מחקר בתחום החשבונאות? לא בא בחשבון

בעוד הביקוש לחוגי החשבונאות באוניברסיטאות ובמכללות נמצא בשנים האחרונות במגמת עלייה, במקביל לביקוש לרואי חשבון בשוק, המחקר האקדמי בתחום החשבונאות נמצא דווקא בהידרדרות מתמדת.

בשבוע שעבר, בנאומו ביום העיון לזכר יוסף קסירר, מחה דקאן הפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב, פרופ' אשר טישלר, על המצב העגום של המחקר בחשבונאות בארץ. "היום כבר לא עושים מחקר כמו פעם, הידרדרנו מאוד", אמר טישלר. "בתחום החשבונאות יש הרבה פרקטיקה באיכות גבוהה, אבל לא מחקר. אין מחקר בתחום כלכלה וביטחון, ולכן למקבלי ההחלטות קשה לקבל החלטות ממש טובות. הם צריכים יותר להסתמך על הקומון־סנס שלהם ולא על מחקר אקדמי".

ואכן, בדיקת "כלכליסט" מעלה כי מספר אנשי הסגל באוניברסיטאות ובמכללות שעוסקים במחקר חשבונאי בארץ הולך ופוחת עם השנים, ורוב צוות ההוראה מגיע מהפרקטיקה. למעשה, בכל הארץ אפשר למצוא פחות מ־15 אנשי אקדמיה שעוסקים במחקר, וישנן מחלקות לחשבונאות שבהן לא ניתן למצוא ולו אדם אחד שעוסק במחקר חשבונאי. חלק מהמחלקות לחשבונאות אף מסופחות לחוגים אחרים כמו ניהול, כלכלה ומינהל עסקים, והמחקר בהן מתמקד בנושאים הקשורים לחשבונאות רק בעקיפין - אם בכלל.

מחלקת המחקר החשבונאי הגדולה ביותר בארץ נמצאת באוניברסיטת תל אביב, וכוללת שמונה אנשי סגל. באוניברסיטה העברית ישנם שני אנשי סגל העוסקים במחקר חשבונאי אקדמי, ובחיפה ובטכניון אין ולו חוקר אחד שעוסק בחשבונאות עצמה (יש העוסקים, כמו ד"ר דורון קליגר מהמחלקה לכלכלה, במחקר שקשור לחשבונאות, אך לא בחשבונאות טהורה). באוניברסיטת באר שבע ישנם חוקרים ספורים העוסקים במחקר, וכך גם במסלול האקדמי במכללה למינהל ובמרכז הבינתחומי בהרצליה.

"זהו נושא עצוב. יש פער גדול למדי בין מה שנעשה במחקר האקדמי לבין הפרקטיקה. מחקר אקדמי חשבונאי בודק שאלות מגוונות כמו ההשפעה של תקנים חשבונאיים, האם התקינה משיגה את מטרותיה וכדומה", אומר פרופ' דותן עמיהוד, ראש המחלקה לחשבונאות באוניברסיטת תל אביב. "המחקר החשבונאי שואל שאלות תיאורטיות ובכך תומך בתקינה החשבונאית, מבקר אותה ומשפר אותה. שוק ההון לא יכול לחיות ללא חשבונאות טובה, ויש חשיבות למחקרים ישראליים השוואתיים שחוקרים ספציפית את השוק בישראל".

אשמת הגלובליזציה

הבעיה העיקרית, מסביר עמיהוד, היא בהשגת אנשי סגל: "רוב המורים בחוגים לחשבונאות מגיעים מהפרקטיקה, וקשה לנו להשיג אנשי אקדמיה טובים. אנשים שעשו דוקטורט בחו"ל בדרך כלל לא חוזרים לכאן כי ישנו ביקוש בכל העולם לחוקרים טובים, והתנאים שם טובים בהרבה".

עמיהוד מספר כי גם הוא עשה את הדוקטורט שלו בארצות הברית בשנת 1973 אך אז חזר לארץ. "אני חזרתי לארץ כי הקשר הישראלי אז היה יותר חזק. היום בגלל הגלובליזציה פחות קשה לחיות במדינה אחרת ולשמור על קשר עם ישראל".

לשאלה מדוע בתחומים אחרים, דוגמת משפטים, ישנו דווקא מחקר אקדמי מפותח בישראל מסביר דותן כי "משפטים הוא תחום שהוא ייחודי לכל מדינה, כלומר השיטה המשפטית משתנה ממדינה למדינה. המחקר החשבונאי, לעומת זאת, הוא דומה ברוב המדינות, במיוחד עכשיו כשנכנסה לשימוש התקינה הבינלאומית (ה־IFRS) ברוב העולם, ובקרוב גם בארה"ב. מסיבה זו עולם הכלכלה הישראלי סובל באופן כללי מבריחת מוחות, ובחשבונאות זה אולי בולט יותר משום שמלכתחילה היו פחות אנשי אקדמיה בתחום לעומת תחומים אחרים בכלכלה".

"המצב בארץ פתטי למדי", מסכים גם ד"ר דן סגל, העוסק במחקר בחשבונאות במרכז הבינתחומי בהרצליה. "המחקר הוא המנוע של האקדמיה. ללא מחקר אקדמי האוניברסיטאות יידרדרו לבינוניות ומטה. ברגע שאין מחקר בארץ ומרכז הכובד שלו יהיה רק בארה"ב - מי שיישארו ללמד חשבונאות בארץ יהיו רק אנשים בינוניים".

יש הרבה חוקרים ישראלים - באמריקה

כמו בכל תחום אחר, הבעיה העיקרית טמונה כנראה בשכר. "פערי השכר בין האקדמיה בארה"ב ובישראל הם אדירים, ורוב המוחות בורחים לשם", מסביר סגל. "באמריקה ישנם חוקרים ישראלים בכמות שרק איתה אפשר היה להקים כאן שלוש־ארבע מכללות עם סגל מלא בחשבונאות. גם מבחינת האיכות, אם הייתי מביא את כולם לכאן, היתה מתקבלת המחלקה לחשבונאות הטובה בעולם". ואכן, פערי השכר משמעותיים.

מחסור בחוקרים בתחום החשבונאות | צילום: גלעד קוולרציק

מי שמסיים דוקטורט בחשבונאות בארה"ב ופונה לקריירה אקדמית יכול לצפות לשכר התחלתי של בין 200 ל־250 אלף דולר בשנה, בעוד שעמיתו בארץ ירוויח כ־180 אלף שקל בשנה - פחות משליש. במקביל, אם יפנה בוגר החשבונאות הישראלי לעבודה בפרקטיקה, מרב הסיכויים הם שבתוך כמה שנים ירוויח יותר מחוקר באקדמיה.

"אנשים כלכליים עושים שיקולים כלכליים", מסביר ד"ר דן אלנתן, ראש המחלקה לחשבונאות של המסלול האקדמי במכללה למינהל, את הסיבה לכך שתחום החשבונאות מתקשה במיוחד לגייס חוקרים לאקדמיה. "תוסיפו לזה את סביבת המחקר התומכת בחו"ל ואת הקרבה לכנסים ולכתבי העת המקצועיים".

אלנתן מעיד כי במכללה למינהל 95% מאנשי הסגל הם רואי חשבון מהפרקטיקה שמלמדים קורסים. במוסדות הלימוד האחרים המצב דומה ורוב הסגל מורכב מאנשים שעסקו במקצוע או עדיין עוסקים בו ומלמדים במקביל. את רשימת מרצי החוגים מפארים שמות של רבים מהמשרדים הגדולים (ביג 4) ויוצאי רשות המסים. עם אלה ניתן למנות את החשב הכללי באוצר לשעבר, ד"ר ירון זליכה, העומד בראש החוג לחשבונאות במכללת קריית אונו; מנהל רשות המסים לשעבר, ג'קי מצא, המרצה במכללה למינהל; ונציבת מס הכנסה לשעבר טלי ירון־אלדר שהרצתה בתחום המיסוי בפקולטה לחשבונאות באוניברסיטת תל אביב.

בניגוד למחקר האקדמי הדל בארץ, מציינים החוקרים לטובה את המחקר החשבונאי הפרקטי: "זה נכון שיש מעט אנשי סגל ומעט מחקר בתחום האקדמי, אבל יש אצלנו אנשי הוראה שמפרסמים מאמרים בביטאון רואי החשבון ובכתבי עת מקצועיים", אומר ד"ר קליגר. ד"ר אלנתן מחזק את דבריו: "יש הרבה כתיבה יישומית שגם היא חשובה לתחום - ספרים ומאמרים שמופיעים בעיתונות ובביטאונים, וגם זה סוג של מחקר". לסיום הוא חוזר לבעיה הכלכלית: "לישראלים נהיה קשה משנה לשנה לפרסם בכתבי העת האקדמיים בגלל הצורך להתפרנס בעבודות נוספות. בארה"ב אתה יכול להיות פרופסור שמתעסק במחקר בלבד וחי טוב מאוד".