מחפשי העתיקות

עם כל הכבוד לשוק הפשפשים ביפו, ציד עתיקות הוא לא בדיוק כוס התה של התרבות הישראלית. אבל גם פה, מתברר, יש אנשים שחיים לפעמים בסרט של ה-BBC פריים. בלי המבטא, אבל עם התרוצצויות של שעות בין דוכנים כפריים והתרגשות קתרטית בכל פעם שמתגלה במרכולתו של ג'ון כלשהו, נניח, כפית הכסף המקורית שאכל בה המשרת של אדוארד השמיני.

"כמו שנשים אחרות נוסעות לחפש בגדים בקניונים, אני אוהבת להסתובב בשוקי עתיקות", מודה יונה נאור, אוצרת, אשת חינוך ומקימת עמותת אור ירוק, שנסעה ביוני האחרון לטיול שטיחים בטורקיה שערך בית הספר ובית המכירות הפומביות שורשים. נאור מצטרפת כבר 12 שנה להרצאות ולמסעות של שורשים, ועדיין מרגישה שיש לה מה ללמוד: "את הקורס סיימתי, ונכון שאני מבינה, אבל טוב שיש איש מקצוע שאומר מה אמיתי ומה מזויף, ומסביר על שטיחים מיוחדים ועל זיהויים לפי אזורים. זה מרתק".

רינה כהן, רוקחת בפנסיה, התחילה לפני 44 שנה לאסוף בקבוקי רוקחים כחולים, ומאז התפתחה לתכשיטים, פורצלנים ורהיטים. עם שורשים היא בקשר 19 שנה, ובאוקטובר תצטרף למסע שבמסגרתו תבקר בשוק העתיקות של ארדינגלי בבריטניה: "הייתי שם כבר 12 או 14 פעמים. לא זוכרת. אל תגידי לבעלי".

זה לא משעמם כבר?

"כל שנה יש דברים חדשים. העתיקות משתנות כל הזמן, זה אופנות. עכשיו, למשל, התחילו לאסוף תכשיטים מבקלית מתחילת המאה ה-20. אם יש לך כאלה אל תזרקי", היא ממליצה. "וקורים דברים לא צפויים. בשנה שעבר פגשנו את הצוות מהתוכנית של ה-BBC פריים. וכשהקבוצה הולכת לסיור במוזיאון שכבר ראיתי, אני הולכת לבדי לסאצ'י או לטייט מודרן. אני לא קשורה לקבוצה בחבל".

כהן. "העתיקות משתנות כל הזמן, כמו אופנות" | צילום: בועז אופנהיים

גיל המשתתפים יורד 

הקבוצות של שורשים יוצאות כבר 19 שנה, שלוש־ארבע פעמים בשנה, לסיורים בני כשבוע באיטליה, צרפת, בריטניה, גרמניה או טורקיה, ומסתובבות בשווקים ובמוזיאונים קטנים ומיוחדים. כל קבוצה מלווה בשני מומחים, שמדריכים, מרצים ומייעצים לגבי קנייה, והמארגנים מספרים שסצינת חובבי העתיקות עוברת לאחרונה מתיחת פנים: "בעבר הנוסעים שלנו היו מבוגרים יותר", אומר שמעון עמוס לאומי, המנהל המקצועי של שורשים, "ואילו בשנים האחרונות כשליש מהם בני 25-40".

למה זה קורה?

לאומי: "יודעי ח"ן טוענים שאמנות דקורטיבית שימושית היא הדבר הבא בעולם האספנות. זו האופנה וזה שינוי גדול, מפני שלפני עשר שנים אמרו שהאמנות הדקורטיבית מתה, שהכל בבתים יהיה סטייל איקאה. ופתאום, בשלוש־ארבע השנים האחרונות יש גל של אספנים, שמוכנים לשלם על אמנות דקורטיבית שימושית, גם כזו שנוצרה בשנות הארבעים והחמישים".

רוב המצטרפים מחפשים מציאות, לומדים מקצוע ולפעמים מרוויחים באמצעות הקניות את הוצאות הנסיעה, ואף יותר. הם מגיעים לשווקים מחוץ לערים הגדולות, שמתקיימים לעתים רק פעם או פעמיים בשנה, ובהם המחירים נמוכים ב-50% ויותר. הסיור גם מאפשר להיכנס לשווקים בימים המיועדים לסוחרים בלבד ולזכות בעסקאות משתלמות. גם משלוח הפריטים לארץ זול מהרגיל, מכיוון שהוא קבוצתי.

לא כולם שמים את הקניות בראש סדר העדיפויות. כהן, למשל, מעדיפה בשנים האחרונות לקנות מעט ("הילדים שלי לא רוצים דבר, ואני לא אוהבת בית עמוס"), ונאור אומרת: "זו לא בהכרח המטרה שלי. בטיול האחרון קניתי שטיח קטן, אבל יש אנשים שבפירוש יצאו עם שלל נאה".

הקבלן והאספן שלום קסטנבאום, לעומת זאת, מכריז: "אם לא קניתי - לא נהניתי". באוסף שלו כלי מדידה ישנים, יודאיקה וגם פעמון ברונזה ענקי, שהיה תלוי פעם בבית ספר לבנות בצרפת. "זה אוסף פרטי, לא כדי למכור, אצלי זה קונים בלבד", הוא אומר.

אין מריבות בין האספנים על המציאות?

קסטנבאום: "עוד לא נתקלתי בזה. השווקים כל כך גדולים, ואנחנו תמיד מתפצלים. חוץ מזה, מעטים האנשים שאוספים אותם דברים: אחד עטים, השני שעונים והשלישי רהיטים, וכשיש פריט גדול, אנשים לפעמים קונים יחד. באוטובוס, בסוף היום, כל אחד שולף את שלו ומשוויץ. את הגנדרנות הזו יש".

קסטנבאום. "באוטובוס, בסוף היום, כל אחד שולף את שלו ומשוויץ" | צילום: בועז אופנהיים

חפשו דווקא בצרפת

לאומי מספר שכמעט בכל נסיעה מישהו מוצא מציאה משתלמת. גלי מלב, סטודנטית לתואר ראשון בתולדות האמנות, בת 22, הצטרפה לסיור האחרון בפריז. באחת המכירות הפומביות הבחינה בציור של בנימין זאב הרצל וגימנסיה הרצליה, כפי שנראתה ב־1906. מלב התייעצה עם המדריך, החליטה להשתתף במכירה, קנתה את הציור, ועל פי הערכות היא יכולה למכור אותו בסכום גבוה בהרבה.

"בבריטניה ובצרפת יש פריטי אמנות ארצישראלית, והמוכרים כלל לא מודעים למה שיש להם", מסביר לאומי. "היה לנו אספן שקנה גלויות ארצישראליות משנות העשרים, משולבות בתוך מתקן שהופך אותן למעין תלת־ממד. הוא שילם על זה 50 ליש"ט, אבל זה שווה בארץ פי עשרה לפחות. בנסיעה האחרונה לפירנצה מצא אחד המשתתפים מגדל בשמים בצורת דג ששווה כ-2,000 דולר. הוא שילם עליו 100 יורו".

ללאומי יש גם טיפ לאספנים. כדי למצוא עתיקות בסדר גודל בינוני, הוא אומר, כדאי להסתובב בשווקים בכפרים ובעיירות בצרפת. "בגלל היורו הפנסיה לא מספיקה שם לאוכלוסייה המבוגרת, וחלקם נאלצים למכור תכולות בית כדי להתקיים", הוא מסביר. "השווקים בכפרים נערכים פעמיים־שלוש בשנה, לרוב באביב ובסתיו. אלה המקומות שבהם הסוחרים קונים, ואחר כך מוכרים בפריז במחירים הגבוהים פי שלושה או ארבעה".

אז למה לא לנסוע לבד?

לאומי: "לא צריכים אותי כדי להגיע לפורטובלו, אלא כדי להגיע למקומות שאליהם באים רק סוחרים, בפרוורים ולעתים באמצע שדה חקלאי".

אבל זה שעשיתם את המסע והגעתם לשוק בשדה המרוחק שלוש שעות מפריז לא מבטיח שתמצאו את מה שחיפשתם. צריך לא מעט מזל, עזרה וידע. כמחצית מהמשתתפים בסיורים השתתפו בקורסים לפני הסיורים, וממשיכים ללמוד את התחום. "שוק העתיקות בנוי על אנשים שלא יודעים וקונים זיופים, ועל אנשים שיודעים וקונים מציאות", מסכם לאומי.