רשמים מ-IFA, תערוכת האקלטרוניקה הגדולה בברלין

המיתון העולמי וסימני ההאטה הכלכלית הגיעו גם לתחום אלקטרוניקה לצריכה, כך עולה מתערוכת IFA, מתערוכות האלקטרוניקה לצריכה החשובות והגדולות בעולם, שמתקיימת בימים אלו בברלין.

עופר לאור מאתר hometheater סגר שם יומיים אינטנסיביים וחזר עם רשמים: קהל מועט לעומת השנה הקודמת, מספר מציגים מועט יותר, ואצל חלקם אפשר היה אפילו לחוש את הצניעות.

ומה עוד? ערבוב תחומים בין עולמות הרכב, המוצרים הלבנים והאלקטרוניקה הבידורית, דגש על חיסכון באנרגיה, צמצום הפערים הטכנולוגיים בין המותגים ומעבר לבידול באמצעות עיצוב והיעדר כמעט מוחלט של הכרזות סלולריות. מה שכן בלט היה האייפון: מודעות בכל עיתון, פרסומות בכל מקום, ורושם חזק שכל אדם שלישי בברלין מחזיק אייפון.

מסכים: דקים, ירוקים וע-נ-קי-ים

המגמות במסכים היו מסכים דקים יותר, יעילים יותר באנרגיה (נושא חשוב לאירופאים) וגדולים יותר. כל חברה נאבקה להוכיח שהיא חוסכת יותר אנרגיה, ועם זאת, קשה היה לקבל הוכחה לחיסכון, כאשר באולמות התצוגה הענקיים פועלים אלפי מסכים ומזגני ענק מנסים לשמור על טמפרטורה סבירה.

מסכי LCD רבים של פיליפס, סמסונג, סוני ופנסוניק נראים היום מבריקים יותר (כמו פלזמות), ככל הנראה משום שמסך מבריק מרשים יותר וגם משפר בדרך כלשהי את איכות התמונה.

סמסונג הציגה מסך AMOLED בגודל 31 אינץ', הגדול ביותר שראיתי אי פעם, עם יחס ניגודיות מרשים ביותר ואיכות תמונה שמזכירה גלויה. המסך דק להפליא אך הבוסריות ניכרת בלא מעט פיקסלים תקולים במסך ההדגמה.

סוני שילבו עיצוב מוזר ומעניין בסדרת המסכים החדשה 4500, בעיקר במסגרת החיצונית. היא הציגה גם את מסכי ה-OLED שלה עם התמקדות ב-EL1.

פנסוניק הציגה מסכי פלזמה מדהימים. כמעט כל מה שעשתה פיוניר בשנה שעברה ניכר במסכי פנסוניק השנה, רק במגוון גדול בהרבה, עם איכות תמונה טובה מאי פעם.

מקרנים: ערב שחור עמוק

שורה ארוכה של הכרזות נרשמה בתחום המקרנים, עובדה מפתיעה אם לוקחים בחשבון שחדירתם לשוק האירופי אינה גדולה.

אפסון הכריזה על מספר רב של מקרנים, לרבות שני מקרני FULL HD בתלת מימד. ה- HD350 של JVC וה-750 של המותג הדהימו באיכות השחור והתמונה. גם ה-HC7000 של מיצובישי הציג שחורים עמוקים מדהימים ועור פנים אנושי מדוייק ואמיתי לחלוטין.

אודיו: לא שומעים!

נוכחות גבוהה של יצרניות רמקולים, מערכות צליל ו-Sound Bars, דגש על עיצוב החלל ועיצוב הרמקולים, אך רק במקרים מועטים ניתן היה באמת להתרשם מהסאונד של המוצרים.

יוצאי הדופן היו סוני, שהמתחם שלהם היה מעוצב כמו חלל ענק עם גבולות ממוסגרי מראות, אחד העיצובים המבריקים ביותר שראיתי מימי. סוני הציגה כמה סדרות רמקולים בעיצובים קיצוניים, כמו רמקולים זעירים בצורת שופר ובגודל של כדור פינג פונג. איכות הצליל בחלל היתה מרשימה, בעיקר בגלל הסאב העצום שהתחבא בצד. לא אהבתי את הצליל, אך רבים יצאו די בהלם מההדגמה. עוד בלט: רמקול מואר ומעוצב, שעלה לא פחות מ-10,000 יורו. לא לזוג, ליחידה.

בתחום הרסיברים היו לא מעט הכרזות, כגון סדרת ה-1900 וה-3900 של יאמהה לצד הZ7 וה- Z11 . דנון ואונקיו הציגו רסיברים דומים להפליא לסדרות הקודמות, כשההפתעה היחידה היתה נגן בלוריי של דנון משולב בנגן דיוידי. המחיר – עדיין יקר מדי.

חוץ ממורדן שורט, היחידים שבלטו בעיצובים לא שגרתיים היו ELAC שהציגו רמקולים שונים בעיצובים מרהיבים. וריאציה על רמקולי ה-Waterfall עם Super Tweeter חדש של החברה, נראו לא פחות ממדהימים. איך הם נשמעו? אלוהים והיצרן יודעים.

בתחום הנגנים הניידים, וידאו ואודיו, שלטה iRiver במגרש עם ה-SPINN. למכשיר אין כמעט משקל, הוא אלגנטי ביותר ומסך AMOLED מספק תמונה יוצאת מהכלל, ולדברי החברה גם זמן ניגון ארוך במיוחד.

גם רמקולי VOIX עם iPod Dock היו מעניינים – אפשר היה להרים את הראש של אחד מהם, לחבר לו אייפון או אייפוד, והוא שידר את המוזיקה לרמקול השני באופן אלחוטי. שילוב של סאב הפך את החוייה למעניינת במיוחד.

מחשבים ניידים: קטנטנים

בתחום הלפטופים היה קשה להתגבר על הרעש שיצר סביבו ה-Eee PC, וניכר מאמץ של יצרניות רבות להציג מענה הולם. ה-WIBRAIN המוזר כולל למשל מקלט 3 WI-FI, GPRS ומהווה תחנת עבודת XP מלאה לכל דבר. המכשיר כולל מסך WXGA ומקלדת מפוצלת שמאפשרת עבודה בצורה מעניינת ומוזרה. בהתחלה זה נראה כמו קוריוז, עד שניסיתי לעבוד על זה – לא פשוט, אבל עובד יפה. אין ספק שמעבד האטום החדש של אינטל הצליח להזיז משהו בתעשית המחשבים הניידים.

פוג'יטסו סימנס הציגו לפטופ ענק בגודל סלון ממוצע המשווה חליף למחשב שולחני. השאלה מי רוצה לפטופ כזה בהחלט מתבקשת.

מותגים: קולות מן העבר

המגמה של מותגי על ישנים שעושים קאמבק התמתנה. המותגים הגרמניים Metz ו-Grundig הראו נוכחות כמעט זהה לזו של השנה שעברה עם היצע מסכים ספציפי שהדגיש את העובדה שמדובר במותגים בני עשרות שנים.

תחושת החמצה העביר מותג LG, בעיקר בגלל התפזרות על פני יותר מדי תחומים. עם פיוניר המצב היה הפוך – העובדה שמותג מסכים שהיה לסנסציה בשנה שעברה נעלם השנה מהתערוכה העלה לא מעט תהיות לגבי מצב החברה והאם היא תוכל לצאת מהמשבר שנכנסה אליו בעיקר בשל מאמציה, המוצלחים, למקסמם את איכות תמונה.

המותג העצוב ביותר בתערוכה היה טושיבה, שהציבו תחת שם המותג את הסלוגןLeadinG Innovation שהיה נכון בשנה שעברה. לפי התצוגה השנה, הם ממש לא leading ולא נעליים. אותן מצגות עם עדכונים מאוד קטנים ושכלולים כגון תפעול מכשירים עם האגרוף במקום השלט. זה לא רק נשמע רע, זה מעורר קונוטציות שהדף לא יצליח לסבול. בביתן הוצגו מקרנים זעירים מעוצבים ומעניינים שריתקו אותי, אך ההדגמות היו מינימליות ולא ניתן היה לבחון עד כמה החזון של שילוב מקרנים כחלק מלפטופ או טלפון סלולרי קרוב למימוש.

פיליפס, מותג ידוע ומבוסס מאוד באירופה, הציגה מספר רב של חידושים, אך פיספסה בשל ערבוב תחומים בין מוצרים חצי לבנים ואחרים. לא התאכזבתי מתצוגת התכלית של תאורת לד אחורית (Led Backlight). גם ה-AUREA 2 נראתה טוב, והיומרה האומנותית של השנה שעברה הפכה לפונקציונליות מעניינת. כמו חברות רבות אחרות, גם פיליפס הלכה על קו מסכים אולטרה דקים, והציגה מספר הדגמות מעניינות של תלת מימד, שלא היו שונות מהותית מהדגמות עבר.

מותג JVC לא ממש הצליח להתרומם. נקודות האור היו המקרנים ומצלמות ה-HD. בתחום מסכי ה-LCD היה עצוב לראות את החברה קוראת למסכים שלה Ultra Slim למרות שהם עבים פי 4-5 ויותר ממרבית מסכי ה-slim של המתחרות.

הקאמבק של הרטרו חוזר

מגמת הרטרו שראינו בשנים האחרונות חוזרת. Tivoli Audio הציגו קוי מוצר המעוצבים כתיבות רדיו בסגנון שנות השבעים. לא תמיד הסגנון הזה עובד, העיצובים החדשים של בוסטון אקוסטיקס היו מזעזעים בעיני, עם פסים אדומים והקצנה של קוים דומים מימי הדיסקו הסוערים.

TEAC לקחה את עיצובי שנות השישים והשבעים לשלב הבא – רמקולים בסגנון מכוניות האוניה האמריקאיות בשיא הבייבי בום האמריקאי, בהחלט מרהיבים, במיוחד למי שגדל בשנים הללו ויכול להתסכל עליהן בחיבה נוסטלגית.