אחריות חברתית: מתאבדים רק על הסביבה

הטרנד הנוכחי של אחריות חברתית צמח במדינות המערב ונחשב לסוג של מותרות לעשירים. אבל גם באסיה - מיפן האולטרה־מודרנית ועד להודו הנאבקת - אפשר למצוא סוגים שונים והגדרות שונות למושג אחריות חברתית שיכולים לאתגר את החשיבה שלנו: לפי המסורת הקונפוציאנית, שעקבות רבים שלה עדיין קיימים בסין, בהונג קונג, בסינגפור ועוד, עובד ומעביד מקיימים ביניהם יחסי כפיפות כמעט בלתי ניתנים להתרה.

עניין זה הוא פתח לשעבוד קשה מצד אחד, אך מצד שני זו הזדמנות לדרוש ממעסיק לקבל אחריות לגורל עובדיו, למשך שנים רבות, ולהימנע מפיטורים; ביפן - העקרונות האסתטיים והחיבור לטבע במסורות השינטו והזן מתבטאים במחויבות עמוקה לשמירה על הסביבה; בהודו - המבנה החברתי של הקאסטות הוא אחד מהחוליים העיקריים בחברה ההודית וגורם לסבל רב בקרב בני הקאסטות הנמוכות שאין להם שום אפשרות להתקדם. אך מבנה בעייתי זה טומן בחובו גם אחריות חברתית - אנשי הקאסטות הגבוהות מחויבים לפרנס ולהאכיל את אנשי הקאסטות הנמוכות; כל תרבויות המזרח מדגישות קשרים חברתיים ואת המחויבות שיש לכל אדם כלפי זולתו.

בסדרת כתבות, יסקור "כלכליסט" כמה מרכזים כלכליים עיקריים באסיה ואת העבודה הייחודית שנעשית בהם בתחום האחריות החברתית. בין המדינות שיסוקרו: סין, הודו, הונג קונג, קוריאה והיום - יפן.

עובדים: המודל של "אנשי המיצובישי" חלף מהעולם

הכלכלה היפנית שאחרי מלחמת העולם השנייה נבנתה על "אנשי המיצובישי", הידועים כעובדים החרוצים והנאמנים בעולם. העסקה היתה פשוטה: תנו שעות עבודה אינסופיות ונאמנות מוחלטת, וקבלו דירות מסובסדות, שירותי בריאות וחינוך לילדים, פנסיה ומשכורת שעולה בהדרגה, בלי קשר לאיכות הביצועים.

היום, פחות ופחות עובדים מוכנים לקבל את עסקת החבילה, והחברה היפנית פתוחה יותר למשא ומתן על תנאי עבודה ולמעבר מהיר בין חברות, שפעם נתפס באופן שלילי ביותר. לפי משרד העבודה היפני, צעירים בסוף שנות ה־20 לחייהם סוגרים בממוצע פחות מארבע שנים באותו מקום עבודה, לעומת ממוצע של יותר משש שנים באמצע שנות ה־80. המודל שלפיו איש המיצובישי עובד מדי יום עד שעות מאוחרות, יוצא למפגשי שתייה אל תוך הלילה עם הבוס ועם הלקוחות וכמעט לא מגיע הביתה כבר לא נתפס כסידור אידיאלי או רצוי. אבל לשינוי יש גם השלכות שליליות של שחיקה מתמשכת בתנאים הסוציאליים. שלא תבינו לא נכון - עבודת יתר היא עדיין בעיה קשה ביפן, ובשנה שעברה נרשמו 147 מקרים של מוות מעבודת יתר.

צרכנים: לא מתעניינים בנעשה במדינות השכנות

הצרכנים היפנים מגלים מודעות גבוהה מאוד בעיקר בתחום איכות הסביבה, שנתפס כקשור באופן ישיר לאיכות החיים האישית של כל אחד. החשיבות המיוחסת לאסתטיקה ולאורח חיים בריא בתרבות היפנית המסורתית בהחלט עוזרת למדינה להיות אחת המובילות בעולם במיחזור ובשימוש במקורות אנרגיה לא מזהמים. בפגישת ה־G8 האחרונה שהתקיימה ביפן בתחילת החודש, למשל, מפגינים יפנים הפתיעו במחאה יצירתית ואפקטיבית במיוחד בנושא ההתחממות הגלובלית. בכל הנוגע לאתיקה, לזכויות עובדים ולסחר הוגן, לעומת זאת, היפנים מצטיינים הרבה פחות. הדרישות מחברות של מוצרי צריכה, בעיקר כשמדובר במוצרים שמיוצרים מחוץ למדינה, אינן גבוהות, וסיפורים על ניצול ילדים במדינות הסמוכות לא זוכים למקום הראוי להם בתקשורת או בקרב הציבור היפני.

חברות ומשקיעים: חושבים ירוק

לא מקרי שחברות המכוניות היפניות הן בין המובילות בחדשנות טכנולוגית שחוסכת בדלק. החברות הענקיות, בין השאר בלחץ הצרכים וגם בעזרת תמריצים מהממשלה, הבינו כבר לפני שנים שהקומפקטיות והחסכנות משתלמות, גם כלכלית. האופי הסגור והשמרני יחסית של המשק היפני מהווה יתרון בתחום איכות הסביבה, משום שהוא מביא ליציבות גבוהה מאוד בהנהלת החברות, ומשום כך ליכולת לתכנן לטווח ארוך ולהשקיע סכומים גדולים, שיוחזרו לאחר מכן בצורת חיסכון באנרגיה ויעילות מוגברת. טויוטה היא מובילה עולמית במכירת מכוניות היברידיות, וחברת האלקטרוניקה ריקו, שפיתחה את הבטרייה הנטענת, ממתגת עצמה כ"חברה ירוקה". גם הבנקים היפניים השמרניים חושבים ירוק — מיזוהו פיננסים, למשל, משקיע בעשרות פרויקטים של אנרגיה מתחדשת ונחשב לחברת הפיננסים המובילה בעולם בתחום.

בתחום ההשקעות האתיות יפן מפגרת אחרי אירופה וארצות הברית מסיבות תרבותיות וגם משום שלאורך העשור האחרון, שבו התפתח התחום, המדינה מצויה בהאטה כלכלית ניכרת. למרות זאת, מאז 2003 קרנות אתיות תופסות תאוצה ביפן, והמודעות לנושא עולה בהדרגה.

ממשלה: קבלת אחריות קיצונית - רק אם נתפסת

לפי המיתוס המערבי על יפן, תחושת האחריות של אנשי השלטון כה גבוהה, עד שמי שנכשל בתפקידו או נתפס במעשה לא מהוגן מבצע בעצמו חרקירי. במציאות, קוד ההתנהגות של הסמוראים חלף מהעולם מזמן, אבל הנורמה של קבלת אחריות קיצונית חיה וקיימת - במקרה שנתפסת. במאי בשנה שעברה התאבד שר החקלאות היפני בגלל שערוריית שחיתות שבה היה מעורב. ראש הממשלה הקודם, שינזו אבה, אמנם לא הרחיק עד כדי כך, אבל התפטר מתפקידו לאחר שאיבד תמיכה והסתבך בשערוריות.

היפנים אמנם דורשים מהנבחרים שלהם נורמות התנהגות גבוהות וקבלת אחריות במקרה של שיבושים, אולם מצד שני ההליך הדמוקרטי ביפן, שקיים כבר 60 שנה, עדיין לוקה בחסר מבחינת השקיפות והקשר בין הון ושלטון. המפלגה הליברלית־דמוקרטית הנוטה ימינה שולטת במדינה כבר עשרות שנים, פרט לחילופים קצרצרים בשנות התשעים. השמרנות היפנית ממלאת תפקיד מרכזי ומאפשרת חוסר שקיפות רב, גם אם בכירים נענשים בחומרה במישור המשפטי והציבורי כשהם נתפסים.