מוקדמות מונדיאל 2010: המודל הקרואטי

שיחה עם סלאבן ביליץ' היא כל כך זורמת, שקשה להאמין שמדברים עם מאמן של נבחרת לאומית.

מאמן נבחרת קרואטיה עונה לכל טלפון, שואל מי מדבר, מתעניין, משוחח בחופשיות על כדורגל, מוזיקה, סיגריות, עגילים, קעקועים. מה שבא ברוך הבא.

גיטריסט להקת הפאנק ראובאו הוא איש מיוחד במינו בעולם הכדורגל. הוא למד משפטים, sucr שלוש שפות, הוא אנרכיסט וזמר רוק ונמנע מהקלישאות הרגילות שפולטים כוכבי ומאמני הכדורגל בעולם. הוא גם דחה הצעה מפתה מווסטהאם כי העדיף להישאר מאמן הנבחרת עם משכורת מגוחכת (בסביבות 220 אלף דולר בשנה) על פני אימון במכרה הזהב שנקרא "פרמיירליג". מעל לכל, הוא דמות מרתקת ומרגשת.

נבחרת ישראל נגד נבחרת קרואטיה. מודל מצליח משלנו | צילום: ראובן שוורץ

כשחושבים על זה, הוא האנטיתזה לדרור קשטן, שמסיבות העיתונאים בהשתתפותו יכולות להרדים ילדים היפראקטיביים שתרופות לא עובדות עליהם.

ההנחה היא שקבוצת כדורגל היא השתקפות של המאמן שלה, וכרגע נבחרת ישראל המשעממת היא שיקוף של דרור קשטן, בעוד נבחרת קרואטיה המרגשת היא השתקפות של ביליץ'.

מהי השאפתנות?

דרור קשטן ניסה למכור אחרי המשחק מול שוויץ עיוות של המציאות. "ראיתי נבחרת שאפתנית שביטלה את היריב", התפייט אחרי המשחק המביש בשבת, "נבחרת שיש בה רוח חדשה של שאפתנות, שלא מוותרת גם בפיגור 2-0". כמובן, זו גניבת דעת. "הרוח השאפתנית" לא היתה קיימת לפני שחטפה שערים, ולמיטב זיכרוני הנבחרת חזרה מפיגור 2-0 גם בעידן אברם גרנט, שנוא נפשו של קשטן.

נבחרת שאפתנית היא לא נבחרת שמשחקת כדורגל עייף ומבוקר עם שחקנים שנדבקים למקום שלהם במגרש ומצליחים, עם יותר מזל משכל, להשוות בדקה ה-93 מול נבחרת בינונית.

נבחרת שאפתנית היא נבחרת קרואטיה, שבאה ממדינה שבה פחות מ-5 מיליון תושבים וגורמת לאנגליה הגדולה לשקשק לקראת המשחק מולה במוקדמות המונדיאל ביום רביעי.

"אנחנו קטנים, אבל אנחנו רבים", שרים האוהדים הקרואטים במשחקי הנבחרת שלהם. והנבחרת שלהם מלאה שחקנים קטנים ואנרגטיים ומזכירה במשחקה כוורת. השחקנים בעלי הכושר הגופני הפנומנלי לוחצים על כל המגרש, מניעים את הכדור במהירות ועושים תנועות נכונות גם ללא כדור. יש להם גם מלכה (מלך) אחת - לוקה מודריץ' - הפליימייקר של טוטנהאם, שבגיל 23 שווה 16.5 מיליון ליש"ט, בערך פי שלושה מהשחקן היקר ביותר בישראל, יוסי בניון.

עסק משפחתי

ההצלחה הקרואטית בכדורגל באה אף על פי שבמדינה תשתית כדורגל גרועה אפילו יותר מזו שבישראל. המגרשים רעועים, מתקני האימון לא עומדים בסטנדרטים מינימליים, ולמשחקי הליגה באים פחות מ-3,000 אוהדים, שרובם חוליגנים. גם תקציבי הקבוצות הקרואטיות אינם שווי ערך לתקציב של בית"ר ירושלים, ומחירי הכרטיסים מגוחכים. ובכל זאת, הנבחרת מגיעה כמעט לכל הטורנירים הגדולים.

איך מדינה ללא תשתית ספורט ראויה עושה את זה?

"יש לנו תרבות של ספורט במדינה", מסביר העיתונאי הקרואטי ליאו מילר, "כל ילד רוצה להיות אתלט, ספורטאי, וזה משפיע". איגור סטימאץ', לשעבר בלם הנבחרת וכיום מנהל הליגה המקומית, הסביר ל"אובזרבר": "ההצלחה לא מובנת מאליה. אנחנו לא מדינה שיכולה לבחור 20 שחקנים מתוך 150 שחקנים איכותיים, יש לנו 20 שחקנים איכותיים אבל כולם נפלאים, אנחנו עובדים עם מעט האיכות שיש לנו במסגרת הנבחרות. השחקנים האיכותיים שלנו גדלו ביחד כמו משפחה ונלחמים כמו משפחה. לא צריך לעשות שינויים במשפחה כזו". הקרואטים משחקים ביחד מגיל 14 עד גיל בוגרים, והגיבוש הזה נראה בכל משחק. נוסף על כך, ביליץ', שהיה מאמן הנבחרת הצעירה, שודרג לעמדת המאמן הלאומי בגלל עקרון המשפחתיות וההמשכיות של הקרואטים.

קשטן. משעמם | צילום: ראובן שוורץ

אגב, אין המשכיות בנבחרת של קשטן ואבי לוזון. שחקנים באים ומתחלפים כל הזמן, ורוב שחקני הנבחרת הצעירה של גיא לוי נעלמו מהרדאר.

יצוא שחקנים

בכל מקרה, ההצלחה של הנבחרת הקרואטית הכניסה המון כסף לכדורגל הקרואטי. מכירתו של לוקה מודריץ' הכניסה לדינמו זאגרב כ-20 מיליון יורו. מכירתו, שנה קודם לכן, של חברו לקבוצה ולנבחרת אדוארדו דה סילבה לארסנל הכניסה למועדון עוד כ-10 מיליון יורו.

בכלל, כמעט כל שחקני הנבחרת הקרואטית נמכרו בסכומים נאים לקבוצות בחו"ל, ולפי ביליץ' זאת אחת הסיבות הגדולות להצלחה הקרואטית. "זה מבגר שחקנים", הוא אומר, "זה קרה לורדן צ'ורלוקה ולניקו קראנצ'ר, וזה יקרה עכשיו ללוקה מודריץ' ולאחרים שעוברים לחו"ל. רק ככה מדינות עם ליגות קטנות יכולות להשתפר". בזה, ביצוא שחקנים, אנחנו פחות טובים. וגם כשאנחנו סוף סוף מוציאים שחקן לחו"ל - הוא בדרך כלל חוזר אחרי שנה או שנתיים, ע"ע ברק יצחקי.

אפשר לראות את התיקו נגד שוויץ כהישג. אחרי הכל הנבחרת חזרה מפיגור והוציאה נקודה ממשחק שנראה אבוד. ואפשר גם להסתכל על הדברים קצת אחרת. ליטא, מדינה שבה 3.5 מיליון איש, ניצחה בסוף השבוע ברומניה (22 מיליון איש); אוסטריה (8 מיליון תושבים) ניצחה את צרפת (60 מיליון תושבים); וקפריסין (800 אלף אזרחים בקושי) עשתה את המוות לאיטליה (שבסופו של דבר ניצחה), עם כדורגל התקפי, אגרסיבי ומהנה.

התוצאות הללו שמות את הדברים של קשטן ("ראיתי נבחרת שאפתנית") בפרספקטיבה קצת אחרת.