פרשנות: אופטימיות קוסמית והצל הכבד של ביבי

הנתונים הרבים שפרסם אתמול האוצר מלמדים דבר או שניים על הצפוי לנו בשנה הבאה, וגם על מה שהיה לנו בשנים הקודמות. חיזוי העתיד הוא הבסיס לכל נתוני התקציב, ובתחום זה, כך נראה, לוקים אנשי האוצר באופטימיות קלה. תחזית הצמיחה של האוצר ל־2009, שעל בסיסה נבנתה הצעת התקציב, היא 3.5%. תחזית זו נקבעה לפני כמה שבועות, אולם בינתיים קרה משהו בעולם, ומן הסתם גם אצלנו.

מיום ליום מתרבים הסימנים שהכלכלה העולמית אכן גולשת למיתון, וכאשר זה יקרה נתחיל להרגיש את ההאטה גם בביצועי המשק הישראלי. אם תחזית הצמיחה של האוצר לא תתממש, יבוא הדבר לידי ביטוי כמעט מיידי בהיקף ההכנסות ממסים. המשמעות של ירידה בצד ההכנסות היא גירעון גדול מהמתוכנן, דבר שעלול לגרום לשורה של פעולות שליליות - החל בקיצוץ נוסף בתקציב וכלה בעלייה בריבית המשכנתאות.

עוד נקודה מעניינת שעולה מהצעת התקציב היא כיצד השפיעו עלינו תקציבי השנים הקודמות. את האי־שוויון בחלוקת ההכנסות נוהגים למדוד באמצעות מדד ג'יני, הנע בין אפס (שוויוניות מוחלטת) ל־1 (אי־שוויוניות מוחלטת). נתוני האוצר מצביעים על תופעה מעניינת ומעט יוצאת דופן: מ־2002 נמצא האי־שוויון בהכנסות ברוטו במגמת ירידה קלה. לעומת זאת, בהכנסות נטו עלה מדד ג'יני בין השנים 2003 ל־2006 במידה ניכרת למדי.

בתקופה זו הופעלה תוכניתו הכלכלית של שר האוצר לשעבר בנימין נתניהו, שהגדילה במידה ניכרת את שכר הנטו של בעלי ההכנסות הגבוהות וקיצצה סכומים משמעותיים מתשלומי הקצבאות של הביטוח הלאומי. עכשיו מכריז האוצר על יעד־על לצמצום פערים. נשמע מבטיח, אבל הכרזה דומה השמיע גם אותו שר אוצר, שבתקופת כהונתו עלה מדד ג'יני של שכר הנטו במשך שלוש שנים רצופות.