תופעה: אספנים רוכשים יצירות מבוגרים טריים של בתי ספר לאמנות

לפני שבוע ננעלה תערוכת הבוגרים באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל בירושלים. בעוד רישומיו וציוריו הגדולים עדיין תלויים על הקיר, יובל שרון, בוגר טרי במחלקה לאמנות, כבר שוקל פניות מאספנים ואנשים פרטיים ש"תפסו" אותו או התקשרו אליו במהלך תערוכת הגמר.

שרון לא לבד. תערוכת בוגרי המדרשה לאמנות בית רק ננעלה בסוף השבוע, ומספר נכבד של עבודות בוגרים כבר הספיק להימכר. הבוגרים משלשלים לכיסם סכומים של 800–1,500 דולר לעבודה, והרוכשים - חברות הייטק, קרנות הון סיכון, בנקים, אספנים ואנשים פרטיים שרוצים לעטר את קירותיהם בזול. "אמנם לא פשוט להיפרד מעבודות, אבל זה שימח אותי כי אני צריכה את הכסף", אומרת בוגרת המדרשה רחל קיני. קיני מכרה לקרן הון סיכון ולאנשים פרטיים ציורים בדיו וצבע מים על נייר בתערוכת הסיום שלה השנה במדרשה.

אורן ענבי, בוגר בצלאל | צילום: בועז אופנהיים

"אני חושב שזה טוב ומחמיא, אבל צריך להיות שקול ולא לקפוץ על כל הצעה", אומר שרון, "איך ולמי למכור את העבודה, אם למכור אותה עכשיו או לחכות כדי שאוכל להציג אותה בעתיד - זאת קודם כל החלטה אמנותית".

לא מדובר במחירי רצפה בהשוואה למחירים בגלריות?

"ערך של עבודה הוא דבר שרירותי. ברור שערך עבודותיו של בוגר שעוד לא פנו אליו גלריות הוא נמוך יותר".

מצד שני, הגלריות נוהגות לקחת אליהן 50% מרווחי המכירות, כך שסטודנט שמוכר עבודה ב־1,000 דולר מרוויח כמו אמן שעובד עם גלריה ומוכר עבודה ב־2,000 דולר. בתי הספר אינם גובים עמלה על המכירות, ואף מנפקים למתעניינים בעבודות רשימת סטודנטים ומספרי טלפון, ולפעמים גם את שמות הבולטים במחזור.

"זאת תופעה של השנה־שנתיים האחרונות", אומר יאיר גרבוז, ראש המדרשה לאמנות בית ברל. "יש חברות או מוסדות שמחליטים לתמוך באמנות באמצעות רכישה של אמנים צעירים, ובכך לדאוג גם לעצמם וגם לאמנים. היתה חברת הון סיכון אחת שרכשה אצלנו עבודות בסכום של יותר מ־5,000 דולר".

ציידי כשרונות

"זה הפך להיות טרנד, לחפש כישרונות", מסכים עידו בר־אל, ראש המחלקה לאמנות בבצלאל. "זה התחיל בבום גדול לפני שנתיים בטרמינל, בתערוכת 100 שנה לבצלאל, ברכישה של חלק מהאספנים המובילים וגם של אנשים פרטיים מהעשירונים העליונים".

האספנים כבר לא עוברים דרך הגלריות?

גרבוז: "אספנים של גלריות ממעטים לרכוש בתערוכות. האספנים הרציניים עובדים אחרי שנעשתה כבר סלקציה מסוימת בגלריות ובמוזיאונים".

אמון יריב, מבעלי גלריה גורדון בתל אביב ואמן, אינו חושש לפשוט את הרגל: "אני בעצמי קונה לפעמים עבודות של סטודנטים", הוא מתוודה, "אם לאמן צעיר יש מה לומר והדברים נראים בשלים וטובים, זה עשוי לעניין כל מי שמתמצא באמנות עכשווית ורוצה לקנות ראשון ובזול".

זאת לא תופעה שתפגע בך כגלריסט?

יריב: "לא, אין לזה שום קשר ומשמעות בעיניי. אלה אמנים שהם לפני גלריה, ומי שירצה שיקנה. תפקיד הגלריה הוא ארוך טווח - להציג ולשמר את עבודותיו של אמן - ולא סוג של מחטף. הרכישות האלה הן זריקת העידוד הכי גדולה לבוגרים האלה, גם כלכלית וגם לעשייה שלהם, לפני שהם נכנסים לריק של אחרי הלימודים. אני ממש בעד".

"לפעמים יש פער בין מצטיינים לבין אלו שמוכרים", מספר גרבוז, "זה תלוי באופי העבודות. למשל, הסטודנט שזכה השנה בפרס רפי לביא יצר מיצב ענק שנראה כמו תפאורה של תיאטרון; זה לא משהו שהבנק יכול לתלות במסדרון".

איזו השלכה יש לזה על השוק?

"בארץ כל הצד הכלכלי של האמנות לא יכול להגיע לממדים היסטריים. בנק יקנה 100 עבודות, ובמקרה של אמן אחד ערך העבודה יעלה פי ארבעה, מ־1,000 דולר ל־4,000, אז מה? אז זה הרווח?"

אתה בעד?

"כן, אני חושב שזאת פעולה יפה. בעולם אידיאלי הייתי בעד שיקנו אחרי שנה־שנתיים, ולא מיד כשהסטודנט מסיים, אבל החברות האלה עושות את זה בצורה אלגנטית, עם מטרות חברתיות. משם לא באים הרווחים הכלכליים שלהן".

בר־אל מסכים עם הדברים בהסתייגות מה. "אני שמח שקורים דברים טובים, אבל זאת גם סכנה גדולה וקשה. האמנים צריכים לאלף את הקהל ואת השוק לרקוד לפי החליל שלהם, ולא להפך, לכן אני שמח שמחזור הבוגרים שלנו השנה היה אינדיבידואלי, אישי ושקט, ועשה מה שבא לו, לא משיקולי פופולריות".

ליצור בשביל למכור

אורן ענבי, בוגר המחלקה לצילום 2006, מכר תצלום מתערוכת הגמר שלו לאוסף מכון מנדל למנהיגות, ועבודתו מוצגת לדבריו "אצלם על הקיר בקמפוס". "נקבתי במחיר של 1,000 דולר והם לא התמקחו איתי", הוא נזכר, "זה היה בערך הסכום שהוצאתי על כל התערוכה, וזה סידר אותי עם המינוס". ענבי עומד לפני תערוכת יחיד שתיפתח בספטמבר בגלריה החללית בירקון 70 בתל אביב, ומדווח שהמכירה עודדה אותו להשקיע בעבודות שיהיו גם מכירות. "שמחתי שעבודה שלי תוכל לקשט מקום שהוא לא הסטודיו שלי".

בנק לאומי הוא אחד המוסדות הבולטים התומכים באמנים צעירים בשנים האחרונות, הן על ידי הענקת מלגות והן על ידי רכישת עבודות מהסטודנטים. יריד צבע טרי נחנך השנה בתל אביב בתמיכתו ובמימונו של הבנק, שגם רכש בו עבודות בסכום של יותר מ־150 אלף שקל.

רחל קיני, ציירת בוגרת המדרשה. מכרה לקרן הון סיכון | צילום: אוראל כהן

"בשנים האחרונות החלטנו להשקיע ולטפח אמנים ישראלים צעירים", אומר אבירם כהן, דובר לאומי. "מרביתם בוגרי בצלאל והמדרשה, ואמנים צעירים שלא נחטפו לגלריות ואינם בעלי שם. אנחנו רואים את הצעירים כמטרה ונותנים להם את הכלים להצליח. בתמורה התמונות שלהם תורמות לאווירה הססגונית בבנק".

איך בכל זאת מתבצעת הסלקציה?

"יש לנו ועדה שבוחנת ובודקת עבודות שמציעים לנו אוצרים, מוסדות וגלריסטים. לא כל אחד יכול למכור לנו את מרכולתו".

יובל שרון, לרכישות האלה היתה השפעה על היצירה שלך ושל שאר הסטודנטים במחלקה?

"לדעתי כן. כל אחד רוצה למכור, ומי שרוצה רק לעשות אמנות בלי קשר למכירות הוא נורא נאיבי. אבל באותה מידה, גם כשאתה בגלריה אתה מושפע מהלחץ שהיא מפעילה עליך לעשות עבודת מכירה".

אבל גרבוז מתכחש לנאמר: "יש הרבה סטודנטים שעדיין מייצרים עבודות שאין להן סיכוי להימכר. ההנחה שאפשר לקנות אנשים בכסף לא מוכרת לי בתחום האמנות. ברור שלעולם שמסביב יש השפעה מסוימת; פעם אנשים היו נכשלים ואז מצליחים, והיום זה להפך. הבעיה היא שאם אתה קודם מצליח, הנפילה יותר קשה, ואם אתה מתחיל בכישלון הכל בא בזווית יותר נכונה ואתה יכול לעמוד בזה. כדי להיות חופשי ביצירה שלך אתה צריך להיות מוכן לאופציה של כישלון".

אז אנחנו רואים פה איזה אפקט כוכב נולד?

"לא ולא. 'כוכב נולד' לא עוסקת ביצירה אלא בביצוע, בבליל של קאברים, כל אחד רוצה להיות דומה למישהו והולך על זה. באמנות אין דבר כזה, לא שרים שיר של מישהו אחר. לסטודנטים בבצלאל או במדרשה יש אנטנות משוכללות לרוח הזמן, והחידוש הוא חלק מהמהות שלהם, מה שאי אפשר להגיד על 'כוכב נולד'".