קוסטה ריקה: עשויה מחומרים טבעיים בלבד

הרבה לפני שהישראלים גילו את קוסטה ריקה גילה אותה קולומבוס במסע הרביעי והאחרון שלו לעולם החדש, בשנת 1502. הוא גם זה שנתן לה את שמה, שפירושו חוף עשיר, כי ראשי השבטים שבאו לקדם את פני ספינתו ענדו תכשיטי זהב כבדים. זהב רב אין בקוסטה ריקה, אבל הטבע חנן אותה בעושר מסוג אחר. היא כיום אחד היעדים המועדפים בתחום האקו-תיירות, ומשווקת תחת הסיסמה המקסימה "קוסטה ריקה, מחומרים טבעיים בלבד". יערות גשם, הרי געש, חופים על הים הקאריבי ועל האוקיינוס השקט ועושר של חי וצומח.

שמורת הטבע מנואל אנטוניו על שפת האוקיינוס השקט. חוף מרהיב ומגוון בעלי חיים | צילום: shutterstock

ההסבר לכל טמון, בין השאר, במיקומה, על השרוול הצר המחבר בין אמריקה הדרומית לצפונית, מעין גשר יבשתי ששימש מעבר לכולם - לבני אדם, קופים, טורפים, זוחלים, מעופפים וצומחים. על מנת לשמר את כל אלה, החליטו ממשלות קודמות להכריז על כשליש משטח המדינה כעל שמורות טבע.

ישראלים מתלהבים מאוד כשהם מגלים כי מדובר במדינה ללא צבא. ממש ללא צבא? אכן, כן. בשנת 1948 (כמה סמלי, מבחינתנו), בעקבות מלחמת אזרחים שנמשכה שלושה שבועות ועלתה בחייהם של כמה עשרות אנשים, החליטו בקוסטה ריקה שדי להם בכך, והצביעו על חוקה דמוקרטית חדשה שביטלה את הצבא והעבירה את תקציבו למערכת החינוך. רמת החינוך במדינה היא הגבוהה באמריקה הלטינית.

סן חוזה: מיוזעת ומרתקת

הפגישה הראשונה עם המדינה היא בדרך כלל בנמל התעופה הבינלאומי חואן סנטמריה, המשרת את עיר הבירה סן חוזה. העיר שוכנת בעמק המרכזי של המדינה, בין שתי שרשראות הרים, המעוטרים בלועות של הרי געש. המרכז הישן של העיר הוא די צפוף ומיוזע, אך יש בו מספר אתרים שגם לאלה שבאו בגלל הטבע לא כדאי לוותר עליהם.

בכיכר התרבות שוכן בניין התיאטרון הלאומי, שנבנה בסוף המאה ה-19 ועוטר בשיש ובציורי ענק של אמנים מקומיים. לידו מוזיאון הזהב (Museo de Oro), ובו אוסף של כ-1,000 מוצגים מהעידן הפרה־קולומביאני. לא הרחק משם נמצא מוזיאון הג'ייד (Museo de Jade), המוקדש לכלי בית, פולחן, תכשיטים, אמנות ואביזרי מין, שנעשו באבן ירקן- החומר שהיה יקר מכל בתרבויות האינדיאניות הקדומות של היבשת. זהו האוסף הגדול מסוגו באמריקה הלטינית. ליד המוזיאון משתרע רובע אמון (Barrio Amon), ובו בתים מתחילת המאה הקודמת.

חוויה מסוג אחר היא ארוחה באחת מהמסעדות העממיות במרכז העיר, המגישות את מנות המטבח המקומי, או במפוארות יותר, בעלות האווירה הקולוניאלית הקסומה, כמו Grano de Oro, השוכנת בפאטיו של מלון הנושא את אותו שם.

מטע קפה בקוסטה ריקה. פוליה השחורים נחשבים בין הטובים באיכותם בעולם | צילום: בלומברג

אף על פי שרוב כבישי המדינה לא מאפשרים נהיגה בקצב מערבי (הם צרים, נפגעים תכופות משיטפונות או שאינם סלולים כלל, בגלל מגבלות איכות סביבה), המרחקים הקצרים מאפשרים כמה טיולי יום בסביבות סן חוזה. אחד היפים שבהם הוא להר הגעש פואס (Poas). הכביש המתעקל מזכיר נסיעה בהרי האלפים, ומסביר אולי את אחד מכינוייה של המדינה - שוויץ של מרכז אמריקה.

זאת גם ארץ קפה, ופוליה השחורים נחשבים בין הטובים באיכותם בעולם. בביקור בחוות קפה בריט (Café Britt), אחד המותגים היותר מפורסמים במדינה (וממרכיבי הבלנד שמוגש ברשת סטארבקס האמריקאית), לומדים על דרכי הגידול, הטיפול, ההכנה והשתייה של המשקה. מחיר הסיור, כולל ארוחת צהריים במסעדת החווה, 32 דולר לאדם.

הרי געש ומפלים

במעלה הדרך נמצא הפארק של מפלי לה פס (La Paz), ובו מסלול הליכה וגשרים בין חמישה מפלי מים, צמחייה ונוף פראי. יש במקום גם ביקורים בחוות פרפרי ענק צבעוניים, קופים ותוכים, ומפגש יוצא דופן עם הקוליברי - הציפור המופלאה שמסוגלת לעמוד באוויר כמו מסוק, או לעוף אחורנית. ביקור בפארק עולה 44 דולר לאדם, כולל ארוחה במסעדה, על מרפסת הפתוחה לנוף.

משם כבר קצרה הדרך לתצפית אל לוע הר הגעש פואס, העוברת בלב פארק טבעי. בעצם כדאי להתחיל את הטיול מכאן, בשעת בוקר, בטרם העננים מכסים את הלוע - עין קיקלופ ענקית, 1.6 ק"מ קוטרה, ובה אגם מים בצבע טורקיז שמעלה אדים וריח גופרית.

הר הגעש ארנל. לשבת במעיינות חמים ולהביט בלבה הגולשת | צילום: shutterstock

כדאי לנסוע גם לאזור ארנל (Arenal). כ-3 שעות וחצי נסיעה מצפון מזרח לסן חוזה מתנשא לגובה 1,657 מטר החרוט הגעשי המרשים של הר ארנל, שהתפרץ לפני 40 שנה, ומאז הוא פעיל על אש קטנה. סביב ההר נבנו בתי מלון רבים, ומכולם יש תצפית טובה אל הלוע. מדי פעם נשמע רעם מתגלגל מתחת לפני האדמה, ואש, עשן ולבה מזנקים מתוכו למעלה. את ההמתנה להתפרצות הבאה אפשר לבלות ברחצה במעיינות החמים בסביבה, או לצאת לאגם ארנל, למרגלות ההר, הנחשב לאחד מחמשת המקומות הטובים בעולם לגלישת רוח.

הדרך מסביב לאגם, כ-3 שעות וחצי נסיעה, חלקה על דרך עפר, מובילה לשמורת הטבע של יער הגשם מונטוורדה (Monteverde), 260 אלף דונם של צמחייה צפופה, גשרים תלויים, מסלולי הליכה, ציפורים, פרפרים, זוחלים וכל מיני. גלישת קנופי (אומגה ענקית המאפשרת לגלוש מעל צמרות העצים) היא דרך פופולרית לראות את היער. מטיילים ספורטיביים פחות יכולים להשתמש בטראם האווירי בפארק הלאומי בראוליו קאריז'ו (Braulio Carillo), שם מרחף הנוסע בגונדולה מעל לצמרות. סיור בן יום בפארק, כולל מדריך, שיוט באוויר וארוחה, יעלה 90 דולר לאדם.

וכמובן ישנם גם החופים המושכים גולשים מכל העולם, ואחרים מציעים אתרי צלילה מרהיבים. את היום אפשר לסכם באחת מעיירות הדייגים הרבות, על ארוחת דגים ופירות ים במסעדת חוף.