ביה"ד לעבודה קבע קריטריונים להבחנה בין חברת כח-אדם לבין חברת שירותים

חודש וחצי לפני כניסתו לתוקף של חוק חברות כוח אדם, ייתכן שבית הדין לעבודה מצא דרך למנוע מחברות לעקוף את החוק: בפסיקה תקדימית הגדירו השופטים עמירם רבינוביץ, ורדה וירט-ליבנה ורונית רוזנפלד את הקריטריונים המבדילים בין חברת כח-אדם לבין חברת שירותים. בשנים האחרונות, וביתר שאת בחודשים האחרונים, החלו חברות כח-אדם להעסיק עובדים באמצעות מה שהם מכנים "חברת שירותים" שהקימו במיוחד. זאת מכוון שהחוק החדש -  הקובע כי אין להעסיק עובד כח-אדם יותר תשעה חודשים - לא חל על חברות שירותים.

חברת כח-האדם אל אור אילת עתרה נגד משרד התמ"ת, לאחר שזה סירב להעניק לה רישיון לעסוק כקבלן כח-אדם. לטענת המשרד, החברה עסקה בתחום כח-האדם לפני שניתן לה רישיון ולכן היא עברה לכאורה על החוק. החברה טוענת מנגד, כי היא לא סיפקה שירותי כח-אדם, אלא שירותי ניקיון לבית המלון שרתון מוריה באילת, ומכאן שהיא מוגדרת כחברת שירותים שאינה זקוקה לרישיון מיוחד.

השופטים קבעו, כי על מנת שניתן יהיה לומר כי עובד כח-אדם הינו מעתה עובד שירותים, על החברה להראות כי גם אופי פעילותה השתנתה. כלומר, אם אין הבדל בסוג הפעילויות אותן מבצעת החברה, הרי שגם אין הבדל במעמדה המשפטי.

בנוסף, השופטים קבעו כי "אספקת שירותים בכלל, בהבחנה מאספקת שירותי כוח אדם, משמעה הוצאת פונקציות שלמות מתוך המערכת הארגונית". לכן, סביר יהיה כי קבלן השירותים יבצע את העבודה במקום אחר, שאינו חצר מזמין השירות, תופעה המוכרת כמיקור-חוץ.

יצויין, כי חברות המוגדרות כקבלני כח-אדם, מספקות לארגונים עובדים זמניים המועסקים ב"חצר המעסיק הסופי" ושניתן להעסיקם כל עוד המעסיק הסופי זקוק להם ולהחזירם לקבלן כח-האדם כאשר אין בהם עוד צורך. לעומת זאת, אצל קבלני שירותים, למעסיק אין אפשרות לקבוע לגבי עובד כזה או אחר, אלא רק לגבי נחיצות השירות עצמו.

השופטים קבעו עוד, כי במצב בו מזמין השירות רשאי לבדוק בכל רגע נתון את טיב וסוג החומרים והציוד שנותן השירות משתמש בהם וכן את "הסידורים הכרוכים בעבודת הניקיון", הרי שהוא יכול להשפיע על מהלך העבודה - מה שמהווה אחד מסימני ההיכר של אספקת שירותי כח-אדם ולא חברת שירותים.