רוצים להשקיע בקרנות המתמחות בחו"ל? תשלמו

לא צריכים לטוס כדי לגלות שיציאה לחו"ל היא עסק יקר - די להשקיע בקרן נאמנות המתמחה במניות בחו"ל. ברוב התחומים ההשקעה במניות חו"ל מתבררת כיקרה, מפני שמרבית אפיקי ההשקעה הבינלאומיים, ובוודאי בורסות המניות, רשמו ירידות. גם במקרים שבהם ערך ההשקעה עצמה לא ירד, ספג המשקיע הישראלי "היטל מטבע" בעקבות התחזקות השקל.

ישראלים משלמים יותר

אבל מעבר להפסד שנובע מהשוק שבו בוצעה ההשקעה וההפסד שנובע משוק המט"ח, מחכה למשקיע הפסד נוסף, והוא המובטח ביותר מכולם. בין אם הרוויח ובין אם הפסיד, המשקיע נאלץ לשלם דמי ניהול גבוהים מאוד.

למנהלי קרנות בהחלט מגיעה תמורה על עבודתם בקרנות הנאמנות, בקופות הגמל ובכל כלי השקעה אחר, השאלה היא מהו גובה התמורה. מקובל כי מנהל של קרן מנייתית זכאי לקבל דמי ניהול בשיעור גבוה יותר ממנהל של קרן אג"ח, ושלמנהל קרן מנייתית המשקיעה בבורסות חו"ל מגיעים דמי ניהול גבוהים יותר מאשר למנהל קרן המשקיעה בבורסה המקומית.

ההיגיון מאחורי מוסכמות אלו ברור: כמות העבודה במחקר ובמעקב שוטף הדרושה לניהול קרן מנייתית גדולה יותר מאשר בניהול קרן אג"ח, ורמת הידע והמומחיות הדרושה לנהל קרן המשקיעה במניות זרות גבוהה בהרבה מזו הנדרשת לנהל קרן מנייתית מקומית.

הממצאים של חברת IFO בנושא דמי הניהול בקרנות מנייתיות המשקיעות בבורסות חו"ל מצביעים על תופעה חמורה: משקיעים בקרנות נאמנות ישראליות המתמחות בהשקעות בחו"ל קונים חתול בשק - בלי קשר לתוצאות שהשיגו מההשקעה. מסקנה זו עולה מהנתונים שנצברו במדור "שחקן חו"ל", המתפרסם ב"כלכליסט" אחת לחודש. בכל מדור מושוות התוצאות שהשיגו קרנות ישראליות המשקיעות בחו"ל עם התוצאות שהשיגה קבוצה מייצגת של קרנות זרות המתמחות באותו תחום (ועם מדדי ייחוס המתאימים לתחום הספציפי).

במוקד ההשוואה עומדות התשואות של הקרנות על פני תקופות של שנה, שלוש שנים וחמש שנים. הממצאים העולים מבדיקות אלה מגוונים: לפעמים קרן ישראלית מכה את עמיתיה הזרים, או לפחות משיגה תשואות המתחרות בממוצע העולמי. אך רווחת יותר היא התוצאה ההפוכה, שבה הקרן הישראלית נופלת מהממוצע העולמי.

הפעם ההשוואה אינה בין התשואות שהושגו אלא בין דמי הניהול שנגבו באותן קרנות נאמנות. כאן אין שום גיוון בממצאים, אלא רק גוון אחד מובהק. בכל המקרים שנבדקו, וכן בתחומי השקעה אחרים מלבד חו"ל, דמי הניהול שנגבו על ידי הקרן הישראלית גבוהים בהרבה מהממוצע של עמיתיה בחו"ל.

0.5% דמי ניהול באירופה

הדוגמה הקיצונית במדגם היא של קרנות המתמחות במניות נאסד"ק. בקבוצה של 11 קרנות המנוהלות באירופה, השיעור הממוצע של דמי הניהול היה 0.53% בשנה. שלוש הקרנות הישראליות בתחום זה גבו דמי ניהול שנעו בין 2.5% במקרה של מנורה מבטחים ל־3% במקרה של פיא - בין פי חמישה לפי שישה.

דוגמה אחרת: קבוצה גדולה מאוד, המונה 360 קרנות מכל העולם שמתמחות בהשקעה במניות אירופיות, גובה בממוצע 1.27% עבור הידע, הפעילות בשוק והתפעול השוטף - הרבה ביחס לדוגמה הקודמת, אבל מעט לעומת שיעורים של 2.8% ו־3.3% שגובות שתי קרנות ישראליות הפועלות בתחום.

מצב דומה שורר גם בקרנות המתמחות בביוטכנולוגיה, שם קבוצת המיקוד (שכללה 41 קרנות) גובה דמי ניהול בשיעור של 1.36% בממוצע, בעוד ששלוש הקרנות הישראליות הוותיקות בתחום גובות בין 2.5% ל־3.2%. מצב דומה שורר גם בתחום האנרגיה הירוקה, שבו משלמים שיעור ממוצע של 1.51% בחו"ל, אבל קרוב לכפול מזה בארץ.

תחום האנרגיה הירוקה חושף עוד פן של התופעה: לרוב הקרנות הישראליות המתמחות בחו"ל יש נכסים מועטים, ובמקרים רבים - מיליוני שקלים בודדים. זה לא מצדיק את שיעורי דמי הניהול הגבוהים, אבל נותן להם הסבר רציונלי, מפני שמנהל זקוק לתמריץ כדי להמשיך ולנהל קרן קטנה. אלטשולר שחם קרן ירוקה היא קרן מוצלחת שהגיעה לממדים של ממש לא רק בהקשר ישראלי אלא גם במונחים בינלאומיים, אבל הצלחה זו לא השפיעה כלל על גובה דמי הניהול שהיא גובה.

הנוהג לגבות דמי ניהול גבוהים על קרנות חו"ל מסביר בצורה הברורה והצינית ביותר מדוע מנהלי הקרנות בארץ מתנגדים כל כך לתיקון 13 לחוק קרנות נאמנות, שיאפשר למנהלי קרנות זרות למכור את הקרנות שלהם למשקיעים פרטיים ישראלים. כאשר תהיה בחירה בין קרן המנוהלת על ידי גוף מקומי שגובה דמי ניהול של כ־3% לבין קרן זרה הגובה דמי ניהול נמוכים יותר פי שניים, שלושה או אפילו ארבעה מהקרן הישראלית - לא קשה לנחש איזו החלטה יקבל המשקיע.

IFO מפיצי Morningstar Direct בישראל