חברות המוזיקה מנסות לצמצם את הנז"ק

כשחנות דיסקים נסגרת, הלקוחות יכולים להמשיך להאזין למוזיקה שרכשו. במקרה של חנויות מוזיקה מקוונות, המצב לא פשוט כל כך. מיקרוסופט סגרה את שירות המוזיקה שלה MSN מיוזיק בסוף 2006 לטובת השירות החדש זון מרקטפלייס, שהתממשק עם נגן הזון מתוצרתה, והודיעה שהחל מסוף אוגוסט לא יתאפשר ללקוחות שרכשו שירים בחנות שנסגרה לנגנם אם יחליפו מחשב או ישדרגו מערכת הפעלה – אולי הפעם הראשונה בהיסטוריה שמיקרוסופט מעודדת אנשים לא לשדרג את מערכת הווינדוז שלהם. בעקבות הביקורת הודיעה מיקרוסופט שתאריך את התמיכה בשירים עד סוף 2011. הודעה דומה הגיעה לפני כחודש מיאהו, שהכריזה על סגירת שירות המוזיקה שלה מיוזיק אנלימיטד במסגרת חבירתה לשירות המתחרה רפסודי, והפסקת התמיכה בשירים בסוף ספטמבר. בסופו של דבר נאלצה יאהו להודיע שתפצה את הלקוחות שלא יוכלו להשתמש בשירים.

הסיבה לפארסה הזאת היא DRM, שם כולל לטכנולוגיות לניהול זכויות קניין דיגיטליות (נז"ק), שאמורות לתת לבעלי זכויות היוצרים שליטה על השימוש בתכנים הדיגיטליים שהם מוכרים. דוגמאות למנגנוני DRM: מניעת אפשרות העתקה של שיר מדיסק למחשב, הגבלת מספר העותקים שאפשר לעשות מקובץ של שיר.

אבל כפי שהמקרים של מיקרוסופט ויאהו מוכיחים שוב, DRM פוגע בלקוחות המשלמים, בזמן שהפיראטים ממשיכים להוריד חופשי בביטורנט ואימיול. הבעיה של מיקרוסופט ויאהו היא שרתי DRM, שהמחשב מתחבר אליהם כשמנסים לנגן עליו מוזיקה מוגנת כדי לוודא שרשיון השימוש בתוקף – מעין בדיקת רשיונות למוזיקה. העתקתם את המוזיקה למחשב נוסף (ומחשב חדש או מחשב עם מערכת הפעלה חדשה נחשב למחשב נוסף)? המחשב מתחבר לשרת ובודק אם עברתם את מספר ההעתקות המותר. עם סגירת שירותי המוזיקה, החברות החליטו להפסיק לתפעל את השרתים, והמחשב לא יכול להתקשר אליהם לבקש אישור, מה שמונע את העברת השירים ממחשב למחשב, או הפעלתם על אותו מחשב אחרי ששודרג. הפתרון היחיד הוא לצרוב את השירים על דיסק, ואז להעלות אותם מחדש על המחשב החדש או מערכת ההפעלה החדשה.

ה-EFF, ארגון שפועל לקידום זכויות בעולם הדיגיטלי, מחה על הפתרון הזה. מנהלת הארגון, שרי סטיל, כתבה במכתב למנכ"ל מיקרוסופט סטיב באלמר כי הפתרון של צריבה והעברה של השירים הוא דרך "אומללה ולא מספקת להתמודד עם הבעיה. מיקרוסופט מבקש מהלקוחות שלה להשקיע עוד זמן, מאמץ וכסף כדי להמשיך וליהנות מהמוזיקה עליה כבר שילמו". היא דרשה שמיקרוסופט תתנצל פומבית בפני המשתמשים, תציע להם החזר, תבטיח לשפות אותם במקרה שייתבעו על הפרת זכויות יוצרים על ידי חברות המוזיקה ותפעל לביטול ה-DRM בחנות זון מרקטפלייס.

אבל ה-DRM הולך ומאבד תאוצה. סטיב ג'ובס, מנכ"ל אפל, החברה שמוכרת את הנגן הפופולרי אייפוד ומפעילה את חנות המוזיקה המקוונת הגדולה ביותר, אייטיונז, פרסם בפברואר 2007 מאמר בשם "מחשבות על מוזיקה", בו הוא חשף הרהורי כפירה על השימוש בנז"ק, והצליח לשכנע את חלק מחברות המוזיקה למכור אצלו שירים בלי הגנות (אם כי במחיר גבוה יותר מהשירים המוגנים).

מיקרוסופט, שבעצמה מתמודדת עם פיראטיות של תוכנותיה, טענה שה-DRM הוא בכלל לא רעיון שלה, אלא של חברות המוזיקה שמחזיקות בזכויות על השירים. "לו היתה לנו בזמנו היכולת לתת שירים נטולי DRM, בהחלט היינו עושים זאת", אמר רון בנט, מנהל תחום הבידור, הווידאו והספורט ב-MSN, בראיון לסינט באפריל השנה. "דיברנו על זה עם חברות המוזיקה. כחברה, המשכנו לדחוף לכיוון הזה". לדבריו, "התעשייה צועדת קדימה. חברות המוזיקה מבינות את החסרונות של DRM, כאשר השימוש בו בצורה שהן רצו גורם לכך שהן מענישות את המשתמשים שקנו מוזיקה בצורה חוקית יותר מאשר את אלה שרצו לעקוף את המערכת".

ועכשיו מדווחים ב-EFF על עוד שתי חזיתות בהן ה-DRM נחל הפסד – iMeem ו-LaLa, שמשמיעים מוזיקה בהזרמה (סטרימינג) לפי דרישה. הגישה לקובצי השירים הזורמים אמנם לא פשוטה – באתר ה-EFF יש הסבר מפורט איך לאתר אותם – אבל בשורה התחתונה מדובר בקבצי mp3 נטולי DRM. אמנם מדובר רק בשני שירותים, אולם יש להחלטה הזאת חשיבות גדולה, משום ששני השירותים הללו פועלים ברשיון של כל חמש חברות המוזיקה הגדולות, אשר עומדות מאחורי RIAA, הזרוע הצבאית במאבק נגד פיראטיות, שדוחפת לחקיקה לטובת בעלי זכויות היוצרים על חשבון הצרכנים ומגישה תביעות נגד משתפי קבצים.

מצד אחד, יכול להיות שבתעשיית המוזיקה מתחילים להבין שבמקום להילחם בצרכנים שלהם, כדאי לנסות גישה קצת יותר ידידותית. אולם הדבר לא עולה בקנה אחד עם עמדתו של סאונדאקסצ'יינג', הגוף שמייצג את היוצרים וחברות המוזיקה בדיוני התמלוגים מול שירותי המוזיקה המקוונים, אשר מבקש לקבוע בחוק כי שידורי מוזיקה מקוונים ימוגנו ב-DRM כדי למנוע הקלטת שירים – קצת כמו השדרנים של רשת ג' שהיו מדברים על ההתחלה והסוף של השירים כדי למנוע מבני נוער להקליט אותם על קסטות ולמוטט את התעשייה.