משתנה למכירה! בוא וקנה מזכרת מאיצטדיון היאנקיז

בעולם הבייסבול כולם מדברים על ההברקה של אנדרו פרידמן, מנכ"ל טמפה ביי רייס, שמשלמת השנה לכל הסגל שלה את אותו הסכום שהניו יורק יאנקיז מוציאים רק על השדה השמאלי. הרייס נמצאים בדרך הבטוחה לפלייאוף. היאנקיס, אם לא יקרה נס, לא יהיו שם.

מוקדם יותר העונה שאלתי את פרידמן, אנליסט לשעבר בבר סטרנס, מה הוא רואה כשהוא מסתכל על איצטדיון "מיליארד הדולר" החדש של היאנקיז. לתשובה של פרידמן לא היה שום קשר לאיכות הארכיטקטונית או למשמעות ההיסטורית של האצטדיון החדש: "רק סמל של דולר".

מה שהעונה הזו מוכיחה זה שיאנקיז טובים יותר בעסקים מאשר בבייסבול.

המגרש החדש הוקם מול האצטדיון הישן, שאירח אתמול בלילה את המשחק האחרון שיערך בו. לפני המשחק התקיים טקס פרידה לקול תרועות הצופים, כולל הגשה (פיץ') ראשונה סמלית של בתו של בייב רות'. "עצוב מאוד שאצטדיון היאנקיס יחדל להתקיים", אמרה ג'וליה רות' סטיבנס במגרש המכונה גם "הבית שרות' בנה".

היאנקיז עדיין לא סיימו עם ביתם הישן. לפני כמה ימים הקבוצה פרסמה הודעה בה נאמר שהם פועלים מול רשויות החוק כדי להבטיח חוויה בטוחה ומהנה במהלך משחק הבית האחרון באצטדיון בן ה-85. החלק המרשים ביותר הגיע אחר כך, כשהקבוצה הזכירה להמונים שניסיון לגנוב את רכוש האצטדיון הוא פשע וכי העוברים על החוק יועמדו לדין.

היאנקיז, אתם מבינים, יסחטו את המגרש הישן עד לפרוטה האחרונה. הכל חייב להימכר. שערי הכניסה. האפר. הארוניות. אפילו המשתנות. רק ממכירת המושבים הם עשויים להרוויח 30 מיליון דולר. עלות בניית האצטדיון היתה, לשם השוואה, 2.5 מיליון דולר.

אתמול בלילה, כשכולם דיברו על "הדבר האחרון הזה והדבר האחרון ההוא", אני דיברתי על החוויה הראשונה שלי כאן. את ההיכרות שלי עם איצטדיון היאנקיז עשיתי במשחק מספר שש של סדרת הגמר של שנת 1977. זיכרונות של ילד בן שבע שהיה לו את המזל להיות שם, כשהוא מטפס על ברכי אביו כדי לראות יותר טוב איך רג'י ג'קסון חובט הום-ראן שעזר לנצח את הדודג'רס. היו שלושה כאלו במשחק. אבי זוכר את כל הפרטים, אף שמחלת הפרקינסון פגעה בזיכרון שלו. "זה חוזר אלי שוב ושוב, אנשים סיפרו לי על זה מאות פעמים", אמר ג'קסון. "מגרשי בייסבול הם מקומות מיוחדים".

אוהדי יאנקיז באיצטדיון. ההנהלה הזהירה מגניבות | צילום: בלומברג

בילוי באיצטדיון היאנקיז יכל לספק את הזכרונות המרגשים ביותר. רק תבחר את הרגע המועדף עליך, ממשחק בייסבול או מכל דבר אחר. אולי זה משחק פוטבול-הקולגי'ם בין נוטר-דאם למכללת הצבא ב-1928, שסיפק את נאום הנוכלות של ניוט רוקן. או ג'ו לואיס מפילל קרשים את מקס שמלינג. או פרשת משחק הפוטבול בין הקולטס לג'יאנטס ב-1958, שעזר לליגת הפוטבות המקצועני להפוך למפלצת. או אולי ביקור האפיפיור.

לאוהדי היאנקיז יש רגעים רבים לבחור מהם. כך המשחק המושלם של דון לארסן בסדרת הגמר של 1956. החבטה של רג'י. או אולי הרגע בו לו גריג הגוסס סיפר לעולם שהוא מחשיב את עצמו כאדם הכי בר-מזל עלי אדמות. אין כאן תשובה אחת נכונה.

"קשה לצמצם את הרשימה לרגע אחד", אמר הקפטן של היאנקיז דרק ג'טר, שנג בחוכמה כשהתייחס לעצת חבריו ובשבוע שעבר עצר כדי להביט באצטדיון. בשביל הרשומות, לרג'י יש רגע מועדף. הוא הגיע ב-2002, כשהיאנקיס הקדישו לו לוחית במומנט פארק. זהו הרגע שהוא הכי אוהב, כיוון שבתו היתה שם כדי לחלוק איתו זאת. כבונוס, באותו יום האיש שמכונה "מר אוקטובר" הרוויח 25 סנט מהכרוז בוב שיפרד, שהתערב עם החובט שהנאום שלו לא יהיה קצר משתי דקות.

מושב למזכרת

"זכיתי ברבע דולר מבוב שיפרד הגדול" אמר ג'קסון, והוסיף שהוא לא מתכוון לבזבז את 25 הסנטים הללו על איזה מזכרת של אצטדיונים. "אני לא באמת צריך משהו לזכור" הוא אמר. לפני שנים היאנקיס העניקו לשדר הרדיו שלהם, ג'ון סטרלינג, שני מושבים שנעקרו בשיפוץ האחרון של האצטדיון. בחינם. סטרלינג סחב את המזכרות למכוניתו, והוביל אותם לדירתו."אין לי מושג איפה הם היום" אמר סטרלינג. "אתה לא באמת צריך את זה, בגלל שכל מה שאתה צריך לזכור נמצא בתוך ראשך". המשחק האחרון בגלגול הנוכחי של אצטדיון היאנקיס הסתיים ב-11:41 בלילה, כשמאריאנו ריברה תפס כדור שהתגלגל מהמחבט של בראיין רוברטס.

האוהדים מילאו את המקום בפעם האחרונה. הקשישים בקהל עודדו אגדות כמו רות', גריג, דימאג'יו ומנטל. הדור הבא ראה שחקנים עם כינויים כמו, נטלס, ווינפילד, מונסון ומאטי נגלי, וגם צעירים כמו ג'טר רודריגז וצ'מברליין.

"עושה רושם שהאורות כאן עדיין חזקים" אמר ג'טר, שלפני המשחק אמר שלשחק באצטדיון היאנקיס זה כמו להופיע בברודווי.

בלי לפגוע בכבודו של ג'טר, שהקהל קם והריע לו כשיצא מהמשחק עם שתי פסילות באינינג התשיעי, אם אתה מחפש שחקן-פילוסוף אז אף אחד לא משתווה ליוגי ברה. המורשת שלו כללה את הקביעה שזה לא נגמר עד שזה נגמר. אתמול ברה הוסיף עוד אמרה לכבוד האצטדיון. גם כשזה נגמר, זה לא נגמר. הוא תמיד יהיה בליבי", אמר ברה.

הרגש הדהד מג'טר, שבעידוד חבריו לקבוצה, ניגש להודות לקהל אחרי שנפסל בפעם האחרונה."הדבר הכי טוב בזיכרונות הוא שאתה יכול להעביר אותם מדור לדור", הוא אמר. אי אפשר לנסח זאת טוב יותר. המורשת של האצטדיון לא הסתיימה אתמול בלילה. היא תשאר בלבבות שלנו.