גרמניה כמעצמה גרעינית

אין עוד מקום בעולם שבו התנגדות לאנרגיה אטומית הוטבעה עמוק כל כך בדנ"א התרבותי והפוליטי של אומה. אזרחים רבים בשנות ה‭40-‬ וה‭50-‬ לחייהם עדיין זוכרים איך מחו נגד אנרגיה גרעינית בשנות השבעים והשמונים. דור שלם של פוליטיקאים דמוקרטיים סוציאליים ירוקים ‭(SPD)‬ בנו קריירות שלמות מהתנגדותם המוחלטת לנשק גרעיני. התנועה הגיעה לשיא ב‭2001-‬ כאשר הפרלמנט הגרמני העביר את "חוק היציאה האטומית‭,"‬ שדורש לסגור את 19 הכורים שהיו אז במדינה עד שנת ‭.2021‬ מאז נסגרו שני כורים.

כשמדינות ברחבי העולם חזרו להשקיע באנרגיה גרעינית בשל החששות הגוברים משינויי האקלים ובשל הרצון להבטיח את אספקת האנרגיה בעתיד, הגרמנים נצמדו לחוק היציאה האטומית ולאמונה הדתית למחצה שלהם ברוע הגרעין.

אבל שוק האנרגיה השתנה במידה ניכרת מאז עבר החוק, והיחס הגרמני מדביק סוף סוף את הפער. העולם חושש עכשיו יותר משינויי האקלים מאשר מחזרה על התאונה הגרעינית בצ'רנוביל ב‭.1986-‬ נוסף על כך, יבוא הדלק הגדל מרוסיה האסרטיבית ומהמזרח התיכון הבלתי יציב הפכו את האנרגיה גם לסוגיה ביטחונית.

לחצים על הארנק הפרטי

אבל מה שבאמת גרם לגרמנים לחשוב על הנושא מחדש הוא הארנק הפרטי שלהם. כשהבונדסטאג העביר את חוק היציאה, מחיר הנפט היה פחות מ‭20-‬ דולר לחבית, שישית ממחירו בתחילת אוגוסט השנה. כעת, כשהגרמנים צריכים לקצץ בהוצאות כדי לשלם את חשבונות החשמל הגדלים, רבים מהם החליטו שאין היגיון בסגירת המקור של ‭25%‬ מהחשמל.

גם ב‭SPD-‬ גוברים הקולות המתנגדים לחוק. דמויות בולטות, בהן הקאנצלר לשעבר הלמוט שמידט ושר הכלכלה לשעבר וולפגנג קלמנט, קראו למפלגתם לשקול מחדש את מדיניות האנרגיה שלה.

נוסף על מחירי האנרגיה הגבוהים, ניתן למצוא את שורשיה של ההערכה המחודשת בלחץ משכנותיה של גרמניה. הווטו החד-צדדי של גרמניה על גרעין נטול פחמן אינו עולה בקנה אחד עם התפקיד שהמדינה עיצבה לעצמה כמובילה סביבתית עולמית. בשיחות ה‭G8-‬ בטוקיו בתחילת הקיץ מרקל היתה יוצאת הדופן כשהתנגדה לקרוא למדינות להשתמש באנרגיה גרעינית כאמצעי לצמצום פליטות הפחמן.

פוליטיקה מבוססת קונצנזוס

צרפת, ש‭80%-‬ מהחשמל שלה מיוצר בכורים, וששיעור פליטת גזי החממה לנפש שלה הוא מהנמוכים מבין המדינות המפותחות, הודיעה השנה על הקמת הכור ה‭61-‬ שלה. היא לא מבינה למה היא צריכה להתחייב לעבור לאנרגיית רוח ולאנרגיה סולרית כמו גרמניה. ראש ממשלת איטליה סילביו ברלוסקוני הבטיח להפוך על פיו את הביטול ההדרגתי של הכורים שהתחיל באיטליה במקביל לגרמניה.

אפילו סוכנות האנרגיה האטומית הבינלאומית (סבא"א‭,(‬ שגרמניה חברה בה, קראה לאסטרטגיה משולשת למלחמה בשינויי האקלים: שיפור היעילות, מעבר לאנרגיה מתחדשת ובניית ‭1,300‬ תחנות חשמל גרעיניות ברחבי העולם.

אם גרמניה, צרכנית האנרגיה הגדולה באירופה, תצטרף למעבר לאנרגיה גרעינית, סביר שהאיחוד האירופי יוכל להאט את העלייה בתלות שלו ברוסיה. אבל מה שהופך את השינוי לשברירי הוא הפוליטיקה הפנימית מבוססת הקונצנזוס במדינה.

מפלגת ‭,SPD‬ השותפה לקואליציה של מרקל, חסמה בקביעות כל ניסיון להקל על האיסור להקים כורים חדשים. הכוח שלה להטיל וטו על כל שינוי בחוק לסגירה הדרגתית של כורים פירושו שהחוק נשאר כמו שהוא. חברות החשמל משתמשות בהפסקות חשמל זמניות כדי להאריך את חיי הכורים הישנים ביותר עד לבחירות ‭,2009‬ אז, הן מקוות, מרקל תעמוד בראשות קואליציה שתהיה יותר פרו-גרעינית.