צבי ויליגר: "ריחמתי על גאידמק והוא עקץ אותי"

"גאידמק התקשר אליי בשש בבוקר והתחנן שאעזור לו. הוא אמר שהוא במשבר גדול, ואני ריחמתי עליו והחלטתי לתת לו את ההלוואה. הוא עקץ אותי. הוא כפוי טובה וחוצפן, ואני לא ישן בלילה". כך אמר צבי ויליגר ל"כלכליסט" בראיון ראשון מאז העימות מול ארקדי גאידמק, שותפו לשליטה בחברת וילי פוד. ויליגר העניק לגאידמק הלוואה של 76 מיליון שקל עם אחיו יוסי ויליגר בסוף אוגוסט, והלוואה של 16.2 מיליון שקל עם אשתו רווית בתחילת ספטמבר.

אחד התנאים להלוואה של 16.2 מיליון השקלים היה שעבוד של ביתו של גאידמק וביתה של בתו קתרין בקיסריה. ויליגר עשה טעות של טירון כשסמך על גאידמק והעביר אליו את הכסף עוד לפני רישום הערת האזהרה בטאבו. גאידמק הבטיח לרשום הערת אזהרה בטאבו, אבל לא עמד בהבטחה, ובשבוע שעבר הגיש נגדו ויליגר תביעה בבית המשפט המחוזי, באמצעות עו"ד צביקי פרון, שבה דרש החזר מיידי של ההלוואה והריבית שמסתכמות ב־16.8 מיליון שקל.

"באותו יום שהוא התקשר דיברנו הרבה פעמים. בסוף באתי אליו והבאתי לו צ'ק, ישירות לאמריס שחבה את החוב לגמול. סגרנו שהעורך דין שלו, אלון הורנשטיין, יטוס באותו יום לצרפת להחתים את הבת על הערת האזהרה. אני טיפלתי בכרטיסי הטיסה", אמר ויליגר והציג את הכרטיס, "אבל גאידמק ביטל את הטיסה. חמש שעות אחר כך באתי אליו ואמרתי שעורכי הדין צריכים לטוס לצרפת. הוא ביטל את דבריי ואמר שהם לא נוסעים. שאלתי אותו למה הוא עושה לי את זה, והוא ענה 'אל תדאג, עד יום רביעי אני אחזיר לך את הכסף'".

צבי ויליגר | צילום: עמית שעל

למה נתת לו את ההלוואה?

"האמנתי בו, ולכן הפגיעה היא אדירה. הוא כפוי טובה. עשיתי את הדבר בניגוד למהלך עסקים נורמלי, שבו קודם מקבלים ביטחונות ורק אחר כך מעבירים את הכסף".

צבי ויליגר (53), חרדי לשעבר, הקים את וילי פוד ב־1992 עם אחיו יוסי. החברה מייבאת כיום 600 סוגים של מוצרי מזון לארץ. ביולי 2007 מכרו האחים ויליגר באקזיט ראשון 45% ממניותיהם בוילייפוד לגאידמק תמורת 40 מיליון דולר. בניגוד לחברות אחרות שבהן רכש גאידמק את השליטה, בוילי פוד נשארו האחים ויליגר עם אחזקה של כ־13% והמשיכו לנהל את החברה. "מזל שכך קרה, כי זו החברה היחידה של גאידמק שאיגרת החוב שלה נסחרת ב־4% תשואה ויש לה תזרים יפה", אמר ויליגר.

עם מכירת השליטה הכניס ויליגר סעיף אופציית PUT למכירת יתרת אחזקותיו בוילי פוד לגאידמק, ותמורתה שעבד - כך הוא מגלה לראשונה - את מניות אוסיף, וילי פוד, גילאון ואמריס שבשליטת גאידמק. השעבוד של מניות אוסיף התגלה במהלך הליך המכירה של החברה ויצר סערה, מכיוון שגאידמק טען שלא ידע עליו. בכתב התגובה לבית המשפט טען גאידמק כי אי־הסכמתו של ויליגר להסיר את השעבוד כפי שהתחייב גרמה לו לפיצוץ עסקה למכירת אוסיף ב־235 מיליון שקל ולנזק ישיר של 115 מיליון שקל. עורך דינו של גאידמק, רנן גרשט, אמר כי לא רק שגאידמק לא חתם על הסכמה לשעבוד מניות אוסיף, אלא שלויליגר כלל לא ניתנה אופציית PUT. הדבר סותר הודעה של וילי פוד לבורסה בתחילת אוקטובר, על העסקה ואופציית ה־PUT שניתנה לויליגר.

גרשט טען בהקשר זה: "ביקשנו מויליגר מסמכים שלטענתו החתים את גאידמק עליהם, ועד עכשיו לא קיבלנו אותם. העניין תמוה מאוד בעינינו".

תביעה לעיקול נכסים

קשה לומר שויליגר הוא נאיבי. על ההלוואה של 76 מיליון שקל שהעניק לגאידמק קיבל שעבוד על מניות וילי פוד, אמריס וגילאון. לפי מידע שהגיע ל"כלכליסט", כבר למחרת מתן ההלוואה נפגש ויליגר עם גופים שונים לבדיקות ראשוניות לגבי כניסתם לשותפות עמו אם גאידמק לא יפרע את החוב, והוא יקבל את השליטה בשלוש החברות.

טענת פרקליטיו של גאידמק, שויליגר מסרב להעניק להם צילום של הסכם ה־PUT, מעלה את השאלה אם יש לו מה להסתיר בהסכם. אי אפשר גם להתעלם מהמחיר שבו מכר לגאידמק את מניות השליטה בוילי פוד, 40 מיליון דולר, בעוד שלפי השעבוד הוא יכול לקבל את השליטה בשלוש החברות במחצית הסכום אם החוב לא ייפרע.

כאמור, ביום רביעי שעבר, לאחר שגאידמק לא החזיר את ההלוואה ולא שעבד את הבתים, החליט ויליגר להגיש תביעה לבית המשפט להטיל עיקול על נכסי גאידמק ובמקביל להוציא נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ. השופט צבי זמיר העניק לגאידמק ולפרקליטו עו"ד יוסי שגב (שהוא גם מיופה כוחו בחברות הציבוריות) ארבעה ימים להגיב. עם מתן התגובה שלשום נדהם ויליגר, לדבריו, מכמות ההטעיות בה.

"גאידמק לא צירף תצהיר לכתב התגובה", אמר ויליגר. "הוא טוען שלא ניתנה אופציית PUT מעולם, אבל את הטענה הזו טען עורך הדין, שלא היה אז בתמונה. אופציית ה־PUT נמסרה גם בהודעה לרשויות. אין גבול לשקרים של גאידמק. כמו שאני הגשתי תצהיר, מן הראוי היה שהוא יגיש תצהיר על הדברים, וברגע שלא הוגש, זה עשוי להצביע על האמת".

ארקדי גאידמק | צילום: בועז אופנהיים

לשעבוד של מניות אוסיף אין הרבה ערך, מאחר שהן כבר משועבדות לבנק מזרחי טפחות ועל גאידמק נאסר לשעבד אותן בשעבוד שני. האם גאידמק ידע על מה הוא חותם?

"ברור שגאידמק ידע. גם הוא וגם עורך הדין שלו שנכחו במקום".

הסכמת לשחרר את השעבוד?

"הסכמתי לשחרר את המשכון על המניות אף שלא היה להן הרבה ערך. זה גם כן בלוף, שהרי אם אסור לשעבד אותן בשעבוד שני, למה הוא נתן לי אותן בשעבוד?".

לטענת גאידמק, לא עמדת בהבטחה להסיר את השעבוד, מה שגרם להחלטה של מזרחי טפחות למנות לו כונס.

"הם פנו אליו שאסיר את השעבוד וכבר למחרת הוריתי לבנק להוריד אותו. אחר כך חזרתי לגאידמק וביקשתי את הכסף. הפעם הוא בכלל לא הסכים לדבר איתי והפנה אותי לעורך הדין שלו".

"אתה יודע מה באמת מפריע לי בכל הסיפור?", שאל ויליגר. "הכסף אינו הדבר שבגללו אני לא ישן בלילה. הסיבה היא שאני לא מבין, איך אני, צביקה ויליגר, שנמצא שנים בעסקי הריטייל, שמתווכח שעות על 10 אגורות לקופסת פטריות במכולת, נפלתי בפח ונתתי לאיש הזה מיליונים. אשתי אומרת לי: 'אני איתך 21 שנה ולא מאמינה שעשית את זה'. אבא שלי אומר: 'היה חסר לך משהו? בשביל מה היית צריך להכניס את האיש הזה לעסקים שלנו?'".

אולי אם היית מסיר את השעבוד על מניות אוסיף בזמן אפשר היה למכור את החברה ולהחזיר את החובות?

"הם לא מעוניינים להחזיר את החוב, אלא לקזז אותו בנזקים שנוצרו כביכול. לפי מה שידוע לי, עו"ד יוסי שגב הוא שטרפד את עסקת אוסיף. שגב לא הסכים למכור את אוסיף במחיר שרצה גאידמק כי האמין שישיג מחיר גבוה יותר. כל התביעה של גאידמק נגדי היא הזויה. בשלב הבא הוא יאשים אותי שאני חייב את הכסף למזרחי טפחות נגד מניות אוסיף".

ויליגר התחיל לדבר בגוף ראשון אל גאידמק: "חבל שהבן האדם היחיד שעזר לך באמת, ולא ניצל אותך כמו האנשים הסובבים אותך - אתה לא מחזיר לו את הטובה שעשה עבורך כששילם לאמריס את חובה לגמול. אחרת היית מתבזה מול ליאון רקנאטי וכל הקהילה העסקית, והיית נתבע על צ'ק חוזר. אני מציע לך להיזכר ביום שהתחננת שאלווה לך את הכסף ואתה תחזיר אותו לאלתר ותחזיר לי את הביטחונות, כפי שכתוב בהסכם.

"אין לי שום עניין בדירות שלך או של בתך. אני בסך הכל רוצה לקבל את הכסף שלי בחזרה, ואלחם כדי שתחזיר לי אותו. אני מציע לך להסתכל במראה ולשאול את עצמך, כאדם שכל הזמן מדבר על המסורת היהודית: האם היית בסדר עם האדם שעזר לך? ואני מקווה שתסיים את הפרשה לאלתר".