ליגה משלהן: הנשים שולטות בענף הביוטכנולוגיה

בזמן שכמעט כל המנהלים בהייטק הישראלי הם גברים, יש זירה אחת שנשלטת על ידי נשים: הביוטכנולוגיה והתרופות. בכ־300 החברות העוסקות בתחום מכהנות נשים בתפקידי הניהול הבכירים, בהם המנכ"ל וסמנכ"ל המחקר והפיתוח, שנחשב לתפקיד "המנהל בפועל" בחברות ביוטכנולוגיה שנמצאות בשלבי פיתוח המוצר. עם הנשים המנכ"ליות המוכרות נמנות יעל מרגולין מגמידה־סל, שמפתחת תרופות על בסיס תאי גזע; ד"ר דפנה חפץ מטרנספארמה, שפיתחה מכשיר לטיפול בבריחת סידן; וכנרת סביצקי, מנהלת חממת ביוליין. גם בהרבה קרנות הון סיכון תחום מדעי החיים מנוהל בידי נשים, כגון דליה מגידו שהקימה את קרן 7Health, רותי אלון מקרן פיטנגו, רונית בנדורי מאוורגרין, הדר רון מ־IHVC, ונאווה סברסקי, מנכ"לית חברת היישום של האוניברסיטה העברית, שמרבית מפיתוחיה מקורם בעולם הביוטכנולוגיה.

כיצד נוצרה החלוקה הזאת? האם הביוטכנולוגיה היא תחום "נשי" יותר מתחומי התוכנה והתקשורת? "נשים פשוט פונות ללימודי ביולוגיה וכימיה הרבה יותר מלמתמטיקה ומדעי המחשב", אומרת דפנה חפץ מטרנספארמה, "הן לומדות את זה מהרבה סיבות, ובאופן טבעי גם מתברגות בתפקידים מרכזיים בחברות ביוטכנולוגיה". ואכן, שיעור הסטודנטיות בחוגים לביולוגיה ולכימיה באוניברסיטאות מגיע ל־60% ויותר. לעומת זאת, בחוגים למתמטיקה, פיזיקה, מדעי המחשב והנדסת מערכות מידע קשה למצוא אותן: שם שיעורן הוא 16%–30% (לפי מחקרים שנערכו ב־2006 בשיתוף המועצה להשכלה גבוהה). גם ביחידות המחשב של ממר"ם ושל חיל האוויר הגברים הם הרוב. זה פשוט עניין של היצע, היא אומרת.

האם ההיצע הוא ההסבר היחיד? האם יש עוד גורם שמשאיר את הנשים בתחום הביוטכנולוגיה ואת הגברים בתוכנה ובתקשורת? ואם כן, מהו?

"כסף", אומרת כנרת סביצקי, שמנהלת 30 חוקרים בחממת ביוליין. "בישראל הביוטכנולוגיה היא תחום של חברות קטנות בעלות תקציב קטן ואקזיטים מעטים ונדירים".

לדברי מנהלות בענף, גברים פשוט לא מגלים עניין בעבודה בחברות בשלבים כה מוקדמים, ורק לעתים נדירות מנסים לאייש בהן תפקידי ניהול. "תחום הפארמה ומדעי החיים בארצות הברית ובאירופה נשלט כמעט לגמרי בידי גברים, כי הוא מלא בחברות ענק מצליחות", אומרת סביצקי.

ואכן, גם כשחברות ביוטכנולוגיה ישראליות מגיעות לשלבי המכירות וההכנסות, מנהלים גברים מתחילים לפנות אליהן, ובהתאמה להתברג בתפקידי מפתח.

"בחברות בשלבי המכירות אני רואה הרבה נשים שדווקא נמנעות מלכהן בתפקידי הניהול, בגלל רתיעה מהרבה נסיעות לחו"ל ואי־רצון להתרחק מהבית לתקופות ארוכות. בעיניי זה גול עצמי שהנשים מכניסות לעצמן", אומרת ליזי שוב־לונדון, שותפה בכירה בחברת ההשמה נישה, שמתמחה בתחום חברות הביוטק בישראל.

האם נשים בישראל מובילות רק תחומים שגברים לא מתעניינים בהם? האם היכן שיש כסף - שם תיווצר אפליה? כל הנשים וכל הגברים שראיינו לכתבה דחו את הרעיון, גם בשיחות שלא לציטוט. השאלה נשארת פתוחה.