שווה בדיקה: רשימת 500 הגדולות של "פורצ'ן" מתחילה להשתנות

רשימת 500 הגדולות של "פורצ'ן" היא מועדון יוקרתי. חברה שנכנסת אליה רשאית לחשוב על עצמה כ"ענקית גלובלית", ולהמשיך להתהדר בתואר גם אחרי שנים של הפסדים, כמו למשל ג'נרל מוטורס.

הרשימה עדיין משקפת הגמוניה אמריקאית בכלכלה העולמית - 153 מתוך 500 חברות הן מארצות הברית. המדינה הבאה בתור, יפן, הצליחה להכניס רק 64 חברות לרשימה.

אבל התמונה הזו מתחילה להשתנות: רוסיה הכניסה חמש חברות לרשימה, לעומת שלוש בלבד ב־2005. הודו מיוצגת עם שבע חברות, ביניהן טאטא וריליאנס (לעומת חמש ב־2005), וברזיל הכניסה גם היא חמש נציגות למועדון.

אבל הסיפור הגדול הוא החברות הסיניות, שמספרן ברשימה כמעט הוכפל מאז 2005. 29 חברות סיניות נכנסו השנה למועדון ה־500, אבל רק אחת ל־20 הגדולות: סינופק, חברת הנפט הגדולה בסין. כמו חברות נפט אחרות בעולם, היא רשמה זינוק מרשים בהכנסותיה בזכות עליית מחירי הנפט. עוד שתי חברות אנרגיה סיניות נמצאות במקומות ה־24 וה־25. חוץ מגזפרום הרוסית (מקום 47) שום מדינה מתפתחת אחרת לא הצליחה להכניס נציגה ל־50 הראשונות.

מה זה אומר? שהחברות הסיניות גדולות בעיקר בנפח שנובע מגודל האוכלוסייה העצום, ומהגידול המהיר בצריכה הפנימית בסין. רוב החברות האלה פועלות בעיקר עבור השוק הסיני וקשה לראות בהן חברות גלובליות במלוא מובן המילה. כולם שמעו על וול־מארט וטויוטה, אבל לכמה אנשים השם "סטייט גריד" (חברת החשמל הגדולה בסין) אומר משהו?

החברות הסיניות, בניגוד לתאגידים ההודיים שנמצאים בשליטה פרטית, הן חברות ממשלתיות, ורק מעט ממניותיהן נסחרות בבורסה. סין עשתה מאמצים גדולים לאזן את ספרי החשבונות של הבנקים והחברות הממשלתיות שלה ולהביא אותם לסטנדרטים בינלאומיים, אבל דאגות באשר לשקיפות שלהן עדיין נשמעות בכל מקום.

מי שמחפש דוגמה אמיתית ל"גלובליזציה הפוכה" יוכל למצוא אותה כמעט בסוף הרשימה. למקום ה־499 השתחלה חברת החומרה הסינית לנובו, כנראה המותג הסיני המוכר בעולם. לנובו, שמופיעה לראשונה ברשימת ה־500, היא גם היחידה מבין החברות ממדינות מתפתחות ששמה מוכר לצרכנים בכל העולם, והחברה היחידה מבין חברות המועדון הסיניות שנמצאת בידיים פרטיות, עם מטה בצפון קרוליינה ובלי שום מעורבות של הממשל בבייג'ינג.