כוכב השביט של ספידו

היום המותג הוא הכל. המותג מגדיר מי אנחנו, המותג מגדיר לאיזו חברה אנחנו משתייכים, המותג מעניק לחיים שלנו משמעות. אבל זה לא תמיד היה כך, אתם יודעים.

מהפכת המותגים, אותה תופעה חובקת גבולות שהביאה לעולם תאגידי ענק כמו מקדונלד'ס, קוקה קולה ומיקרוסופט היא עניין חדש יחסית. עניין של חמישים שישים שנה. קדמו לה 4,000 שנה של מסחר מסורתי שהתמקד במירוץ אחר מוצרים איכותיים במחירים הוגנים.

ואז, בערך באמצע המאה הקודמת הכל השתנה. התחרות החופשית במערב והאבולוציה המסחרית הביאו לכך שכל המוצרים החלו להדמות זה לזה. מוצרים נחותים פשוט לא שרדו ומוצרים טובים לא הצליחו לבדל את עצמם מהמתחרים.

וכך, מחוסר ברירה בעצם, צמח ענף שלם בתחום השיווק. במקום בו המוצר כשל, צמח המותג. כי המותג עשוי מחומרים רכים ומלהיבים יותר: רעיון, סיפור, רגש.

אנחנו עונדים ברייטלינג (טוב, לא אני), שותים הייניקן או לובשים חולצה של אדידס כי אנחנו מזדהים עם רוח המותג. אוהבים את המעשייה מאחוריו. אנחנו לובשים דיזל כי זה אומר עלינו משהו, כדי להיות שייכים.

התרגלנו כל כך להפיק מהמותגים תועלת אמוציונאלית פסיכולוגית, שכבר שכחנו מזמן כי מוצר יכול להעניק תועלת אמיתית, מוחשית ומוחלטת. ואז, הגיע בגד הים של ספידו .

ספידו הצליחו להביא לנו משהו נדיר כמו כוכב שביט, משהו שמגיע פעם בדור, הם הניחו על הפודיום בבייג'ין את המוצר המושלם: מי שלובש אותו מנצח, מי שלא לובש אותו מפסיד. עד כדי כך פשוט.

עשרות שיאי עולם נשברו בבריכת השחיה מאז הושק הלייזר רייסר של ספידו בפברואר השנה. 95% מהם נקבעו על ידי שחיינים שלבשו אותו. היתרון הטכנולוגי שלו כל כך ברור עד שהיצרנים האחרים ביקשו לפסול אותו לקראת בייג'ין על תקן של נשק בלתי קונבנציונאלי.

בעולם בו שולטים המותגים מזה שלושה דורות, במקום בו נייקי, פומה ואדידס משקיעות מיליארדים כדי ליצור חיבור רגשי, תועלת אמוציונאלית, והרגשת שייכות מותגית, באה חברת ספידו והזכירה לנו שאפשר לפעמים לנצח גם עם הנשק הישן והנשכח: מוצר טוב יותר. וזה נדיר ומרענן כמעט כמו לראות שחיין ישראלי מקבל מדליה.

הכותב הוא שותף וסמנכ"ל קריאייטיב במשרד הפרסום גליקמן-נטלר-סמסונוב

 

לקריאת טורי "הבריף" הקודמים לחצו כאן