בדיקת כלכליסט: 17 אלף משפחות בישראל עדיין מתפרנסות מטקסטיל

פיטורי מאות עובדים בתעשיית הטקסטיל היו אחת החדשות הכואבות של השבועות האחרונים. עם זאת, אחד המספרים הנסתרים מהעין היו 17 אלף המשפחות שהתעשייה המסורתית הזו עדיין מפרנסת ב־15 מפעלים גדולים המעסיקים כל אחד מאות עובדים. תעשיית הטקסטיל רחוקה כיום שנות אור מהימים שבהם היתה אחד מעמודי התווך של המשק, ועדיין - בנישות מסוימות מדובר עדיין בתעשייה חיה ובועטת.

לדברי תעשיינים מהענף, במציאות של עלויות ייצור זולות מעבר לים ובסביבה של שחיקת דולר מתמשכת, האפשרות היחידה לשרוד היא להתמקד בתחומי נישה - מוצרי טקסטיל ייחודיים כגון מגבות, מגבונים לחים, מותגים פרטיים או טקסטיל ביטחוני. לתעשיית האופנה לשוק הרחב כבר אין סיכוי בישראל. מפעל מגבות ערד היא דוגמה לחדשנות שיכולה להציל חברת טקסטיל. לאחרונה זכה המפעל בהזמנת ענק מרשת מלונות מריוט העולמית, לאספקת מגבות בהיקף של 232 מיליון שקל. מדובר במגבות ובמצעים חד־פעמיים ייחודיים וסטריליים הניתנים לשימוש מיד עם הוצאתם מהאריזה - מוצר נישה שמאפשר לחברה לשרוד ולהעסיק 540 עובדים. לדברי גארי היימן, נשיא ומנכ"ל סטנדרד טקסטיל, "היום, כשברור שנעשה יותר מסובך לייצר סחורות בישראל, הדרך היחידה היא לייצר מוצרים שיש להם ערך נוסף לצרכנים. שקלנו לא פעם להוציא את הייצור מישראל, אבל בסוף מצאנו דרכים להתמודד עם הבעיה. האבסורד הוא שעם שער החליפין שקל־דולר הנוכחי, יותר יקר לייצר כיום בישראל מאשר בארצות הברית".

האתגר: למצוא את הנישה

גם מפעל כיתן בדימונה פנה לנישה ייחודית: מצעים. המפעל החל לייצר קו מוצרי סאטן לסגמנט הפרימיום בשוק המצעים בארץ ובעולם, ומוכר אותם במחירים תחרותיים. דוגמה שלישית ליצרן טקסטיל שמצא נישה ייחודית עם ביקוש יציב היא חברת רבינטקס, שמספקת לצה"ל ולצבאות וחילות שונים בעולם מוצרי צבאיים המבוססים על טקסטיל: אפודים, אוהלים ואפילו קסדות. אף שהחברה ספגה ברבעון האחרון מכה קשה מצניחת שער הדולר, היא מחזיקה בסך הכל בשוק לקוחות איתן ויציב.

"את תחום הפיתוח, הניהול והחדשנות בענף הטקסטיל בהחלט יש להשאיר בארץ", אומר ל"כלכליסט" דב לאוטמן - אחד מתעשייני הטקסטיל הבולטים והותיקים בארץ. "לנישה הזו יש עתיד בארץ, הבעיה היא שזה לא מצריך הרבה עובדים ומכאן מגמת הפיטורים המאסיבית שאנחנו רואים. זו מציאות שצריך לקבל ולהשלים עמה. כבר לפני 15 שנה העברתי מתפרות מישראל, כי הבנתי שזה לא כלכלי לתפור כאן. למי שלא יבין את זה לא יהיה קיום - זאת תעשייה שעובדת על מרווחים קטנים מאוד". לאוטמן מדגיש שנטישת ענף הטקסטיל היא מגמה עולמית: "בכל העולם המערבי מספר עובדי הטקסטיל ירד דרמטית, כי הרבה יותר כלכלי ומשתלם לייצר במדינות כגון הודו, פקיסטן, סין, קמבודיה ואפילו טורקיה.

"צריך להסתכל למציאות בעיניים ולא להיות סנטימנטליים. ברמת החיים הגבוהה בארץ כיום, יש תעשיות שפשוט לא מתאימות לייצור בבירות העולם המערבי. זה נכון לגבי טקסטיל, וזה נכון בתעשיית מוצרי צריכה אחרים. כל קניין בחברות הגדולות במשק מרכיב רשימת קניות מכל רחבי העולם. מי שהיה חכם והוציא בזמן את הייצור מישראל, והעמיק במקומו את הפיתוח - עשה עסקה מאוד מוצלחת".

מנתוני התאחדות התעשיינים עולה כי ברבעון הראשון של השנה ירד ייצוא הטקסטיל והאופנה מישראל ב־1% ביחס לרבעון הקודם, והסתכם ב־262 מיליון דולר. המכירות בשוק המקומי הסתכמו ברבעון הראשון ב־1.2 מיליארד שקל. מדובר אמנם בעלייה של 3% ביחס לרבעון המקביל, אולם בהתאחדות התעשיינים מסבירים אותה בהקדמת מכירות סוף העונה בשל המצוקה אליה נקלעו רשתות האופנה והחשש להיתקע עם מלאים. התעשיינים גם מדווחים כי רבים מהם מתקשים להעלות את מחירי המוצרים בחו"ל ולעתים נאלצים למכור ברווח אפסי או אפילו בהפסד.

לדברי צביקה ליברמן, מנהל איגוד הטקסטיל והאופנה בהתאחדות התעשיינים, שער הדולר מעיק על תעשייני הטקסטיל בארץ. "עלויות הייצור כאן גבוהות מאוד מהחלופות במדינות עולם השלישי", הוא אומר, ומציין את התייקרות האנרגיה, המים, הארנונה והעלייה בשכר המינימום. ליברמן קורא לממשלה לאשר את הצעת החוק שתחייב את משרד הביטחון לרכוש מוצרי טקסטיל ישראלים במקום חלופות זולות בסין. החלטה כזו יכולה לייצר עוד כ־1,000 מקומות עבודה בתעשייה הישראלית, לטענתו. "תעשיית הטקסטיל כבר הגיעה לתחתית", הוא פוסק.