צילום: mct
הבמה החשמלית: אלבומי ההופעות הגדולים בהיסטוריה של הרוק
דיפ פרפל תמיד נחשבה לאחת הלהקות המצטיינות על הבמה. לרגל סדרת הופעותיה בארץ, כלכליסט מגיש את עשרת אלבומי ההופעות הגדולים בהיסטוריה של הרוק
פול מקרטני והררי הכסף שאופפים אותו אולי קצת השכיחו את זה מאיתנו, אבל ארבע הופעותיה של דיפ פרפל בישראל הן אחד הסיפורים הגדולים של שוק המוזיקה הקיץ, כמעט בסדר הגודל של הסיפור של חיפושית הזהב. אז נכון שלא עולה 30 מליון שקל להביא אותם, וכרטיס VIP לא מגיע ל־10,000 שקל כמו אצל מקרטני, אבל היי - להקת הרוק הכבד הוותיקה שהגיעה לשיאה אי שם ב־1972 והתפרקה ברעש גדולה ומתוקשר ב־1976, הצליחה להריץ יותר מ־12 אלף איש לקופות לשלם בין 370 ל־820 שקל (לשורות הראשונות בקיסריה) כדי לחזות בה בשלוש הופעות באמפי קיסריה ואחת בהאנגר 11 בנמל תל אביב (7, 8, 9 ו־18 בספטמבר).
הנתונים הבלתי נתפסים מקבלים משמעות גדולה עוד יותר אם נזכרים בשני הביקורים הקודמים של הלהקה בארץ, שהותירו המון מעריצים מאוכזבים. הפעם הלהקה מגיעה עם סולנה האגדי איאן גילאן, שהיה איתה בתקופת השיא שלה; מצד שני הגיטריסט הפנומן ריצ'י בלקמור, שחירב את ההופעה בצמח בתחילת שנות התשעים, והקלידן ג'ון לורד, שאחראי על הצליל הייחודי של הלהקה, כבר לא מסתובבים עם החבר'ה הישנים שלהם.
רבים מרימים גבה נוכח ההתלהבות המקומית מחבורת דינוזאורים שנעה על הבמה ומבצעת שירים שכיכבו בצמרת מצעדי הפזמונים כשצה"ל עוד החזיק מעוזים בסיני, אבל כשעוברים על רשימת השירים ונזכרים בתקליטים הגדולים של דיפ פרפל (והיו לה כמה וכמה כאלו) מפלס הציניות יורד פלאים. אחרי הכל, אין להקות רבות שיכולות להציג תפריט מוזיקלי שמורכב מ"Lazy", "Space Truckin'", "Child in Time" ו"Smoke on the Water".
חברי הלהקה עצמם אינם מקלים ראש בהתלהבות הישראלית לקראת בואם לארץ, ואפילו שוקלים לצלם את המופע הראשון בקיסריה ולהוציא אותו לאחר מכן בדי.וי.די. אז עד שדיפ פרפל תצלם את עצמה על במת האמפי הרומי בקיסריה, זו הזדמנות מצוינת לעשות שיעורי בית עם עשרת אלבומי ההופעה הכי גדולים בהיסטוריה של הרוק.
האחים אולמן: The Fillmore East) 1971). לאחים אולמן היה הכבוד להיות האמנים האחרונים שהופיעו מעל במת הפילמור הניו יורקי, מעט לפני סגירתו. גרג, דווין וחבריהם ניגנו לאורך כל הלילה, עד שהאצבעות כמעט דממו על הגיטרות. התוצאה, שהוצגה כעבור כמה חודשים ונמכרה במהירות ביותר מחצי מיליון עותקים בארצות הברית, מנציחה את הופעת הרוק הטובה ביותר שנערכה אי פעם. אלבום כפול נוטף שירי גיטרות מופתיים המתגלגלים לג'אמים פרועים שחלקם חוצים בקלות גם את מחסום החצי שעה.
דיפ פרפל: Made in Japan) 1972). המיקום הגבוה של תקליט ההופעה הזה לא קשור לבואם של הדינוזאורים הסגולים לישראל. לאורך שנים הוא התמודד ראש בראש עם האולמנים על הזכות לשאת בתואר "תקליט ההופעה הכי טוב אי פעם", ולא פעם אף ניצח אותו. רק לשמוע שוב את איאן גילאן צורח לאורך ה־10 דקות פלוס של "Child in Time" ולהתענג. ואז לקוות שהוא יתקרב לחצי מהאוקטבות ההן בהופעות בקיסריה ובהאנגר.
לד זפלין: The Songs Remain the Same) 1976). כשלד זפלין עלו ביולי 1973 על במת המדיסון סקוור גארדן בניו יורק הם כבר היו מגה סטארים באמריקה. הזפלינים נפוחי הסמים סיפקו הצגת תכלית של המיטב מחמשת אלבומי האולפן שהוציאו עד אז. הסרט שתיעד את ההופעה ההיא ויצא שלוש שנים אחריה הפך במהרה לאחד מסרטי הרוק הגדולים בכל הזמנים, ובצדק. אחרי הכל, אין הרבה סצינות שמתחרות בג'ימי פייג' היורד על הלס פול שלו עם קשת של כינור בבלוז הארוך של "Dazed and Confused".
ניל יאנג והקרייזי הורס: Rust Never Sleeps)1979). ניל יאנג, עוד אחד שכמעט והגיע השנה לארץ, הוא אחד מהסוסים שאתה מהמר עליהם כשאתה רוצה תקליט רוק טוב בהופעה. ב־1979 הוא הוציא שניים כאלו: "Live Rust" הכפול והתקליט הזה. במירוץ הצמוד בין השניים "Rust Never Sleeps" לוקח בפוטו פיניש מבריק. עם להקת הליווי הוותיקה שלו יאנג מגיש כאן רק תשעה שירים, שמדגימים היטב ממה עשוי רוק אל־חלד.
בוב דילן: Live 1975: The Rolling Thunder Revue) 2002). אל תיתנו לשנה לבלבל אתכם: ההופעה של דילן אמנם הוקלטה ב־1975, כחלק מסיבוב ההופעות של האלבומים המנצחים "Blood on the Tracks" ו"Desire", אבל היא יצאה לאור רק במסגרת סדרת הבוטלגים האינסופיים של הטרובדור הצרוד. על דילן אמרו פעם שגם אם הלכת לשתי הופעות שלו שני ערבים ברציפות, בכל ערב צפית באחת אחרת. זו שכאן מהווה תיעוד מהימן של אחד מהסיבובים הכי מוצלחים של האיש שעדיין מופיע כ־200 ערבים בשנה.
דה בנד: The Last Waltz) 1978). כשהבנד, שהחלו כלהקת הליווי של דילן, החליטו לסגור את הבאסטה, הם פנו לבמאי מרטין סקורסזי כדי שזה יצלם את ההופעה האחרונה בהחלט שלהם. למשתה המוזיקלי שהם ערכו הוזמנו כל גיבורי התקופה, כמו בוב דילן, ניל יאנג, ואן מוריסון, ג'וני מיטשל וניל דיימונד, שביצעו מלהיטיהם הגדולים לצד מיטב השירים של חבורת הרוק הקנדית הכל כך מוכשרת (ולצערי, גם הלא כל כך מוכרת בארץ) הזו.
המי: Live at Leeds) 1970). כמה חודשים אחרי צאת אופרת הרוק "טומי" הגיחו חברי המי עם רעיון חדשני נוסף: להקליט אלבום חדש בהופעה חיה באוניברסיטת לידס. המהדורה המקורית של ההופעה כללה רק שישה שירים (שלושה קאברים והיתר ביצועים מחודשים לשיריהם המוקדמים), ולהיט גדול אמנם לא יצא מכאן, אבל את פרץ האנרגיות של הרביעייה הזו על הבמה לא היה ניתן לעצור.
ברוס ספרינגסטין והאי סטריט בנד: Live 1975/85)1986). מי שתוהה למה סיבוב ההופעות הנוכחי של ספרינגסטין והאי סטריט בנד הוא אחד מהמבוקשים והמכניסים בשנים האחרונות, מוזמן לחזור לקופסה המשולשת, המספקת 40 סיבות לכך שספרינגסטין נחשב באותה התקופה לעתיד הרוק. בניגוד ליוצרים אחרים בני דורו, גם ההווה שלו יותר ממצוין.
סיימון וגרפונקל: Concerts in Central Park) 1982). סיבוב האיחוד של סיימון וגרפונקל בתחילת שנות השמונים הביא אותם גם להופעה בלתי נשכחת בפארק הירקון. להופעה באותו סיבוב במגרש הביתי הגיעו קצת יותר אנשים כדי לראות מה נשאר מזיכרונות העבר שלהם: יותר ממיליון איש הצטופפו לאורך שעות על השטיח הירוק שבלב מנהטן בציפייה לעליית צמד הפולק המתוק על הבמה — למה שייזכר לעד כקונצרט החינם הכי מקסים שנערך אי פעם.
אריק קלפטון: Just One Night) 1980). אריק קלפטון הוציא לא מעט אלבומי הופעות חיות בקריירה, אולם אם צריך להצביע על האחד שמתמצת את הצליל המיוחד של הפנדר הבלוזית שלו — הרי שהתקליט הכפול המתעד את הסט הבלתי נשכח שהוא נתן באולם בודוקאן היפני עונה על ההגדרה הזו באופן הכי מדויק. שנייה לפני השיממון שאפיין אותו בשנות השמונים הוא ביצע בדיוק מושלם את Lay Down Sally"", "All Our Past Time", "Cocaine", "Blues Power" וחבריהם.
4 תגובות לכתיבת תגובה