הצעת התיקון לחוק ההתיישנות: הממשלה רוצה תביעות - ועכשיו

ההצבעה בוועדת חוקה, חוק ומשפט על סעיפי הצעת החוק הממשלתית לקיצור תקופת ההתיישנות בתביעות אזרחיות, שהיתה מתוכננת להיערך אתמול, נדחתה למועד מאוחר יותר ולא תתקיים השבוע. בשבוע הבא מתחילה פגרת הקיץ של הכנסת, ולשכת עורכי הדין חוששת שקיום הדיון בעת הפגרה יגרום למספר נמוך של משתתפים בהצבעה החשובה, שאמורה להכין את הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית. "מדובר בחוק קריטי בנושא חברתי חשוב, ואין זה ראוי שיכריעו לגביו בזמן הפגרה", אמרה ל"כלכליסט" עו"ד יעל גויסקי מלשכת עורכי הדין.

יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט, מנחם בן־ששון, התחייב שגם אם הדיון ייערך בזמן הפגרה הוא יקפיד לערוך אותו רק ביום שבו מתכנסת המליאה, כלומר ביום שבו התחייבו מראש 40 חברי כנסת להגיע למשכן, כדי להבטיח השתתפות מכובדת בדיון. אולם התחייבותו לא הרגיעה את הלשכה.

הממשלה רוצה: תביעות עכשיו

הצעת החוק הממשלתית, שעברה בקריאה ראשונה באוגוסט 2004, מציעה לקצר את תקופת ההתיישנות ברוב התביעות האזרחיות משבע לארבע שנים, להוציא כמה חריגים. בתביעות מחברות ביטוח דווקא תוארך תקופת ההתיישנות - משלוש שנים כיום לארבע שנים, ובכך תושווה ההתיישנות בתביעה מחברת ביטוח לזו הנהוגה בתביעות אזרחיות אחרות. הצעת החוק החדשה לא תחול על תביעות בענייני מקרקעין, שבהן תישאר תקופת ההתיישנות כפי שהיא כיום.

בתביעות הנוגעות לקטינים קובעת הצעת החוק החדשה כי תביעתו של קטין לא תתיישן כלל עד הגיעו לגיל עשר, ולאחר מכן תהיה תקופת התיישנות של שבע שנים, שבמהלכן יוכל הקטין להגיש תביעה באמצעות האפוטרופוס שלו (הוריו, ברוב המקרים). בתום תקופה זו, ואם לא הוגשה תביעה בשם הקטין, הוא יוכל להגישה בעצמו במשך ארבע שנים בלבד: בין גיל 18 ל-22.

כיום לא חלה כל התיישנות על תביעות של קטין עד הגיעו לגיל בגרות, ומגיל 18 מתחילה תקופת ההתיישנות הסטנדרטית של שבע שנים - כלומר, אדם רשאי להגיש תביעה על אירוע שקרה בהיותו קטין עד לגיל 25.

"חיתוך דרקוני"

לשכת עורכי הדין וקואליציה של ארגונים חברתיים מתנגדות נמרצות להצעת החוק החדשה. הטענה המרכזית היא שקיצור תקופת ההתיישנות יפגע פגיעה מהותית בשכבות החלשות. עו"ד יראון פסטינגר, חבר הלשכה, אמר בדיון שהתקיים בוועדת החוקה ב־2006: "החוק הזה בא להגן על הנתבעים ולפתור את בעיית העומס בבתי המשפט. אבל לפתור את בעיית העומס בבתי המשפט על דרך של חיתוך דרקוני, דרסטי, של זכויות משבע שנים לארבע שנים. זה אבסורד הפוגע בציבור פגיעה ניכרת. אין כאן שום סיוע לתובעים, אלא פגיעה עמוקה ומשמעותית בזכויות".

ההתנגדות המהותית של הארגונים לקיצור תקופת ההתיישנות, בעיקר במקרים של נזקי גוף, נובעת גם מהתהליך הארוך הכרוך בהגשת תביעה כזו. "בנזקי גוף לא ניתן להגיש תביעה ללא חוות דעת רפואית", מסביר עו"ד אסף פוזנר, שייצג גם הוא את לשכת עורכי הדין בדיוני הוועדה.

"זהו תהליך סיזיפי, הנמשך לפחות שנה־שנתיים, וכולל איסוף של החומר הרלבנטי בתיק הרפואי, מציאת מומחה שיערוך בדיקות וייתן חוות דעת רפואית וכיו"ב. נוסף על כך, יש אנשים שלא יודעים שהם נפגעו, ועד שהם מגלים שהסתירו מהם משהו עובר זמן. אם לוקחים בחשבון את כל האלמנטים האלה, מסתבר ששבע שנים להגשת תביעה זה לא הרבה זמן", אומר פוזנר. 

לטענת עו"ד פוזנר, קיצור תקופת ההתיישנות משבע לארבע שנים נובע ממניעים לא טהורים. "מדובר בלחץ של גופים שהם נתבעים סדרתיים, כמו מדינת ישראל (בתי החולים הממשלתיים), קופות החולים וחברות הביטוח. כל הגופים הללו חברו יחד כדי לקצר את תקופת הגשת התביעות".

חידוש נוסף בהצעת החוק הוא קביעת "תקרת התיישנות" לחריגים שונים הנהוגים כיום. במצב הקיים עילות רבות מאריכות את תקופת ההתיישנות מעבר לשבע שנים, ללא כל תקרת זמן.

"אם אשה הותקפה בידי בעלה", מסביר לדוגמה עו"ד פוזנר, "כל עוד הזוג נשוי לא מתחילה להיספר תקופת ההתיישנות. רק מיום שהזוג מתגרש אפשר להתחיל לספור התיישנות של שבע שנים. במילים פשוטות, אם הזוג התגרש לאחר עשר שנים מהאירוע המדובר, האשה יכולה להגיש תביעה בגינו אחרי 17 שנה. דוגמה נוספת היא מקרה שבו אדם לא יודע שנעשה לו עוול. אם, למשל, בית חולים הסתיר מסמכים המוכיחים רשלנות בטיפול רפואי והמסמכים התגלו למטופל לאחר 25 שנה, מתחילים לספור את ההתיישנות רק מרגע זה".

הצעת החוק הממשלתית מבקשת לשים לכך סוף ולהגביל את תקופת ההתיישנות המקסימלית ל־25 שנה. בענייני רשלנות רפואית קובעת ההצעה החדשה תקרה נמוכה אף יותר: בגירים יוכלו לתבוע עד 18 שנה מהאירוע, וקטינים עד 22 שנה ממנו. "זה ייצור מצב שבו יהיה לבתי חולים או לגופים אחרים תמריץ אדיר להסתיר מאנשים מסמכים, שכן אם הם יתגלו אחרי 25 שנה הם כבר לא יוכלו לתבוע", מזהיר עו"ד פוזנר.

כולנו תובעים ונתבעים פוטנציאליים

אולם פרופ' ישראל גלעד, מחבר המחקר שעליו התבססה הצעת החוק החדשה, דוחה מכל וכל את הטענות. "הצעת החוק החדשה מבדילה בין עיכוב מוצדק בהגשת תביעות לבין עיכוב לא מוצדק", אומר גלעד. "בהצעת החוק החדשה יש לתובע אפשרות לפנות לבית המשפט ולהסביר מדוע הוא אינו מסוגל להגיש את התביעה בזמן - משום שהנזק שנגרם לו עוד לא מגובש, משום שהחליף עורך דין או מסיבות דומות - והשופט יחליט בנסיבות העניין איזו הארכת זמן לתת לו".

יתרון נוסף בהצעת החוק החדשה, לדברי גלעד, הוא שנוספה בו אפשרות "השעיה", שלא היתה קיימת קודם לכן "ולפיה אם העיכוב בהגשת התביעה נגרם בגלל הנתבע, מסיבות של הפעלת לחץ, הטעיה או הסתרת מידע מהתובע, לא יחל מירוץ ההתיישנות".

גלעד גם מכחיש את הטענה שלפיה הצעת החוק החדשה מגנה על גופים גדולים שהם נתבעים סדרתיים: "כל אחד מאיתנו הוא לא רק תובע, אלא גם נתבע פוטנציאלי. זה נכון גם לגבי גופים גדולים, שהם לפעמים תובעים ולפעמים נתבעים. הצעת החוק החדשה מאריכה את התקופה להגשת תביעות ביטוח ולכן דווקא הגוף הגדול הזה, חברות הביטוח, מפסיד מהצעת החוק החדשה. מעבר לכך, זוהי טובת התובע להגיש תביעות מוקדם ולקבל את הכסף מוקדם, וידוע שהעבודה נוטה להתארך לפי הזמן שמקצים לה. האינטרס של כולנו הוא להגיש תביעות מוקדם".

ח"כ בן-ששון מעריך כי הצעת החוק הממשלתית לא תעבור כמו שהיא עומדת כיום, וכי הצדדים יגיעו בסופו של דבר לעמק השווה בנוגע לסעיפי החוק המוצעים. "בעבירות הקשורות לנזק גופני ככל הנראה יתפשרו על השארת תקופת ההתיישנות סביב שבע שנים, בעוד שבעבירות אחרות אפשר לדבר על כחמש שנים", אמר ל"כלכליסט".