איך לעצב את חדר הילדים

"ילדים הם קליינטים קטנים ושותפים לתכנון. אפילו לילד בן 4 יש העדפות", קובעת אדריכלית היידי ארד ממשרד היידי ארד אדריכלות, מרצה בכירה לאדריכלות פנים במכללה למינהל. בבית פרטי שתכננה לאחרונה ברמת גן היו חמישה ילדים, לכל אחד מהם צרכים ודרישות אחרות. ההורים התעקשו על חדר פרטי לכל ילד, ואיתם גם סוכמו התוכניות הכלליות של החדרים. "אחר כך קבעתי פגישה עם כל ילד, הבאתי קטלוג צבעים ושמעתי מה ההעדפות שלהם. זה נותן להם תחושה של כבוד, וזה הופך את החדר לממלכה שלהם".

קטנים: יסודי

באותה משפחה, למשל, הילד בן ה־4 מאוד אהב את קבוצת מכבי תל אביב. "אז זה לא שמיד צובעים את כל החדר בצהוב וכחול", מקצינה ארד. "אני שם כדי לאזן, כדי להחליט שעושים למשל רק קיר אחד בכחול, או רק פס צהוב אחד".

ארד מסכימה שבנות צעירות נמשכות היום יותר לסגנון רומנטי שמתבטא במנורות קריסטלים, צבעים בהירים של ורוד וסגול ומיטות אפיריון עם כילות. בנים, לעומתן, עדיין מבטאים בצבעי החדר את אהדתם לקבוצת הספורט החביבה עליהם.

גם גיל הלקוחות חשוב, וארד מציינת כי "ילד בן 4 אין לו צורך כרגע בשולחן כתיבה, ולכן כל רצפת החדר מפונה למשחקים, עם תכנון להתפתחות החדר בעתיד, הכוללת את מיקום השולחן ומידותיו. גם עבור ילד בכיתה א' השולחן עדיין אינו מרכז החדר, וילדים עושים שיעורים היום בכל מיני מקומות בבית. לעומתם נער שעולה לתיכון, כל עולמו היום מרוכז סביב שולחן המחשב, הסלולרי והטלוויזיה, ולכן חשובה הנוחות והאינטראקציה בין המכשירים". ולא, היא לא מפחדת מההתמכרות בגיל צעיר לאמצעים האלקטרוניים תוך ניתוק מהסביבה. "אם לא עושים מזה עניין, אז גם הילד לא עושה מזה עניין בכוונה ודווקא".

חדר ילדים מעוצב

הצעת הגשה: לא לכולנו יש אפשרות לתת לכל ילד חדר משלו, בוודאי לא כשהם קטנים. במקרה זה במקום מיטת קומתיים מציעה ארד להציב שתי מיטות ניצבות זו לזו ולשחק בהפרשי הגבהים ביניהן, המאפשרים מרחב אישי ושונה לכל ילד, וגם ניצול חלל מתחת למיטה הגבוהה יותר — למשל לשולחן כתיבה.

מתבגרים: חטיבה

"אסור להשתעבד לעיצוב", טוענת האדריכלית אורית מילבואר־אייל. "כמו שבעיצוב למבוגרים יש סלון שנראה כמו חנות רהיטים, כך יש גם חדרי ילדים שמעוצבים לפי איזו פנטזיה שהיא בדרך כלל של ההורים. כל הטרנד של עולם האגדות והנסיכות הקסומות הוא דוגמה לכך. אלה עיצובים נקיים וסטריליים מדי, והילדה שכביכול חולמת על כך, בסופו של דבר חיה בחדר שהיא לא משחקת בו, כי חבל ללכלך, וחס וחלילה שרהיט יישרט". לכן מילבואר־אייל ממליצה דווקא לקנות רהיטים לא יקרים מדי, כאלה שהילד יעשה בהם מה שהוא רוצה בחופשיות. היא מציעה גם לא להתפתות לריהוט ילדותי או לעיצוב לפי נושא מודגש. "מיטה בצורת מכונית

ב־8,000 שקל היא דבר יפה לשנה־שנתיים. אחר כך הילד גדל וזה נמאס. עדיף לקנות מיטה בקווים נקיים שתתאים עד לתיכון, כשהנערים כבר רוצים מיטה וחצי או רק מזרן על הרצפה. לילד קטן אפשר לחפות את הקירות בטפט עם ציורים, שיוחלף בקירות צבעוניים לילד שעולה לבית ספר יסודי".

ואם כבר עיצוב לפי נושא, מילבואר־אייל מעדיפה לא את עולם הפנטזיה, אלא עיצוב פשוט שאינו משתלט ועלול להימאס — למשל עיצוב בסגנון יפני. היא עצמה עיצבה חדר ובו פלטה ארוכה מקיר לקיר ששימשה כתחליף לשולחן כתיבה, מאחר שהילדים היום כותבים עם לפטופ במיטה, והשולחן צר מלהכיל את כל ציוד המחשבים, הטלפונים, האקססוריז, הטלוויזיה והסטריאו.

מילבואר־אייל מזכירה שילד לא תמיד משתמש ברהיט בדרך שעליה אנחנו המבוגרים חשבנו. הוא יכול להחליט לטפס עליו, למשל, כאתגר וכמבחן אומץ, או בניסיונות להגיע לצעצועים או משחקים שלא מוקמו בגובה נגיש אליו, ולכן יש להקפיד על בטיחות. מילבואר־אייל הלכה עם הראש של הילדים הלאה, ותכננה בדירה אחת מעבר סודי בין שני חדרי הילדים שעבר מתחת למיטות שלהם, וכך יכלו לזחול זה אל זה ללא ידיעת ההורים.

הצעת הגשה: לא להגזים בהשקעה בחדר ילדים, שנמצאים בתהליך מתמיד של גדילה והתפתחות. את השינוי המתבקש עם הגיל אפשר לבצע בעזרת אקססוריז או צבע, ולא ריהוט חדש.

בוגרים: תיכון

"חדר ילדים נראה היום כשילוב בין משרד משוכלל לחדר מלון מפנק", טוענת האדריכלית ליחן אמיצי־וסילבר ומרחיבה את דבריה של היידי ארד בנושא האלקטרוניקה והתקשורת. "אם פעם היה לנו מקום אחסון חשוב בחדר בדמות ארון גדול, שבו נשמרו עבודות שהגשנו למורה, משחקי קופסה גדולים, קסטות מוזיקה וספרייה עם כמה אנציקלופדיות, היום כל זה נסרק, מותקן ונשמר על הדיסק הקשיח". את מקומו של האחסון תפס שולחן העבודה ההולך וגדל: ממידות מצומצמות של 1.20 מטרים הוא עבר למידות שמתחילות ב־1.60 מטרים ונגמרות בפלטה ארוכה לאורך כל הקיר.

גם המיטות של פעם, שרוחבן היה 70 או 80 ס"מ, גדלו ל־90 ס"מ או 120 ס"מ — לא רק לבוגרים אלא גם לילדים קטנים, שההורה נוהג להקריא להם סיפור ולהרדים אותם בשכיבה לידם. "מיטה של נער בתיכון היא כבר ברוחב 1.40 מטרים לפחות. כמו מיטה זוגית קטנה בחדר בבית מלון, ולידה גם חדר רחצה צמוד. כל מה שחסר בסוויטה הזו זה מטבחון", צוחקת אמיצי־וסילבר ומוסיפה כי "בדומה למלון, אדריכלים לא מתאמצים היום לתכנן נישות ובליטות להשגת שני כיווני אוויר, בגלל שלכל חדר יש מיזוג אוויר, ובגלל שיותר מדי אור מפריע למסך המחשב".

"חדר של נער בתיכון אינו שונה מחדר שינה של מבוגר", מסכמת אמיצי־וסילבר. "הם מרוצפים וצבועים בהיר בהתאם לכל הבית, ללא צבעים עזים. אלא שעל רקע שקט זה יש חפצים משתנים רבים שנותנים לחדר ולילד את הייחוד הצעיר: טפט, גופי תאורה, שעון קיר, שטיח קטן ולוחות לתליית עבודות - אלה שלא נסרקו למחשב".

הצעת הגשה: מכיוון שהקירות מתמלאים בטכנולוגיה, ממליצה אמיצי־וסילבר לא לעבוד עם מפצלים אלא למקם מתחת לגובה השולחן שקעי "שוקולדה" (מערכת שקעים הכוללת מספר רב של שקעי חשמל, טלוויזיה ותקשורת ביחד - למשל תוצרת ניסקו). את כל החיווטים מסתירה פלטה מרוחקת מהקיר ב־10 ס"מ המשמשת גם כפתח שירות. כמו כן חובה לתת כמה שקעים מעל השולחן למכשירים הדורשים זאת - כמו מחשב נייד או מטען לסלולרי.