ביהמ"ש ממליץ על תיקון בחקיקה שיסדיר את ניהול הבתים המשותפים

השופט שלמה פרידלנדר מבית משפט השלום בתל אביב ממליץ ליועץ המשפטי לממשלה לעניינים אזרחיים ולמנכ"ל האגודה לתרבות הדיור ליזום תיקון חקיקה מתאים, אשר ישליט נורמות נאותות של 'ממשל תאגידי' בנציגויות של בתים משותפים, בייחוד בנציגויות של דיירים רבים, העוסקות בכספים בהיקפים גדולים. זאת בעקבות "פרשה חמורה של ניהול בלתי תקין של כספי הדיירים בבית משותף, אשר אפשרה מעילה שיטתית בהם בהיקף רחב, שמן הראוי שלקחיה יילמדו".

דברים אלה נכתבו בפסק דינו של השופט פרידלנדר, שניתן היום (ב') בבית משפט השלום בתל אביב, בתביעה שעסקה במעילה בכספי הבית המשותף שברחוב הל"ה 2 שבגבעתיים.

"רוב אזרחי ישראל חיים בבתים משותפים. מטבע הדברים, הנציגויות של בתים אלה מנהלות כספים של דיירים רבים, בהיקפים רחבים. מתבקש, אפוא, כי תחום זה יוסדר באופן מדוקדק יותר", כתב השופט.

בבסיס התביעה עמדה מסכת ארוכה של שימוש לרעה בשיקים של נציגות הבית המשותף, על ידי מי שהיה חבר בנציגות, יוסי בן צבי, שהיה הפעיל הדומיננטי במסגרתה ושנגדו אף ניתן פסק דין בהיעדר הגנה.

"הלוואות חוץ בנקאיות במקום אחזקת הבית"

לפי פסק הדין, בן צבי קיבל מידי נתבעות בתיק, שולמית אנשל ויהודית בנטוב, שהיו חברות בנציגות, שיקים משוכים מחשבונה של הנציגות, בטענה כי הוא נזקק להם לצורך תשלומים בגין מוצרים ושירותים שנדרשו לאחזקת הבית המשותף. אלא שבפועל, כך מתאר פסק הדין, השתמש בן צבי בשיקים לעסקי הלוואות חוץ-בנקאיות, שנוהלו מתוך חשבון הבנק של הנציגות.

בהמשך, מתאר פסק הדין, כי במהלך עסקיו מסר בן צבי את השיקים הנדונים לתובעת - עירית ייני. משקרסו עסקי ההלוואות של בן צבי והוא חדל להזרים מזומנים לחשבונה של הנציגות - הגיעו השיקים לאי-פירעון.

הנתבעות, אנשל ובנטוב, טענו כי התובעת ייני, אשר החזיקה בהמחאות שבגינן הוגשה התביעה, הייתה מקורבת לבן צבי, עשתה עמו יד אחת, קיבלה את ההמחאות בחוסר תום לב ולפיכך - אינה יכולה לתבוע בגינם. בנוסף, הגישו הנתבעות הודעת צד שלישי כנגד צילה ספורטה, שנטען כי הייתה גזברית הנציגות, אך זו טענה כי לא כיהנה כגזברית  וכי השיקים לא עברו תחת ידיה.

לטענתה, בן צבי הזמין ונטל מהבנק, עצמאית, את הפנקסים שמהם נמשכו השיקים והחתים עליהם את אנשל ובנטוב, ללא מעורבותה. אולם, בית המשפט קבע כי המעילה של בן צבי בכספי הנציגות התאפשרה עקב רשלנותה החמורה של ספורטה, שתפקדה כגזברית, אשר ידעה על השימוש הבלתי תקין, בהיקף נרחב, שעושה בן צבי בחשבונה של הנציגות, לא מנעה זאת ולא שיתפה את חבריה לנציגות.

לדברי ביהמ"ש, הגזברית לא ראתה לנכון להציץ בנעשה בחשבון הבנק. "לו עשתה כן, הייתה מגלה תנועות כספיות במיליוני שקלים והנפקת 22 פנקסי שיקים - קרי: 550 שיקים - בתקופה של חצי שנה".

בנוסף, קבע בית המשפט, כי המעילה התאפשרה גם עקב רשלנות חברות הנציגות אנשל ובנטוב, אשר חתמו לבקשת בן צבי על השיקים, חרף אי-היותם מלאים בפרטים וללא כל בקרה משמעותית ושיתוף מידע עם חבריהן לנציגות. 

עוד ציין בית המשפט כי הדבר התאפשר עקב רשלנותה של הנציגות, אשר לא הבהירה וחידדה את חלוקת התפקידים בין חבריה, ולא קיימה כל קשר ביניהם, ובכך אפשרה את ההתנהלות הבלתי-מבוקרת של בן צבי בחשבונותיה. בהחלטתו צויין, כי קיימת חובת זהירות קונקרטית על חברים בנציגות הבית המשותף, שלא לחתום על שיקים בשם הנציגות ולהוציאם מתחת ידיהם בכלל, בלא שכל פרטיהם מולאו ומבלי לקבל דין וחשבון מלא אודות התמורה הקונקרטית בעד כל שיק, לרבות חשבונית כחוק.

בסופו של דבר דחה בית המשפט את התביעה של ייני, אך חייב את אנשל, בנטוב והנציגות לשלם פיצוי נזיקי בסך 36.5 אלף שקל, תוך קביעת מנגנון לפיצוי יחסי בין כל הצדדים.