סיכום השבוע בעולם הטכנולוגיה

התחזית: מעונן חלקית

Google Docs, שירות האופיס המקוון של גוגל, הושבת בבוקר שלישי למשך 45 דקות, ואיפשר לבלוגרים הטכנולוגיים לערוך דיון מעט יותר מושכל ב-Cloud Computing. הביטוי הזה, שמתייחס לשירותים מקוונים (ה-Cloud הוא האינטרנט), הוא נושא השיחה הכי חם ברשת בחודשים האחרונים, כאשר מחד נמצאים האוטופיסטים, שמאמינים בכל ליבם כי זה העתיד, ומאידך - ישנם הפסימיסטים (או שמא נכנה אותם ריאלים), המזהירים כי היישומים והתשתיות אינם בשלים דיים. במילים אחרות, איך אפשר להסתמך על מעבד תמלילים שנמצא בשרת מרוחק ועלול לקרוס ללא התראה?

נראה כי את התשובה המובנת מאליה נתנו דווקא קוראי הבלוג הטכנולוגי RWW, שערך סקר מאולתר: כמה זמן הייתם ממתינים לשירות עד שישוב? חלק מהגולשים אמנם השיבו כי היו ממתינים מספר דקות, אולם מרביתם הזכירו שחוץ מבלוגרים וחובבי חידושים - אף אחד לא באמת מבסס עסק על חבילת אופיס מקוונת. ב-GigaOm מונים עוד 10 סיבות מצוינות מדוע ארגונים לא יעברו בקרוב לשירותי רשת, ובניו יורק טיימס מנערים את האבק מנפילות השרתים שאולי שכחתם.

מיליוני האופטימיים שבוטחים ב-Gmail ישמחו לשמוע על השדרוג החדש: מעכשיו אפשר להתנתק מרחוק, לדעת באילו התקנים (מחשב, סלולרי, מחשב כף יד) פתוחה התיבה ומתי בוצעה בה פעילות. עכשיו נותרה רק תעלומה אחת: מה פשר הריבוע האפור הקטן בפינה השמאלית של Gmail? בין המנחשים תוגרל חולצה של TechCrunch.

סיגריות? זה מגעיל אותי

האיראנים, שממשיכים להפגין קשר רופף למציאות, דנו בסוף השבוע בהצעת חוק, שממליצה להטיל עונש מוות על בלוגרים, שפוגעים "בביטחון התודעתי של המדינה באמצעות אתרים ובלוגים המקדמים שחיתות, זנות וכפירה". הבלוגספירה האיראנית, ראוי לציין, היא אחת הפעילות ברשת, ומונה כ-700,000 בלוגים. אחד מהם שייך לנשיא, אחמדניג'אד.

לא רחוק משם, ברוסיה, סאווה טרנטייב, מוזיקאי בן 28, עדיין חי. הוא נדון למאסר על תנאי בגין הסתה והפצת דברי שנאה, בעקבות פוסט בבלוג שלו, בו תאר את השוטרים באיזור מגוריו כ"חלאות" וקרא לטהר את המשטרה באמצעות "שריפת קצינים פעמיים בשנה בכיכר העיר".

ובחזרה אלינו: עו"ד יהונתן קלינגר, בהשוותו את הצעת החוק האיראנית להצעת חוק הטוקבקים של ח"כ ישראל חסון, מזכיר לכל הרודנים ש"מטרתה של תקשורת המונים: לתת כלים להמון לדבר, לא לתת כלי שידבר להמון". ובכלל, למרות שהחוק הוקפא לעת עתה, אין הרבה סיבות לשמוח. הטוקבקים אמנם לא מהווים פיסגה תרבותית כזו שאליה שאפו מנסחי החוקה האמריקנית בהתייחסם לחופש הביטוי, אבל הציטוטים מן הדיון מוכיחים, שגם משרד המשפטים וגם ח"כ חסון זקוקים לרענון בכל הנוגע למידת חשיבותה של החירות הזו במשטר דמוקרטי.

אבל עזבו, הממשלות צריכות להדאיג אתכם הרבה פחות בהקשר הזה - אותן עוד אפשר להחליף. את התאגידים ששולטים ביד רמה במרחב הציבורי המקוון, כדוגמת יאהו, קשה יותר להעלים. אתר שיתוף התמונות פליקר, שבבעלות יאהו, הסיר לאחרונה תמונה של הצלם ההולנדי מארטן דורס, בה נראה ילד מזרח אירופי מעשן. העילה: הצילום פוגעני ומנוגד לחוקי האתר. העובדה שמדובר בתיעוד של מציאות קיימת נעלם מעיניהם של נאמני הפוליטיקלי קורקט... מה עושים? ב-Reason ממליצים לשעות לעצתו של פרופ' ג'ונתן זיטריין, ולא לסמוך יותר מדי על יישומים שאין לכם שליטה עליהם. אנחנו מציעים להפנים את המסר של ג'ון פצקאווסקי, שהתייחס לדרישת Viacom, כי גוגל תחשוף את פרטיהם של גולשי יוטיוב: "Seriously, You Have No Privacy. Get Over It".

אבל לא כולם פסימיים כמונו. ג'וליאן אסנג, מייסד Wikileaks, מכריז בראיון ל-Wired, כי המיזם שלו, שמציג לראווה מגוון מסמכים חסויים, עוד יציל את כולנו מעולם של ממשלות, צבאות ותאגידים חובבי חשאיות.

הזכות ליצירתיות

בדיון שנערך ביום שני בוועדת המדע של הכנסת, דרשו ארגוני זכויות היוצרים אלי"ס ואקו"ם כי ספקיות האינטרנט יהיו אחראיות לנתק משתפי קבצים סדרתיים ("מפירים כבדים", דבריהם) משירותיהם ואם לאו - ישאו באחריות המשפטית. ח"כ מיכאל איתן, יו"ר הוועדה, דחה את הדרישה המגוחכת, אך לא פסל אותה על הסף, והציע ל"מייצגי האמנים" להגישה מחדש, כשהיא מנומקת ומגובה בחוות דעת אלה או אחרות.

ובעוד הרשות המחוקקת מקדמת את המלחמה במפירי זכויות יוצרים, הרשות המבצעת מתנסה בעבריינות מאותו הסוג בדיוק. אורי ברוכין התפלא השבוע לגלות שמשרד החינוך לא רק גנב מאמר שלו ושילב אותו בבחינת הבגרות בהבעה, אלא גם קיצץ אותו כדבעי והפך את הטקסט לגבבה נטולת הקשר.

נכון שלקוראת יולי תמיר זה לא יועיל, אבל גוף בשם Center for Social Media, החליט להבהיר קמעה את חוסר הוודאות שאופף את הביטוי "שימוש הוגן" בהקשר של קבצי וידאו, ורתם מספר מומחים לצורך ניסוח מסמך עקרונות ראשוני. ראפאת עלי מ-Paidcontent מציין שכמה מהניסוחים עדיין בעייתיים, אבל דנה בויד מברכת על הדיון הציבורי.

האנק וויליאמס, יזם ומפתח, מבקש את עזרת הציבור בחיפושיו אחר תשובה לשאלה האם אמנים עצמאיים יכולים להתפרנס רק מהופעות והפצת מוזיקה בחינם. לצלמים יש מודל עיסקי אחר, שעשוי להשתלם לא פחות: ספקית התמונות גטי רוצה לקנות את התמונות שהעליתם לפליקר. הנה אחת שווה.

ובינתיים, כריס אלברכט מ-NewTeeVee תוהה האם יוטיוב הורג את היצירתיות של הקולנוענים. לדבריו, "ההבטחה שאוטוטו הוליווד מאבדת מכוחה הודות לציוד זול, תוכנות עריכה קלות לשימוש ואמצעי הפצה חינמיים - מתמצה, נכון להיום, בעוד פארודיה על חזרה לעתיד". כן, החזון של קופולה, על ילדות שמפיקות יצירות מופת עם MiniDV טרם הפך למציאות. אולי זו הסיבה שראסמוס פליישר, שמשתתף בדיון המרתק הנערך כבר זמן מה במכון קאטו, מעז לשאול האם קולנוע הוא אמנות כה נשגבת או שדינו להיעלם כמו אומנות הציור על כדים?

בתחום הסלולר, לעומת זאת, לא חסרה יצירתיות. ביום העצמאות האמריקני הושקה גירסת הבכורה של OpenMoko, פרויקט קוד פתוח שמציע לא רק מערכת הפעלה מבוססת לינוקס, אלא גם מכשיר טלפון סלולרי המבוסס על "קוד חומרה פתוח". ב-Ars Technica מיהרו להשיג את המכשיר - FreeRunner - לסקירה.

עולמות וירטואליים

Linden Labs, החברה שמאחורי העולם הווירטואלי Second Life, שיתפה פעולה עם IBM, ויחדיו הן הצליחו להעביר אוואטר מעולם לעולם. ניק קאר, שכבר ב-2007 היה מודאג מכך שאוואטרים מ-WoW יתקיפו פריז תמימים ב-Second Life, בוודאי כוסס ציפורניו.

ואם חשבתם שעולמות וירטואליים זה הכי 2007 - טעיתם: לא רק שגוגל טובלת רגל מהוססת בתחום, עם Lively הניסיוני, ב-TechCrunch מדווחים כי מאז תחילת השנה הושקעו בעולמות וירטואליים אלה ואחרים למעלה מ-345 מיליון דולרים. ואולי זה באמת מסייע לפתח כישורים חברתיים - העולם/משחק הכי מצליח, World of Warcraft, מתגלה כסדנת ניהול לא רעה.

ועוד בווירטואליה: מיקרוסופט הודיעה כי תרכוש את חלקה של אינטרנט זהב בפורטל המרוט MSN, שיחל לפעול במתכונת מחודש באוקטובר הקרוב. מאחר שמרבית העובדים מונפו ללשכת האבטלה, לא ברור מה יקרה שם עד אז. מצד שני, את מי זה מעניין?

בפינצטה

כך תיראה nana10.

אילן בן דור, שופט בבית המשפט לתביעות קטנות בבאר שבע, חייב את חברת yes לפצות משפחה, שבנה צפה בערוצי הפורנו של החברה, כשאלה היו נגישים עקב תקלה. הקנס - שנת צפיה חינם ו-17,800 ש"ח למימון טיפול פסיכולוגי - מעורר מספר שאלות: ראשית, כמה פגישות עם פסיכולוג נכנסות ב-17,800 ש"ח? שנית, כמה נזק ייגרם לילד מצפיה ביתר האשפה שמשודרת בטלוויזיה? ולבסוף, בהנחה שרובנו נחשפנו לסרטי פורנו בשלהי בית הספר היסודי - האם אפשר לקבל פיצוי רטרואקטיבי?

ואם כבר פושעים: סטיבן אליוט מ-Salon פגש את האנס רייזר, לינוקסאי מיתולוגי, שרצח את אשתו, וקבע: האיש סוציופת.

גיא ווסט שונא עתידנים מאותה הסיבה שאני שונאת את בזוקה: הם הבטיחו ולא קיימו (במקרה שלו - הוא הפך לעבד של מכונות, שאמורות היו להותיר בידיו יותר שעות פנויות). נראה ששנינו מוכיחים את נכונות המחקר, שנערך באוניברסיטת קליפורניה, ומצא כי לא קל להיות ספקן - קל הרבה יותר להאמין למה שאומרים לנו.

ובפינת סוף השבוע: כולם מתלוננים על עומס המידע באינטרנט, אבל קווין קלי שואל כמה אנשים באמת זנחו את ה-RSS לטובת דפדוף בספר "טיול" של הנרי דיוויד ת'ורו?