דפוק וזרוק בוורדפרס
שבעים שנה אחרי שנכתבו, עולים יומניו של ג'ורג' אורוול לרשת בצורת בלוג, ומגלים את הפן האישי שלו
להקמת הבלוג חברו ארגון הפרס ע"ש אורוול, המגזין Political Quarterly וארגון Media Standards. הקמת הבלוג נעשתה בתיאום עם בעלי הזכויות על כתביו של אורוול, ביל המילטון וא"מ הית', שנתנו את ברכתם לפרויקט. לבלוג צורפו הערות שוליים, בהן גם הערותיו של החוקר פיטר דייוידסון, מתוך מהדורת כל-כתבי אורוול.
בפוסט הראשון בבלוג מצוטט אורוול, מתוך מאמרו על צ'רלס דיקנס. דיקנס כאדם "הכועס בנדיבות", ואורוול כותב: "כשאנו קוראים איזושהי כתיבה עצמאית חזקה, מתגבש אצלנו רעיון לגבי איזשהם פנים שמאחורי הדף". הפנים שיתגלו מאחורי כתביו היומניים של אורוול, במיוחד על רקע פרסומם הבלוגי, שמשרה תחושת-קרבה עכשווית ונוחה לעיכול, בוודאי תהיינה פנים אחרות משאנו מכירים מספריו המפורסמים יותר ("1984", "חוות החיות") ומרשימותיו הפוליטיות והחברתיות.
כבר בפוסטים הראשונים מתגלה לפנינו הפן אישי של אורוול. אישי כמו שרק בלוג יכול להיות אישי. ב-10 באוגוסט 1938 אורוול נכנס לאדמין (ישב אל השולחן), ניגש למקלדת (שלף דף ועט) ותקתק (כתב): "גשם קל. דוק ערפל בערב. ירח צהוב". ב-2008 יש לטקסט הזה 30 תגובות ותגית: "מזג אוויר".
תגובה אחת לכתיבת תגובה