כשהתותחים רועמים: ארסנל סובלת ממאבקים בין בעלי המניות

ב-22 בספטמבר 1996 עמדו דיוויד דין ודני פיזמן זה ליד זה והקשיבו לדבריו של המנג'ר החדש של הקבוצה שלהם, ארסן ונגר, במסיבת העיתונאים הראשונה שלו בארסנל. שני הבעלים של הקבוצה נראו קרובים, כמעט כמו אחים.

בשנים הראשונות של ונגר בקבוצה התחזק הקשר, כשדין היה אוסף את פיזמן בפרארי שלו בדרך למשחקי החוץ והשניים היו מדברים על הכל. לקשר עזר גם שהקבוצה שלהם פרחה על המגרש והתוצאות הפיננסיות של המועדון עוררו קנאה ברחבי עולם הכדורגל.

אבל עם השנים הידרדרו היחסים בין השניים. שניהם רצו שארסנל תתפתח - אבל בדרכים שונות. פיזמן דחף לבניית אצטדיון חדש, דין רצה להשכיר את וומבלי ולהשקיע יותר בקבוצה. היחסים בין השניים הגיעו לפיצוץ ב-2007 כאשר פוטר דין מעמדת היו"ר ובתוך פחות משעה ניתקו את הטלפון הנייד שלו מטעם המועדון. פחות משנה עברה, ודין חזר למועדון כנציג של אלישאר אוסמאנוב, מיליארדר אוזבקי מסתורי, שרכש את ה-15% של דין בארסנל.

איצטדיון האמירויות של ארסנל | צילום: בלומברג

"זה עצוב כשחברים הופכים לאויבים", כתב מיילס פאלמר, הגורו של אוהדי ארסנל בבלוג שלו. זה עצוב עוד יותר שמלחמת האחים מקשה על המועדון.

מלחמת אזרחים

כבר כמה שנים שבהנהלת ארסנל, המועדון הרווחי ביותר בפרמיירליג, מתנהלת מלחמת אזרחים לא קלה.

מצד אחד עומד פיזמן, שברשותו כ-24% מארסנל, והוא עומד בראש הדירקטוריון שחבריו שולטים ב-45% מארסנל. בצד השני עומד אוסמאנוב, הבעלים של חברת Red & White Holdings, שבבעלותה כ-24% מארסנל והיא מנוהלת על ידי דיוויד דין ואיש העסקים האיראני פורהד מושירי.

לדירקטוריון יש בעל ברית חשוב, סטנלי קרונקי, מיליארדר אמריקאי שלו בעלות של כ-12% מהמועדון. חברי הדירקטוריון וקרונקי חתמו על הסכם אי־מכירת מניות לאוסמאנוב עד אפריל 2009. אוהדי ארסנל (שלהם כ-12% מהמועדון) גם כן מתנגדים למיליארדר האוזבקי בגלל עברו המפוקפק והניסיונות שלו להשתיק בצווי בית משפט בלוגרים, אוהדי ארסנל, שכתבו נגדו.

דין, הפנים של רד אנד ווייט ואחד ממנהלי הכדורגל המוכשרים בכל הזמנים, מנסה לשכנע את התקשורת ואוהדי הקבוצה שאוסמאנוב זה בדיוק מה שהם צריכים כדי להתחרות מול מנצ'סטר יונייטד וצ'לסי. בייחוד לאחר שלקחו הלוואה של 260 מיליון ליש"ט כדי לבנות את אצטדיון האמירייטס, מה שמחייב את המועדון להחזר של 24 מיליון ליש"ט מדי שנה.

"ארסן ונגר יהיה חייב לקנות מציאות בשוק השחקנים כי לארסנל פשוט אין כלים פיננסיים להתמודד עם צ'לסי ומנצ'סטר יונייטד", אמר דין ל"דיילי טלגרף". דין, שהביא את ונגר לארסנל, הוסיף: "צ'לסי הוציאה בשנה שעברה 1.5 מיליון ליש"ט על נקודת ליגה במשכורות שחקנים בלבד - בערך 130 מיליון ליש"ט. מנצ'סטר יונייטד הוציאה כ-1.25 מיליון ליש"ט על נקודת ליגה. לארסנל יש תקציב משכורות של 70 מיליון ליש"ט, אז היא מתחרה בריצה בעלייה נגדם, שזה קשה יותר". לפי דין, "בארסנל, משהו חייב להישבר. ההנהלה לא יכולה להישאר לנצח, בגלל הגיל שלהם, השחיקה שלהם". דין, כמובן, מעוניין שארסנל תימכר לאוסמאנוב, אבל בדירקטוריון החליטו שאם יימכרו אז הם יימכרו לקרונקי.

קרונקי - אמריקאי מנומס שאשתו היא הבת של באד וולטון, הבעלים של רשת וול-מארט - הצליח להתחבר עם חברי הדירקטוריון וגם כן חתם על הסכם אי־מכירה לאוסמאנוב עד 2009. האירוניה היא שדין היה זה ששידך בין קרונקי לארסנל ובגלל זה גם פוטר, כי חברי הדירקטוריון היו נגד מכירת מניות לזרים עד לפני שנה.

בכל אופן, המצב הלא ברור של עתיד המועדון מציב את קבוצת הכדורגל בפני בעיה לא פשוטה.

קבוצה עדינה

לפי מרטין ליפטון, פרשן "הדיילי מירור", עד ש"משהו יישבר" בארסנל ומניות יימכרו לאוסמאנוב או קרונקי - הקבוצה תישאר הכי "עדינה" מבין הקבוצות המובילות של הפרמיירליג, כלומר היא תאבד את השחקנים המובילים שלה בכל שנה.

ונגר מסכים עם ההנחה הזו. "אנחנו מצליחים לשמור על האמביציות שלנו", אמר הצרפתי ל"ניוז אוף דה וורלד", "אבל ב-17 השנים הבאות אנחנו חייבים להפנות לפחות 24 מיליון ליש"ט כדי לשלם עבור האצטדיון. המדיניות של הקבוצה, במובנים מסוימים, היא לטפח צעירים זולים ולמכור את השחקנים היקרים כדי לקנות שחקנים זולים יותר".

האתגר של ונגר אדיר. השחקנים המובילים יכולים להרוויח יותר במקומות אחרים, והוא צריך למצוא מחליפים זולים מספיק - אבל גם איכותיים מספיק - כדי להתמודד בליגה הקשה בעולם.

ארסן ונגר, מנג'ר ארסנל | צילום: בלומברג

הוא צריך לחשוב כמעט שני עשורים קדימה, בעוד מאמן כמו פליפה סקולארי של צ'לסי חושב רק בטווח הקצר.

לונגר יש כ-90 מיליון ליש"ט להשקיע בקבוצה. זה לא מעט, אבל הכסף לא יופנה לרכישת שחקנים בלבד. הוא צריך לסכם איתו על חוזים חדשים לשחקנים שהוא רוצה להשאיר במועדון. בניגוד גמור לכך, בצ'לסי למשל יוציאו הקיץ לפי הערכות כ־100 מיליון ליש"ט על רכישת שחקנים, ועוד כ־130 מיליון ליש"ט על משכורות השחקנים בשנה הקרובה.

ונגר נהנה ממעמד מאוד מיוחד ואוטונומיה כמעט מוחלטת בארסנל, אבל אחרי שלוש שנים ללא תואר גם הנאמנים ביותר באוהדי ארסנל מתחילים לשאול שאלות לגבי ההחלטות שלו. לכך נוסף אלמנט שחיקה לא קטן. לאחרונה עלו השערות שונגר יסיים את החוזה שלו בארסנל ב־2011 (ונגר תמיד מכבד חוזים) ויחליט לעזוב לפריס סן ז'רמן, שמנוהלת על ידי חברו הטוב שארל וילנוב.

שמות גדולים וחונקים

הקיץ עזבו את ארסנל אלכס חלב לברצלונה, מתיו פלאמיני למילאן וג'ילברטו סילבה. שלושתם היו חשובים מאוד לונגר. עמנואל אדאביור, מלך השערים של ארסנל בעונה שעברה, גם רוצה לעזוב.

למגרש האימונים בקולוני הובאו במקום העוזבים שני שחקנים צעירים ומבטיחים - סמיר נאסרי (21) ב-11 מיליון ליש"ט וארון ראמזי (17) בכ-5 מיליון ליש"ט. כמה שחקני נוער עלו לקבוצה הבוגרת. למרות שמועות על רכישת שחקנים אחרים, נראה שזה לא יקרה. "אני מודע לזה ששמות גדולים יכולים לחנוק כישרונות צעירים", הסביר ונגר מדוע הוא לא רוכש שחקנים מפורסמים, מנוסים ויקרים יותר. הרכישות שלו בקיץ הנוכחי נאמנות לאתוס שלו, אבל האם הן מספיקות כדי להפוך את הקבוצה לתחרותית?

במקביל, אוהדי ארסנל משלמים את מחירי הכרטיסים הגבוהים באנגליה - מנוי שנתי רגיל עולה 925 ליש"ט - ולא בטוח שיש להם סבלנות לראות עוד עונה מגומגמת של קבוצה צעירה וחסרת ניסיון. "ונגר הוא ספינולוג", מנתח פאלמר, "אולי הטוב ביותר בכל הזמנים. הוא הצליח עד כה לשכנע את האוהדים לעמוד מאחורי הפילוסופיה שלו, אבל הוא לא יוכל לעשות את זה לנצח - אנשים שמשלמים את מחירי הכרטיסים היקרים בעולם הספורט רוצים לראות תוצאות. אם הוא לא ישיג אותן, יתחילו הבעיות הרציניות".