על העוול שעושים לימימה מזוז

החלטתה של השופטת יהודית צור לדחות את בקשתה של היועצת המשפטית של משרד האוצר לשעבר ימימה מזוז, שלפיה תקופת הצינון שלה תקוצר לשלושה חודשים כדי שתוכל להיתמנות ליועצת המשפטית של תנובה, היא עוול.

עוול לימימה מזוז, שהקדישה 22 שנה לטובת הציבור ובמשך 12 שנה ליוותה את התהליכים המהותיים ששינו את פני הכלכלה הישראלית מאחורי הקלעים והרחק מאור הזרקורים. עוול, משום שהארכת תקופה הצינון של מזוז מסכנת בוודאות את מינויה בתנובה ואת המשך התפתחותה כאשת מקצוע, על בסיס נוכחותה בחצי פגישה לא חשובה לפני שנתיים בנושא הסכמי הקיבוצים.

זהו עוול לייבש עורכת דין בכירה בביתה ולמנוע ממנה להרוויח שבע משכורות. עוול, משום שהחלטתה של צור מנוגדת לחוות הדעת שהעניקה היועצת המשפטית של נציבות שירות המדינה, שלפיה אין לנציבות כל התנגדות לצינון של שלושה חודשים. זהו עוול בעיקר משום שהחלטתה של צור מביאה עמה מסר הרסני לאלה שעדיין שואפים לעבוד בשירות הציבורי. "חוק הצינון פוגע במידה מסוימת בזכותו של עובד הציבור לחופש העיסוק. זהו חלק מהמחיר שמשלם עובד המקבל על עצמו תפקיד ציבורי", כותבת צור. השאלה היא אם הטובים והמוכשרים יסכימו להמשיך ולשלם את המחיר הזה.