ראובן שיף: "עסקים משלמים מאות מיליוני שקלים עודפים בגלל עיוות היסטורי"

ראובן שיף, נשיא לשכת רואי החשבון, טוען כי הסקטור העסקי משלם למדינה מס בסך של מאות מיליוני שקלים עודפים בשנה, כמקדמות על הוצאות בלתי מוכרות, כתוצאה מעיוות היסטורי. "משרד האוצר מתעלם מפניית לשכת רואי חשבון אשר נחשפה בפניו לראשונה במכתבים ששלחתי לשר האוצר רוני בראון לפני חצי שנה ולשר האוצר הקודם אברהם הירשזון", אמר שיף.

לטענתו, למרות מחאותיו בנושא זה ופנייתו למשרד האוצר, דבר לא נעשה ואילו כעת, עם המינוי הקבוע של מנהל רשות המיסים ועם כניסת יו"ר ועדת הכספים החדש, נוצרו התנאים לשינוי בעניין.

לטענת שיף, רשות המסים גובה מהסקטור העסקי ומהמגזר השלישי סכומים המסתכמים במאות מיליוני שקלים בשנה באמצעות מקדמות, בגין הוצאות עודפות הגבוהות משיעור המס הסופי לחברות.  לדבריו, מדובר בעיוות היסטורי הנובע מתפיסה לא עדכנית של האוצר ביחס למהות והיקף ההוצאות לייצור הכנסה הנדרשות כיום מחברות.

מהות הבעיה נעוצה בחקיקה אנכרוניסטית משנות ה-70 שנועדה למסות חברות אשר מימנו לבעלי שליטה ולמנהלים הוצאות שחברה נדרשת לשלם בגין החזר הוצאות מעבר לסכומים המותרים לצרכי מס, כגון אש"ל בחו"ל, רכב וכיבודים. מדובר בהוצאות שנחשבו למותרות בשנות ה-70 וכיום הן בבחינת הוצאות הכרחיות לצורך ייצור הכנסה, כמו נסיעות לחו"ל, ארוחות עסקיות, הוצאות רכב וכיוצא באלה. שיעור המקדמות בגין הוצאות אלה נותר בשיעור של 45%.

שיף אומר שמקדמה אינה יכולה להיחשב ככזו כאשר היא גבוהה מהחבות הסופית, וקורא לשר האוצר רוני בראון לבטל לאלתר את העיוות וכן לערוך רוויזיה בסכומי ההוצאות המותרות לניכוי לצורך מס. זאת מאחר והסכומים שפקודת מס הכנסה מתירה, אינם משקפים את המציאות הכלכלית ואת הסכומים המשולמים בפועל בגין ההוצאות בארץ ובחו"ל.

שיף מסביר שכתוצאה מעיוות זה, חברות משלמות במהלך שנת המס מקדמות - כגון הוצאות עודפות הגבוהות ב- 18% משיעור מס החברות המקסימאלי - ולמעשה הן מעבירות סכומים עודפים שנשחקים במשך הזמן, עד למועד תום שנת המס.

ממשרד האוצר נמסר בתגובה: "הסוגיה נבחנת בלשכת השר. עמדת השר תועבר ישירות לפונה".

מרשות המסים נמסר בתגובה: "ככלל, הוצאות עודפות בפקודת מס הכנסה הן הוצאות שאינן מותרות בניכוי בשל מרכיב ההנאה הפרטית הדומיננטי בהן, או שהן שאינן מותרות בניכוי מאחר והן מהוות טובת הנאה לעובדים אשר לא ניתן לייחסה באופן ספציפי לעובד כלשהו. מובן, שאם היה ניתן לייחס טובת הנאה כלשהי לעובד באופן ספציפי, המס היה משולם באמצעות ניכוי מס במקור מאותה טובת הנאה (כניכוי משכר) ואותה הוצאה לא הייתה נחשבת כהוצאה עודפת.

מהותה של חובת תשלום המקדמה בשל הוצאה עודפת כסנקציה המופעלת כלפי החברה שהוציאה את ההוצאות, באה לידי ביטוי בעיקר בחברות מפסידות או בגופים הפטורים ממס לפי הוראות הפקודה (כגון מוסד ציבורי). במקרים אלה סנקציה בדמות אי התרת ההוצאה בניכוי אינה רלוונטית ואינה מרתיעה, בשל העובדה שאותם גופים ממילא לא חייבים במס דה פקטו. לפיכך, תשלום המקדמה מגשימה את המטרה לפיה קופת המדינה לא תצא נפסדת מהעובדה שלא שולם מס בגין מרכיב הנאה פרטי בהוצאה (טובת הנאה).

לאור העובדה שמקבלי טובת ההנאה הינם בד"כ בעלי ההכנסות הגבוהות בחברה (שכירים או אורגנים אחרים), ובשל כך שהמקדמה מייצגת את המס על ההטבה שנוצרה להם ושאינה ממוסה בדרך אחרת (בדרך של ניכוי מס במקור, כאמור לעיל) - אין כל הצדקה ממשית לשינוי השיעור הקבוע בפקודה לחברות, שהינו כיום 45% (בדומה למס השולי)".