הכלכלה הפלסטינית: בטן ריקה, כלכלה בהאטה

צום חודש הרמדאן, שמתחיל היום, משבש את הכלכלה בכל רחבי העולם המוסלמי. איך אפשר לעבוד ולנהל חיי שגרה כשאסור לאכול, אסור לשתות (מותר לשטוף את הפה במים) ואסור לעשן בכל שעות היום?

כמו הלוח העברי, גם הלוח המוסלמי מחושב לפי מולד הירח, ולכן הוא קצר ב-11 יום מהלוח הנקבע לפי השמש. אבל בעוד שבלוח העברי מעברים מדי פעם את השנה, מוסיפים את אדר ב' וכך משלימים את הימים החסרים, המוסלמים אינם עושים זאת - ולפיכך הן רמדאן והן החגים השונים נודדים על פני כל השנה. כשהרמדאן חל בקיץ, זה עינוי של ממש: 16 או 17 שעות צום בשיא החום. בחורף קל יותר, והצום נמשך כ-12 שעות.

יום עבודה מקוצר וגרירת חובות נוחה

השנה יצומו בשטחים, כמו במדינות השכנות, כ-14 שעות ביום. את הבעיה הכלכלית מנסים הפלסטינים לפתור באמצעות קיצור יום העבודה: רוב עובדי הרשות ושאר עובדי הסקטור הציבורי יסיימו את יום העבודה ב-13:30 במקום ב-15:30. מקומות עבודה אחרים מוציאים את כל העובדים לחופשה מאורגת, בדומה ל"הדממות" שנהוגות אצלנו בחגי תשרי ובפסח.

חובת הצום חלה על כל מוסלמי מגיל 13. ברחבי הגדה המערבית וברצועת עזה לא ייראה בשעות היום אף אדם אוכל או מעשן בפומבי (גם הנוצרים מתחשבים), והמסעדות ובתי הקפה יהיו סגורים. מי שחולה או שאינו מרגיש טוב יכול לאכול ולשתות, בלי תעודה מהרופא - זה בינו לבין אללה. אבל חובה עליו להחזיר את יום הצום, כלומר לבחור יום נוסף לצום בו אחרי תום הרמדאן. ומותר, אגב, לצבור חובות. מכר שלי ממזרח ירושלים סיפר לי שהוא עדיין חייב ארבעה ימי צום משנה שעברה, והחזיר אותם רק בשבוע שעבר.

עם רדת החשיכה, הצום מסתיים והחגיגות מתחילות. ראשית מתיישבים לארוחת האיפטאר, שבירת הצום - ארוחה גדולה וחגיגית, שבדרך כלל אוכלים בחברת אורחים, בני משפחה וחברים. בכל ערב בני הבית מזמינים או מוזמנים, מביאים מתנות ומשקיעים בעניין לא מעט כסף. אין מאכלים מיוחדים שמאפיינים את הארוחה הזאת, למעט הקטאייף - מעין פנקייק ממולא שקדים טחונים, שנמכר בכל רחוב בדוכנים זמניים. צום צום, אבל כל מכריי המוסלמים תמיד מתלוננים שברמדאן הם עולים במשקל.

הלכות המס המוסלמי והעונה החמה של שוק הפרסום

מי שאין לו די כסף לארוחת האיפטאר יכול ללכת למסגד הקבוע שלו וליהנות שם מארוחה ארוזה, שהוכנה באחת המסעדות. המימון מגיע מתרומות של עשירי העולם הערבי, בעיקר ממדינות הנפט, ומדמי הזכאת. כל מוסלמי חייב במצווה זו של תרומה לעניים; זהו מס חובה, ואין פטורים. ההלכה קובעת מפורשות את גובה התרומה - 2.5% מהחיסכון המשפחתי - וגם מגדירה את החיסכון: סכום הכסף המזומן או תכשיטי הזהב שיש באותה שנה בידי המשפחה.

אפילו החיסכון נגרר משנים קודמות וכבר שולמה עליו זכאת, גם השנה הוא חייב בתשלום. לגבי תכשיטי הזהב, אגב, משלמים רק על התכשיטים שלא עונדים ושמהווים את החיסכון המשפחתי המסורתי; התכשיטים שעונדים בחיי היומיום פטורים.

החגיגות של אחרי הארוחה המפסקת התאפיינו בעבר ביציאה אל הרחוב - כדי לשבת בבתי קפה, לצפות בהצגות הליצנים (קרקוז) או לשמוע זמרים ומספרי סיפורים. היום נגמר הצום מול הטלוויזיה: התחנות הערביות שוקדות לאורך כל השנה על לוח השידורים לרמדאן, עם תוכניות בידור ליליות ואופרות סבון פופולריות. זוהי העונה החמה של שוק הפרסום של העולם המוסלמי, שמגלגל בלילות הרמדאן הון עתק. את הטלוויזיה מכבים רק לצורך תפילת הלילה, וגם אחריה יש כאלה שנשארים ערים עד לפנות בוקר, אז אוכלים שוב. מי שלא עובד קורס בשלב הזה לשינה שמעבירה את רוב שעות הצום, עד ההשכמה הבאה לצורך ארוחות, ביקורים ובידור.