יו"ר אמנת: "השוק לא מתמחר אותנו נכון"

ב-1976, בזמן מבצע אנטבה, הגישה חברה קטנה בשם אמן סיוע יוצא דופן לכוחות הביטחון. חברת הייעוץ ההנדסי, עם צוות של 13 עובדים ומחזור מכירות שנתי של רבע מיליון דולר, לקחה כמה שנים קודם לכן חלק בתכנון הטרמינל של אותו נמל תעופה. המידע שסיפקה החברה היה משמעותי להצלחת המבצע. שני עשורים לאחר מכן לקחה אמן חלק גם בתכנון טרמינל 3 בנמל התעופה בן גוריון.

ב-20 השנים שבין תכנון שני נמלי התעופה הספיקו שלושת המנהלים והבעלים, אברהם אסף, שמואל בר אור ואילן שחם, להרחיב את פעילותה של אמן גם לתחומים נוספים כמו ייעוץ, ניהול, לוגיסטיקה ומיקור חוץ, מחשוב ותוכנה.

כיום מוכרת החברה תחת השם אמנת, שתחתיה פועלות עשר חברות־בנות, תשע חברות פרטיות והחברה הציבורית טסנת. לדברי יו"ר החברה אברהם אסף, הן כולן רווחיות.

אסף. לא מבין את השוק | צילום: יובל חן

אולם בניגוד למעורבות בפרויקטים גדולים בארץ ובעולם, ולמרות ותק של 38 שנים וצמיחה אורגנית מרשימה, מאז הנפקתה ב-1994 נתקלה ועדיין נתקלת אמנת בקשיים בשוק ההון. "ב־1993 קיבלנו אומץ ללכת לבורסה", מספר אסף. "התחלנו לקבוע פגישות עם חתמים אולם קיבלנו סירוב אחר סירוב. בחלק מהמקומות עשו לנו טובה שנפגשו איתנו לחצי שעה. הסיבה היתה שבאותן שנים ה'אופנה' היתה הנפקתן של חברות טקסטיל או מתכת. היתה בזמנו אפילו הנפקה של חברה לאריזות בוטנים שעניינה את השוק יותר מהנפקת חברת הייעוץ שלנו. אבל אנחנו לא ויתרנו ועברנו בין החתמים ולבסוף הצלחנו להנפיק את החברה אפילו עם ביקושי יתר של יותר מ־60%".

תחושת ביטחון

"ההנפקה", מספר אסף, "העניקה למייסדים את הביטחון שהיה דרוש להם וכאן למעשה ניתן האות להקמת שלוש הרגליים המקצועיות של אמנת במבנה פעילות שדומה לזה של חברות ייעוץ גדולות בעולם". השירותים שמעניקה אמנת, באמצעות החברות שמתחתיה, נעים מייעוץ, תכנון ופיקוח על פרויקטים, דרך ניהול פרויקטים ממלכתיים כמו שירותי הטאבו וציוני בחינות הבגרות ושירותי מחקר וסקרי שוק ועד למחשוב מערכות ובדיקות איכות תוכנה. פיזור הפעילות מגיע לשיאו עם רכישת חברת פרסום החוצות ברעם על ידי אמנת, שבוצעה, לדברי אסף, "ממניעים אמוציונליים לאחר שאביו של מנכ"ל החברה, המג"ד של אסף בצבא, נפטר".

המבנה שלכם לא מסורבל מדי?

"המבנה שלנו רחב אבל מוכיח את עצמו", אומר אסף. "אנחנו מאמינים שדווקא הפעילות בשורה של החברות־בנות היא יעילה יותר, ויכולות הפיקוח גם כן התגלו לנו כדי פשוטות. מדי שבוע מגישות לנו כל החברות דו"ח שבועי על כניסת עבודות ואחת לחודש מגישה כל חברה סוג של מאזן. עובדה שכל החברות רווחיות והתפוקה בכולן היא סביב ה-100%".

הכניסה לתחום התוכנה בסוף שנות התשעים לא היתה מובנת מאליה, בגלל התאמתה לליבת הפעילות בתחום הייעוץ, אולם במהרה גילו באמנת שמדובר בתחום מכניס מאוד. טסנת, החברה־בת בתחום בדיקות התוכנה, נישאה בזמנו על גלי הרווחיות של ההכנות לקראת באג 2000, ומייסדי אמנת החליטו ללכת לבורסה פעם נוספת ולהנפיק אותה עם מרמנת, הפעילה בתחום ניהול הפרויקטים. אלא שגם כאן הדרך לא היתה פשוטה. הנפקת טסנת הוכתרה בהצלחה, אולם זו של מרמנת, שהיתה אמורה להתקיים כמה שבועות לאחר מכן, בוטלה בעקבות המשבר שפקד את שוק המניות במחצית שנת 2000. לדברי אסף, "גם היום נשארנו עם הרצון להנפיק חברות־בנות כשהדבר יתאפשר, כאשר מרמנת היא מועמדת מובילה להנפקה".

"אנחנו חברה צומחת"

הרצון לצאת שוב לבורסה מפתיע, לא רק על רקע הקשיים שבהם נתקלה אמנת בעבר בשוק ההון, אלא גם בגלל הביקורת שיש לקברניטי החברה גם היום על התנהלות השוק. "אני לא יודע להסביר את התנהגות השוק. אנחנו חברה עם הון עצמי של 84 מיליון שקל, שנסחרת בשווי שוק נמוך מההון העצמי - 72 מיליון שקל. אנחנו חברה צומחת, אוהבים לשתף את המשקיעים ואת עצמנו בפירות העשייה באמצעות תשלום דיבידנד באחוזים דו־ספרתיים מדי שנה, ולמרות זאת השוק לא מתמחר אותנו נכון. קשה לי מאוד להסביר את זה", אומר אסף, "אבל אני חושב שזה נעוץ בסחירותנו עם עוד מאות חברות במדד יתר-120. יש במדד כמה עשרות חברות מדהימות והשוק מערבב אותן שלא בצדק עם חברות שלא נותנות פירות. אז אני לא מתבכיין וקונה מניות של עצמי כל הזמן, אבל בוודאי שמדובר בהתנהלות שלא מובנת לי".

הפריחה של פרויקטי התשתיות הממשלתיים כמודל משותף לחברות פרטיות (BOT) יוצר עבור אמנת כר פורה של פעילות עתידית. החברה מתמודדת היום ומתכננת להמשיך ולהתמודד בשורה של פרויקטים במודל של הקמת קריית שדה התעופה (טרמינל 3), אולם הפעם מתכננים בחברה לא רק לנהל מבחוץ את ההקמה במודל של מיקור חוץ, אלא לנסות ולהיות חלק מרכזי בחברות המשתתפות הפרויקט ולשם כך צריך כסף.

"יום אחרי שנזכה בחוזים כמו הקמת מטה המשטרה בבית שמש, נלך לבורסה ונגייס כסף", אומר אסף. "כבר לפני שנה קיבלנו דירוג A1 מחברת מידרוג לגיוס של 50 מיליון שקל ואנחנו ערוכים ומתוכננים להנפקה. אנחנו מחכים לרגע של צורך אמיתי ולרגע שהשוק יאפשר זאת, כי אנחנו לא רוצים להיות כמו חברות אחרות שמשלמות 8% על איגרות החוב, מקבלות בבנק 3% ורושמות מדי שנה הפסדים של 5%. בינתיים את צורכי המימון שלנו אנחנו מקבלים מהמערכת הבנקאית".