צילום: שאול גולן
"יש לי כוח שלא נופל מזה של הפוליטיקאים"
עופר עיני היה השנה הבורר הלאומי - בשביתה הגדולה של ארגון המורים וגם בזו של הסגל האקדמי. הוא גם זה שאחראי להחלת חוק פנסיה חובה על כלל המשק. כלכליסט השנה במגזר הציבורי מאמין שאין משבר שאי אפשר לפתור, ומצטער שלא הצליח לקדם את המועצה הכלכלית־חברתית
"כשנכנסתי לתפקיד אמרתי שנטפל באוכלוסיות החלשות, כמו עובדי כוח האדם. הצלחנו להכניס לתוקף את חוק כוח האדם (הקובע כי אין להעסיק עובד במעמד זה יותר מתשעה חודשים - מ"פ), וכבר רואים את קליטתם של רוב העובדים אצל המעסיק הסופי שלהם, תהליך שמפסיק את היותם עובדים מסוג ב'", כך מגיב עופר עיני, יו"ר ההסתדרות, כשהוא מתבקש לסכם את השנה האחרונה ולהגיב על בחירתו לכלכליסט השנה!.
הצלחה נוספת שנזקפת לזכות עיני היא החלת ההסכם לפנסיה חובה על כלל המשק, וכיום יש 200 אלף עובדים שהחלו להפריש להם חסכונות לגמלאות, מתוך כמיליון זכאים. "זו התחלה", הוא אומר, "ואת השאר אולי נצטרך לתפור בחקיקה. התחלנו גם לטפל באכיפת חוקי העבודה. 40% מהעניים הם אנשים עובדים - 75% מהם במשרה מלאה - אך רבים מדי אינם מקבלים את השכר שלו הם זכאים. הקמנו ועדה משותפת לנו, למעסיקים ולממשלה שיזמה הצעת חוק שמחילה אחריות גם על מזמין העבודה, כך שלא יוכל להתנער מפגיעה בזכויותיהם של עובדי קבלן בטענה שהוא אינו המעסיק הישיר".
בשנתו השלישית בתפקיד מיצב את עצמו עיני בעיניהם של רבים כבורר הרשמי בסכסוכי העבודה במשק הישראלי. אפילו כוונה של האוצר לנסות שוב למסות את קרנות ההשתלמות נקברה עמוק במגירת התוכניות ברגע שעיני הניף את דגל האיום בשביתה כללית במשק.
היתה זו שנה עמוסה במערכת יחסי העבודה. על תחילת תשס"ח העיבה השביתה הגדולה של ארגון המורים, שהסתיימה אחרי כשלושה חודשים בתיווכו של עיני, בעוד הסגל האקדמי הבכיר מכריז שביתה משלו כמחאה על השחיקה בשכרו. גם במקרה זה עיני הוא שתיווך בין הצדדים, והמתווה שעל פיו הגיעו הצדדים לפשרה היה זה שהוא הציע.
אולי הסיבה שעיני פשרן מקודמיו נובעת מהעובדה שהוא איש של אנשים. איש של אנקדוטות קטנות וחיטוט בסעיפים הקטנים - אולי מורשת מימיו כעובד אגף מס הכנסה בבאר שבע, עיר הולדתו ומקום מגוריו עד היום. בה גם החל את דרכו בוועדי העובדים וטיפס מהר מאוד, בתוך שמונה שנים בלבד, לתפקיד יו"ר הוועד הארצי של עובדי מס הכנסה.
מה לא הספקת השנה?
"לטפל בהקמת המועצה הכלכלית־חברתית. אין ספק שההסתדרות בראשותי שינתה את פניה כך ששביתה היא אמצעי ולא מטרה, ודרך ההידברות היא נכונה. שר האוצר רוני בר־און לא אהב את רעיון המועצה הזו, אבל אני אופטימי, כי יש יותר ויותר פוליטיקאים שתומכים בו. אני
רואה בזה כישלון שאינו רק של ברוש (שרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים) ושלי, אלא של הממשלה כולה, שלא השכילה לנצל את חלון ההזדמנויות. זה כישלון זמני, כי לדעתי זה עוד יקרה".
מה בנוגע להסתדרות? יש חובות והמצב עדיין לא משביע רצון.
"למרות שהפסקנו למכור נכסים, תזרים המזומנים שלנו חיובי, והחובות לבנקים ירדו אל מתחת ל־200 מיליון שקל. ההסתדרות עולה על דרך המלך מבחינה כלכלית, ומהחודש הבא יחלו אלף עובדיה לקבל את שכרם ב־1 בחודש במקום ב־9, כפי שהיה עד כה. אנחנו גם עדים לאוכלוסיות נוספות שמתאגדות אצלנו, כמו חיפה כימיקלים ורשת קופי בין, שמרימות ראש וחוזרות להסתדרות. זו הבעת אמון בנו. זה לא מספיק, אבל מתחילים לראות תנועה בכיוון הנכון".
הבחירה ביו"ר ההסתדרות כאיש השנה לא אומרת משהו על מצב המשק?
"השנה עסקתי גם במשברים שלא היו קשורים להסתדרות, למשל זה של המורים או המרצים, ואני יכול רק להיות גאה שהיא חזרה להיות גורם משפיע מאוד במשק - ומשפיע לטובה".
הראיון עם עיני נערך בלשכתו של נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, שהעמיד אותה לרשות עיני בזמן ששניהם השתתפו בכנס בבית מלון סמוך. נוסף על פרקטיות, מעשה זה מסמל את השותפות החזקה בין השניים, וגם עיני מודה שהתמזל מזלו. "משא ומתן הוא עניין של יחסי אנוש, ואני בידידות גם עם אנשי האוצר, למרות האי־הסכמות בינינו. גם הכניסה הצפויה למיתון יכולה להיות קלה יותר אם המשולש מעסיקים־עובדים־ממשלה יגיע להבנות".
תגובה אחת לכתיבת תגובה