סרקוזי מכריח את הצרפתים להצטרף לשנות השמונים

כמה שנים אחרי שמרגרט ת'אצ'ר עלתה לשלטון והשיקה את מה שאז נראה כמלחמה חסרת תוחלת לאילוץ האנגלים לאמץ ערכים עסקיים, מצאתי עצמי מבולבל במיני מרקט בלונדון.

הלכתי במורד מעבר אחד ובמעלה אחר, אבל לא מצאתי סימן למה שחיפשתי: הפסאודו-עוגיות הטעימות בעולם. על המדף שעליו היו פעם אריזות הופל הטעים, מצופה השוקולד, מק'ויטיס היו עכשיו מוצרים פחות נחשקים.

הלכתי לבעלת החנות שבגיל העמידה ושאלתי אותה איפה היא החביאה את החטיפים האהובים עליי - מתת האלים לאלו מאיתנו שרוצים להעמיד פנים שהעוגיות שלנו הן רק קרקרים. "פעם החזקנו אותן," היא אמרה במתיקות, "אבל הן כל הזמן אזלו לנו, אז הפסקנו".

באותו רגע חשבתי: הת'אצריזם נידון לכישלון. האנגלים לעולם לא יאמצו יעילות, או עשיית כסף, או את תפיסת הלקוח-תמיד-צודק, או כל אחד מאותם ערכים מטרידים המהווים את בסיס הקפיטליזם המודרני.

טעיתי, כמובן. לא רק שהאנגלים אימצו ערכים מסחריים, אלא שהם כה הטמיעו אותם שלונדון החליפה את ניו יורק כמוקד הפיננסי העולמי. אומה של אנשים שבעבר התביישו להתלונן שהמרק שלהם קר היא כעת הראשונה לדרוש לדבר עם המנהל.

אבל זאת הייתה אנגליה, ואלה היו האנגלים. זו צרפת, ואלה הצרפתים.

למקרה שפספסתם, ניקולא סרקוזי, הנשיא הצרפתי החדש, החליט שהצרפתים צריכים להיות פרודוקטיביים יותר. הוא ביטל את החוק שאסר על שבוע עבודה ארוך מ-35 שעות, והוא משמיע קולות לגבי שינוי החוק שהתיר למובטלים צרפתים לדחות הצעות עבודה שהם תופסים כבלתי ראויות ולהמשיך לקבל קצבת אבטלה.

יותר עבודה

אין ציפייה כי הצרפתים יידרשו לעבוד יותר מ-35 שעות בשבוע - זו עדיין נראית בקשה גדולה מדי - אבל כל צרפתי הרוצה להרוויח יותר כסף רשאי, באופן מפתיע, לעבוד בעבורו.

"לעבוד יותר כדי להרוויח יותר", היא הסיסמא מלאת התקווה של סרקוזי.

העניין הוא שהצרפתים לא רוצים לעבוד יותר. סרקוזי צנח בסקרים. עובדי הצווארון הלבן מהמעמד הבינוני שבחרו בו יצאו לרחובות להפגין נגד התעלמותו הגסה מתפקיד הפנאי בחיים הצרפתיים.

מישל גויו, מהנדס מחברת טוטאל, אמר להלן פוקה מבלומברג שייתכן שלא יהיה לו עוד זמן לנסוע לדרום צרפת "להריח את התימין ולהאזין לציקדות". נראה שהמהנדס משמיע את הדי החששות של מעמד חברתי, וייתכן אף של אומה שלמה.

צרפת הרודפת אחר רוחות רפאים

"זו רוח רפאים", הוא אמר. "ענן מעל הראש שלי". מהמרחק הבטוח הזה - כ-9,600 ק"מ - קשה שלא להעריץ את התעוזה של סרקוזי. הנה מנהיג נבחר, המשרת להנאת העם הצרפתי, שהחליט לעשות את הדבר שבוודאות יביא לייאוש ולשנאה בלבותיהם של אותם אנשים: להכריח אותם להיות פרודוקטיביים יותר.

הבאת ערכי השוק לבריטים בסביבות 1980 נתנה את התחושה שזהו מעשה קצת אכזרי, אבל בצרפת בסביבות 2008 זה נראה כמו מעשה בלתי טבעי, כמו להכריח חתול להחזיר מקל שנזרק.

כמובן, אפשר לשנות חברה ולגרור אותה למונוקולטורה הכלכלית העולמית. ת'אצ'ר הראתה איך עושים זאת: תשברו קולקטיבים ולגרום לאנשים להרגיש קצת יותר לבד בעולם. תחוררו קצת את רשת הבטיחות החברתית. תעלו את מעמד עשיית הכסף ותורידו את מעמדה של כל פעילות אחרת. תפסיקו את הענקת תארי האבירות לאמנים ותתחילו לתת אותם לאילי בתי כלבו. תפסיקו להקשיב לאינטלקטואלים ותתחילו להקשיב ליזמים ולבעלי ההון.

השנאה הופכת לאהבה

אל תתייחסו לזה שהאמנים והאינטלקטואלים שונאים אתכם - או אפילו לזה, שבמשך זמן מסוים נראה שכל החברה שונאת אתכם. תדבקו בתכנית מספיק זמן והאנשים שטובים בעשיית כסף יצברו סכומים עצומים, ויחד איתם, כוח. בבוא העת הם יהפכו לקול הדומיננטי בחברה. והם יאהבו אתכם על זה.

אבל הצרפתים שונים.

בין היתר, הם נהנים להרגיש לבד בעולם. הבעיה שלהם אינה חוסר יכולת לאנוכיות, או ליוזמה אישית. כל אחד שאי פעם צפה בפריזאי בגיל העמידה דוחף הצידה אישה הרה עם תינוק וגונב לה את המונית יכול לראות שיש לצרפתים את מה שצריך כדי להצליח בעולם המודרני. הם פשוט לא רוצים. הם רוצים לקחת את כל הדחפים האנוכיים האלה שאפשר לכוון להגברת הפרודוקטיביות והיעילות וצבירת ההון ולתעל אותם ל... להיות צרפתים.

להריח את התימין

ואם אתם רוצים להיות צרפתים - אם אתם רוצים להיות מסוגלים לתאר את ריח התימין או את קול הציקדות או פשוט להתבטל באיזה אי טרופי בבגד ים קטן באופן מטריד – אתם צריכים זמן. ולא רק קצת זמן. אתם צריכים כל כך הרבה זמן שכשהנשיא שלכם מבטל את החוק המגוחך שמגביל את שבוע העבודה ל-35 שעות, אתם לא מהססים לצאת לרחובות ולצעוד במשך שעות במחאה.

יש גם שאלת היתרון התחרותי. רוב המדינות משיגות את היתרון התחרותי שלהם על ידי עשיית דברים ביעילות רבה יותר ובעלות נמוכה יותר מאשר המתחרים שלהם.

במידה שהצרפתים נהנים מיתרון טבעי, זה בחוסר היעילות שלהם: הם היצרנים היעילים בעולם של בטלה מובנית. הם הנשים המוחזקות של הכלכלה העולמית; המעמד שלהם תלוי בחלקו בחוסר התועלת המעשית שלהם.

תמציאו מחדש את הבריטים ותקבלו מרכז פיננסי עולמי, מזון אכיל ושירות טוב יותר. תמציאו מחדש את הצרפתים, ואתם עשויים פשוט לקבל עוד גרמנים.