שיטות המעקב של גוגל בשימוש המועמדים לנשיאות ארה"ב

במהלך ההיסטוריה, ניסו מועמדים בבחירות לפלח את הציבור כדי לזהות תומכים אפשריים בהם ולפנות אליהם. עד לאחרונה, הפילוח היה מגושם: הסוקרים נאלצו לצאת מנקודת הנחה שאדם התומך בעמותה מסוימת תומך בכל עמדותיה, ושכל תושב בשכונה מחזיק בעמדותיו של התושב הממוצע. במערכת הבחירות הנוכחית בארה"ב, מדווח ביזנסוויק, משתמשים שני המועמדים בשיטות פילוח עדינות הרבה יותר: אלה שכבר כוילו על ידי גוגל ויאהו.

באמצעות זיהוים של משתמשים המגיעים לאתר הבחירות שלהם, והצלבת היסטוריית הגלישה שלהם יחד עם נתונים כמו מגדר וגיל, יכולים הקמפיינים של אובמה ומקיין לזהות אלפי סוגים יחודיים של משתמשים, ולהתאים להם פרסומות אישיות-כמעט.

למשל, הקמפיין של מקיין מחפש יוצאי צבא ברשת, ומשעה שהוא מזהה אותם, מפציץ אותם בפרסומות שלו – מתוך הנחה שיוצאי צבא יזדהו עם המועמד, שהתפרסם בשל ישיבתו הארוכה בכלא הווייטנאמי. מטה אובמה מקמץ בפרטים, אך נמסר כי משתמשים המגיעים לאתר שלו ואינם נרשמים, "זוכים" לעוגיה מצד האתר, שבודקת היכן הם גולשים – ומתאימה להם פרסומות. גולש שעובר לאתר הורות, למשל, יזכה לפרסומת הקשורה למדיניות החינוך של אובמה.

השיטות הללו חוקיות לחלוטין, וגוגל ויאהו משתמשות בהן כבר שנים כדי להתאים פרסומות לכל משתמש, אבל חדירתן לתחום הפוליטי מעוררת אי נוחות. ועדת הסחר של הקונגרס האמריקאי דנה בחודש האחרון בחדירתן של חברות טכנולוגיה לפרטיותם של המשתמשים, והחקירה כבר הובילה את ספקיות הרשת בארה"ב לסגת מתוכניתן לעקוב אחרי גלישת המשתמשים שלהן, וגרמה ליאהו להודיע כי תאפשר לגולשים לצאת מתוכנית המעקב שלה. כעת חוששים תומכי הפרטיות שהקונגרס – הדן כעת באפשרות של חקיקת "מגילת זכויות לפרטיות" – יהסס לקדם את החקיקה ההולמת, משום שלמעקב מקוון יש יתרונות פוליטיים בולטים כל כך.