעים ולא הדירקטוריון של ליהמן ברדרס עצמו - לא הפעיל לחץ ציבורי על המנהלים להכיר בטעותם.

ייתכן שכולם בחרו לשתוק בשל החשש מיצירת גלי פאניקה, כמו אלו שהפילו את בר סטרנס בשעתו. שאלתי את איינהורן אם הוא היה מודאג מאפשרות שיגרום לקריסת ליהמן ברדרס, והוא השיב בשלילה.

"אם אתה מנהל חברה פיננסית, אתה צריך לנהל אותה בצורה כזו שהיא תוכל לשרוד דיון ציבורי", סיכם איינהורן.