הצד האפל של הגלובליזציה

הגלובליזציה היתה אמורה להפוך את הכל לזול יותר. קשה לחשוב על משהו שמחירו לא ירד בעשורים האחרונים. מכוניות, מכשירי אלקטרוניקה, כל סוגי המוצרים לצרכן, שירותי בנקאות וטלקומוניקציה - כל אלה הוזלו כשהתנועה העולמית של סחורות, עבודה והון הפכה לקלה יותר והעשירה את המדינות המפותחות ואת השווקים המתעוררים. למעשה, בין 2003 ל-2007 גדל התמ"ג העולמי ב-5% בשנה, הקצב המהיר ביותר אי פעם, אף שהאינפלציה נשארה מתחת ל-4%.

רעב ומהומות

עכשיו, לראשונה זה 35 שנה, ניצב העולם בפני עלייה משמעותית ומתואמת באינפלציה. התלות ההדדית בין המסחר העולמי לשוק ההון, שחיזקה את הפריחה, מאיצה עתה את הצד האפל של הגלובליזציה.

ודאי כבר הרגשתם את הכאב בתחנת הדלק, במסעדה או כששילמתם את חשבון החשמל. אבל בחלקים נרחבים של העולם המתפתח היפר-אינפלציה כבר גורמת לרעב, למהומות ולאי־יציבות פוליטית. ברוסיה הצרכנים חזרו לאגור מזון, ממש כפי שעשו בימי המחסור של השלטון הסובייטי. הם אוגרים קמח, פסטה ושמן בכמות שתספיק לחודשים, מחשש לאינפלציה של 15%. דו"ח של מורגן סטנלי שפורסם בסוף יוני מסכם את המצב: "להפתעתנו, ב-50 מדינות יש עכשיו אינפלציה דו-ספרתית", וזה כולל את רוב השווקים המתעוררים. במילים אחרות, בערך מחצית מאוכלוסיית העולם חווה מצב של אינפלציה דו־ספרתית.

קובעי המדיניות שומעים סוף סוף את פעמוני האזהרה. רק לפני כמה שבועות הצהיר נשיא הבנק המרכזי האירופי, ז'אן קלוד טרישה, כי האינפלציה הגואה מאיימת על הצמיחה באירופה. מדד המחירים לצרכן בארצות הברית רשם ביוני את הזינוק הגדול ביותר שלו ב-17 השנים האחרונות. עלייה זו גרמה ליו"ר הבנק הפדרלי המרכזי בן ברננקי לומר לקונגרס שהורדת האינפלציה לרמה מתקבלת על הדעת "נמצאת בראש סדר העדיפויות".

השוואות לשנות השבעים הפכו לשכיחות בזמן האחרון. אז, כמו היום, עלייה בהוצאות הממשלה לצד מדיניות מוניטרית בלתי אחראית עודדו את התגברות האינפלציה. אבל ההבדלים בין שתי התקופות מהותיים. בתקופה ההיא המדינות המפותחות יצרו את הבעיות וחוו על בשרן חלק גדול מהן: מתחילת שנות השבעים ועד תחילת שנות השמונים עלה שיעור האבטלה במדינות OCED מ-3% ל-7.8% והמחירים עלו ביותר מ-10% בשנה.

כיום מדובר בתופעה של השווקים המתעוררים. מדינות שונות, בהן סין, מתחילות לייצא אינפלציה, והצמיחה המפלצתית והביקוש האדיר למשאבים דוחפים למעלה את מחירי הסחורות בעולם. העובדה שהאינפלציה כיום קשורה כמעט לחלוטין למחירי הסחורות מהווה הבדל משמעותי בין ימינו לשנות השבעים. אז בארה"ב, למשל, המזון והדלק היוו כ־30% מהאינפלציה. ליבת האינפלציה, שאינה כוללת נפט ומזון, המריאה. היום המצב הפוך והליבה יציבה יחסית.

שיבושים בהפצת נפט

ההנחה המקובלת היתה שאינפלציה שמקורה בנפט ובמזון אינה מדאיגה, שכן בטווח הארוך מחירי מוצרים אלה נוטים לרדת לרמותיהם הרגילות. עכשיו נראה שמחירי המזון והנפט עולים בנחישות בגלל התגברות הביקוש לטווח הארוך בכוחות כלכליים כמו הודו ורוסיה, עלייה אטית בפריון המגזר החקלאי ושיבושים בנתיבי הפצת הנפט.

במבט לאחור אפשר לומר שסוף עידן האינפלציה הנמוכה היה צפוי. אחרי התפוצצות בועת ההייטק ב-2001 הורידו הבנקים המרכזיים במערב את הריבית כדי לעזור לשווקים. מדינות מתפתחות גדולות כמו סין, ששער החליפין שלה היה קבוע מול הדולר, נאלצו לעשות את אותו הדבר, אף שלא נזקקו להורדת ריבית בכלכלה הצומחת שלהן. התוצאה של הריבית הנמוכה היתה הצפה של כסף זול - ואלו הזרעים של הבלגן הנוכחי.

הדרך לפתרון איננה קלה. השווקים המתעוררים ייאלצו לעשות בחירה קשה בין צמיחה לביטחון, ולקצץ בסובסידיות הענק שעזרו לאזרחים לקנות דלק ומזון אבל הובילו לאינפלציה גלובלית. מדינות רבות אחרות פשוט ייכנסו לתקופה של צמיחה פחות ודאית ויצטרכו לשקול את צעדיהן בזהירות, כדי להימנע מהטעויות שהובילו את המערב לסטגפלציה בשנות השבעים.

עצה אחת: תשכחו מהעצות לכסף קל של אלן גרינספאן ותקראו שוב את מילותיו של פול ווקר, יו"ר הבנק המרכזי האמריקאי השמרן ביותר, שהצליח להכניע אינפלציה דו־ספרתית בארה"ב. "מה שהשווקים המתעוררים צריכים", נאמר בדו"ח של מורגן סטנלי, "זה ווקר משלהם שייצור שם מיתון" לפני שהעניינים ייצאו משליטה. במילים אחרות, מה שצריך שם היא הנהגה כלכלית שקולה ומתחשבת. במובן הזה אולי המצב לא שונה כל כך מהמצב בשנות השבעים.

עצות למלחמה באינפלציה הגלובלית

לשחרר את מהנדסי העולם: כריס אנדרסון עורך ‭"wired" ‬

טכנולוגיה יכולה להיות כוח דפלציוני רב-עוצמה. אם אתם רוצים הנחה של ‭50%‬ על גאדג'ט אלקטרוני, אתם רק צריכים לחכות 18 חודשים. או שתהפכו שירות לתוכנה, זה רק עניין של זמן עד שהוא יהיה בחינם.

אך הטכנולוגיה לא הצליחה לפצות על כמה סוגיות היצע קריטיות הקשורות לאנרגיה ולמזון, שתיהן בליבת האי-ודאות האינפלציונית של ימינו. אנרגיה גרעינית היתה אמורה לספק חשמל זול להפליא, אך בפועל חשבונות החשמל שלנו מעולם לא היו כה גבוהים. המהפכה הירוקה היתה אמורה להביא שפע יבול בלתי נגמר, ולהפוך את הרעב לנחלת העבר, אך כעת יש לנו מחסור באורז, ומחירי הסחורות הוכפלו פי שלושה בשנה האחרונה. למרות החיבור הווירטואלי בינינו באמצעות טלפונים ניידים, דוא"ל ושיחות ועידה בווידיאו, הגברנו את תכיפות הנסיעות והטיסות שלנו בהיקף כזה שחצינו את יכולת הפקת הנפט העולמית והעלינו את מחירי האנרגיה לשיא של כל הזמנים.

מה קרה? טעינו כשחשבנו שהטכנולוגיה תציל אותנו מעליות המחירים? כן, אבל זו לא אשמת הטכנולוגיה. אנחנו יכולים להאשים בעיקר את עצמנו על שעמדנו בדרכה.

אני מאמין כי האינפלציה של ימינו תאיץ בסופו של דבר את אימוץ הטכנולוגיות שיכולות להילחם בה. ככל שהמחירים גדלים בכלכלת האטומים, שם הדברים מתייקרים מדי שנה, כך גדל התמריץ להעברת המוצרים והשירותים לכלכלת הביטים, שם הדברים נהיים זולים יותר. לאיזה גובה צריכים מחירי כרטיסי הטיסה להגיע (חושבים שהם גבוהים עכשיו? רק חכו שמסי הפחמן החדשים ייכנסו לתוקף) לפני שתשקיעו בציוד ועידות וידיאו איכותי ותוותרו לגמרי על הטיסה? לאיזה גובה יגיעו מחירי הדלק לפני שתחליטו לעבוד עוד כמה ימים בשבוע מהמשרד הביתי המחובר לרשת, או לקנות באופן מקוון מהבית?

הדרך הטובה ביותר להוריד את מחירי האנרגיה היא פשוט להוריד את הביקוש.

בעיה תוצרת סין: סטיבן רואץ' יו"ר מורגן סטנלי אסיה

מתישהו זה היה חייב להיגמר. הדיסאינפלציה של 25 השנים האחרונות - צמצום פרוגרסיבי של שיעור האינפלציה העולמי - הגיעה לסיומה. בהלת הנפט הנוכחית, נוסף על מחירי חומרי הגלם המאמירים ומחירי המזון שוברי השיאים, מזכירה באופן מטריד את עליות המחירים שהציתו את ההיפר-אינפלציה בשנות השבעים. באופן מפתיע, סיכון הסטגפלציה החדש עולה דווקא מהכלכלות המתפתחות, המבצעות שגיאות מדיניות המזכירות באופן מפחיד את אלו שביצעו המדינות המפותחות לפני כ‭35-‬ שנה. 

ראשית, יש במדינות אלה קיבעון מסוכן. הדעה הרווחת היא שמחירי המזון והאנרגיה הם אקסוגניים (מונעים על ידי גורמים חיצוניים) ומתכנסים לממוצע (נוטים להתייצב בטווח הארוך‭,(‬ ולכן בעלי חשיבות מועטה למדיניות המוניטרית. בשנות השבעים פעלו המדינות המפותחות לפי אותה הנחה שגויה, והתוצאות היו הרסניות.

שנית, שערי הריבית באסיה המתפתחת נקבעים כרגע בכ‭1%-‬ מתחת למדד המחירים לצרכן. ההיסטוריה מראה לנו כי שיעורי ריבית ריאלית שליליים רק מוסיפים דלק להתפרצות האינפלציה.

שלישית, העולם המתפתח רואה בהיפר-צמיחה האמצעי העיקרי להפחתת העוני ולהגדלת ההכנסה לנפש. הדעה הזאת מובנת: לפי הבנק העולמי, מספר האנשים העניים באסיה ירד ביותר מ‭300-‬ מיליון בתקופה שבין 1990 ל‭.2004-‬ אבל אסור להתעלם מההשלכות השליליות של היפר-צמיחה — במיוחד אינפלציה, זיהום, פגיעה בסביבה ואי-שוויון גדל בהכנסות.

הדעות הקדומות האלה ממתנות כל התלהבות מאימוץ מדיניות אנטי-אינפלציונית על ידי הכלכלות המתפתחות. כמובן, בסופו של דבר האינפלציה היא המס האכזרי מכל — במיוחד לאלה שבתחתית חלוקת ההכנסות. זהו סיכון הולך וגדל בעולם המתפתח, ובעיה קשה יותר ויותר לכלכלות תלויות היבוא במדינות בעולם המפותח.

למנוע את הרע שבכל העולמות: דומיניק שטראוס-קאהן, נשיא קרן המטבע הבינ"ל

ברור למה צריך להיות לנו אכפת מהעלייה במחירי כמה מוצרים. תשאלו דייג או נהג משאית על עליית מחירי הנפט המהירה. תשאלו אֵ ם באפריקה על עלויות המזון הגואות, שבגללן היא יכולה לקנות רק קערת אורז אחת ביום לילדיה. העליות האחרונות במחירי הנפט והמזון פגעו חזק בהרבה אנשים, והפגיעה הקשה ביותר היא דווקא באנשים הכי עניים.

צמיחה כלכלית תאפשר לאנשים לשמור על מקומות העבודה ותאפשר למשפחות במדינות המתפתחות לחמוק מהעוני. לעומת זאת, תרגום עליות מחירי הדלק ומוצרי המזון לעליות נרחבות יותר באינפלציה יהיה הרע שבכל העולמות. זה לא יעזור לנהג המשאית או לאם האפריקאית. מחירי הנפט והמזון עלו ביחס למחירי מוצרים אחרים, כיוון שהביקוש להם גדל אך ההיצע לא גדל. פתרון הבעיה דורש ייצור יותר מזון, מקורות אנרגיה חדשים ויעילות אנרגיה גדולה יותר.

כבר היינו בסרט הזה בשנות השבעים, כשהמדינות המפותחות נתנו לעליות במחירי הנפט להפוך לאינפלציה כללית. וראינו גם את סרט ההמשך: בתחילת שנות השמונים, כשלקחו שנים של שיעורי ריבית גבוהים ומיתון כדי להיפטר מהאינפלציה. אנו צריכים ללמוד מההיסטוריה הזו.

יש מה לעשות כדי להקל על הסבל של אלו שספגו את הפגיעה הקשה ביותר מעליות מחירי המזון והדלק. תמיכת הכנסה מכוונת היטב יכולה להקל את ההשפעה של שינויי המחירים היחסיים על האזרחים העניים ביותר. תמיכה מתורמים וממוסדות בינלאומיים, כולל קרן המטבע הבינלאומית, שבראשה אני עומד, יכולה להקל את הנטל המוטל על המדינות העניות ביותר.

בבוא העת המחירים הגבוהים יהיו התמריץ לפיתוח של מקורות היצע חדשים להזנת העולם ולאספקת כוח נוסף לכלכלה העולמית. האתגר העומד בפני הממשלות והמוסדות הבינלאומיים הוא לסייע לאנשים לעבור את התקופה החריגה הנוכחית בלי לנקוט מדיניות שתיצור אינפלציה, ולפיכך תחתור תחת היציבות והצמיחה העולמיות.

הכאב של קריסת דוחא : פסקל לאמי מזכ"ל ארגון הסחר

אמנם המלחמה בייסורי האינפלציה העולמית היא בעיקר אחריותם של בנקים מרכזיים ושרי אוצר, שמשתמשים בכלים מוניטריים ופיסקאליים ומוודאים שרמת המחירים בשליטה, אבל גם הסחר יכול לעזור.

סחר יכול להעביר את שינויי המחירים דרך גבולות, ואף שנכון שהסחר עלול להפיץ מחירים גבוהים יותר בין המדינות, יש גם עדויות לכך שהסרת מחסומים בסחר יכולה להפחית את רמות המחירים באמצעות תחרות גדולה יותר בין היצרנים. הסרת מכסי המגן עשויה להביא להורדת מחירים, וזו הסיבה לכך שבמשבר המזון הנוכחי יותר מ‭20-‬ מדינות הפחיתו את מסי היבוא שלהן באופן חד-צדדי. מדיניות מעוותת סחר, שבה מונהגים למשל מכס מגן גבוה וסובסידיות חקלאיות, עשויה להביא ליציבות במחירים. אף שסובסידיות עשויות להוריד את המחירים בטווח הקצר, בטווח הארוך יותר הן דוחקות את היצרנים מהשוק — במיוחד במדינות מתפתחות — ויוצרות תמריץ שלילי להשקעה ולחדשנות במגזר החקלאי.

בסחורות שבהן הסחר מועט מאוד, כגון אורז, אינפלציית המחירים עשויה להיות חדה. מחירי האורז עלו בכ‭70%-‬ בשנה האחרונה, אך שיווי המשקל של ההיצע והביקוש שמתחת לפני השטח לא שובש במידה ניכרת. אורז הוא אחת מהסחורות בעלות היקף המסחר הקטן ביותר, ורק כ‭7%-‬ מהתוצרת נמכרה בשוק הבינלאומי בשנים האחרונות.

לקובעי המדיניות היתה הזדמנות להקים מערכת סחר עולמי הוגנת ומודרנית יותר, בעלת יתרונות חשובים במלחמה באינפלציה. למרבה הצער, בפגישת שרי הסחר בז'נבה לא הצליחו הצדדים להגיע להסכמה בנוגע לחבילת הרפורמות של דוחא, שהיתה מצמצמת משמעותית את מחסומי הסחר על מוצרים חקלאיים ותעשייתיים. בתקופה שבה האינפלציה מאיימת על השגשוג העתידי שלנו, הם נתנו להזדמנות הזו לחמוק מבין אצבעותיהם.