עוקץ: אם אין אוטובוסים, תלכו ברגל
הטלת אגרות גודש בתל אביב היא מהלך מבורך, אך היכן התחבורה הציבורית שתתמוך בו? ללא תכנון ראוי של שידרוג ההסעה הציבורית במקביל להקמת חניונים בכניסות לערים, ההחלטה מיותרת
לאנשים הטובים במשרד התחבורה יש רעיונות מוצלחים. אחד מהם, שנידון אתמול (ד') בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, הוא הטלת אגרת גודש במרכזי הערים הגדולות החל ב-2009. הרעיון הוא פשוט: נהגים שמעוניינים להיכנס עם רכבם למרכז תל אביב, ייאלצו להיפרד מ-50-20 שקל ליום.
ההיגיון הכלכלי של ההצעה, שמיושמת בערים גדולות בעולם, הוא לגרום לנהגים להפנים את עלויות הצפיפות והזיהום במרכזי הערים. נהג שמעוניין לתפוס מקום יקר יצטרך להביא בחשבון את הקנס. אלא שבמשרד התחבורה שכחו דבר אחד. מרכז תל אביב אמנם מתפקע ממכוניות, ומצוקת החניה שברה את שיאי הסוריאליזם, אך אין פתרונות תעבורתיים לנהגים שיבחרו להשאיר את רכבם מחוץ למרכז העיר.
ראשית, היכן יחנו כל אותם הנהגים? האם במשרד התחבורה מתכוונים להעביר את מצוקת החניה לשכונות השוליים של העיר? שנית, כיצד אמורים הנהגים להגיע משולי העיר אל מרכזה? ברכבת התחתית שלא תיבנה לעולם? ברכבת הקלה שלא תקום לפני 2020? ואולי במערך האוטובוסים המיושן והלא יעיל של העיר?
הטלת אגרת גודש היא צעד ראוי ומתבקש. אלא שלא ניתן לקדם צעד שכזה בלי לנקוט פעולות משלימות. אחרת, האגרה היא לא יותר מפרפרזה על דבריה של מארי אנטואנט: אם אין אוטובוסים, תלכו ברגל.
3 תגובות לכתיבת תגובה