שאלת סמכויות הנאמן בטייבה נהפכה לעימות משפטי חזיתי

חילוקי הדעות המהותיים בין שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ורדה אלשיך, לבין משרד הפנים על שאלת סמכויותיו של נאמן בעיריית טייבה נמצאים בדרכם לערעור בבית המשפט העליון - כך נודע ל"כלכליסט".

באוקטובר 2007 הגישה המדינה לבית המשפט המחוזי בקשה דחופה למתן סעד הקפאת הליכים כנגד עיריית טייבה, ובצדה אישור משר הפנים (הנדרש להקפאת הליכים עבור "גוף שלא ניתן לפרקו, לפי הוראות פקודת החברות"). הסיטואציה הזו, שבה נדרש הסעד לא במקרה של חברה מסחרית אלא במקרה של רשות מקומית, היא יוצאת דופן - "חריגה ומיוחדת במינה", כפי שקבעה השופטת אלשיך כבר בדיון הראשון בבקשה.

עמדתה של אלשיך היתה שמרגע שעיר מתמוטטת, לא סביר להניח שהנושא היחיד שבו יעסוק הנאמן הוא גיבוש הסדר נושים (שמשמעותו מחיקת כל החובות ובדיקה של התשלומים לנושים). אלשיך סברה כי היות שהכשל הוא ניהולי, ההליך צריך להיות דומה לזה שבחברה פרטית - כלומר שעל הנאמן להחליף את כל האורגנים בעירייה, לקחת עליו את כל נושא ניהול הכספים ולבנות את המערכת הניהולית בעיר.

על פי המלצת משרד הפנים, מינתה אלשיך את עו"ד אבנר כהן ממשרד כהן, וילצ'יק, קמחי ושות', והפקידה אותו מתוקף פרשנותה על הניהול השוטף של העירייה, ובכלל זה הניהול הפיננסי, ועל ארגון מחדש (אם ייעשה). כהן רשאי גם לחתום בשם העירייה על כל חוזה או על כל התחייבות. בתחילת ספטמבר פנה כהן לאלשיך והציג לפניה מתווה לבדיקת כל 1,300 התביעות שהוגשו כנגד העירייה בהיקף כולל של קרוב למיליארד שקל, בדרך להסדר נושים - וזו אישרה את המתווה.

אבל אלשיך לא חזתה, כנראה, את עוצמת ההתנגדות של משרד הפנים לסמכויות שנתנה בידי הנאמן: כעשרה ימים לאחר שאישרה לכהן את המתווה הצהיר משרד הפנים כי בדעתו "לפנות בערעור לבית המשפט העליון, על מנת להשיב את הדברים למתווה שהמשרד סבור שהינו המתווה הראוי להסדר נושים ברשות מקומית.

"אין מקום, הן מבחינה משפטית והן מבחינה מעשית, ליתן ולהקנות כל סמכות לנאמן בכל הנוגע לניהולה השוטף של העירייה", קבע אריה בר, מנכ"ל המשרד, בתכתובת עם ח"כ אופיר פינס־פז, יו"ר ועדת הפנים, שהגיעה לידי "כלכליסט".

ההצהרות של בר לא התקבלו בהפתעה אצל אלשיך. כבר בסוף יולי התייחסה השופטת להתנגדות המדינה, ואמרה שהמדינה מתקשה להבין שהנאמן אינו פקיד בשירות משרד הפנים, וכי המדינה לא ירדה לסוף המשמעות של סמכויות של נאמן, הפועל בשם בית המשפט בכל האמור בטיפול בגוף חדל פירעון.

אלשיך הבהירה אז כי אין ולא יכולה להיות הקפאת הליכים למחצה, שבה יד אחת מבקשת הקפאה בעוד השנייה בוררת אילו מדיני הקפאת ההליכים יחולו על הנאמן. "קשה שלא להתרשם", אמרה אלשיך בזמנו, "כי המדינה, המבקשת לצמצם את סמכות הנאמן, מגיעה במידה רבה לטיעון שהנו כמעט בגדר תרתי דסתרי לעצם מהותה של הקפאת הליכים". בהמשך הבהירה כי "התנהלות כזו עשויה להיחשב כהפרת החובה לשתף פעולה באורח כן עם בית המשפט, ולהוות עילה לביטול לאלתר של צו הקפאת ההליכים, על כל המשתמע מכך".

השופטת ורדה אלשיך | צילום: עמית שעל

עיקר הקושי במחלוקת בין המדינה לבין השופטת הוא החוסר בהוראות ספציפיות בחקיקה למקרים של נאמן בהקפאה הליכים של רשות מקומית. פקודת העיריות קובעת כי בית המשפט יכול להחיל על עירייה את הסעיפים מפקודת החברות הנוגעים להסדר נושים, "בשינויים המחויבים". השאלה כאן היא אילו שינויים אכן מחויבים.

השופטת אלשיך מתבססת על ההלכה הפסוקה כיום, אשר מחילה על עיריות את דיני הקפאת ההליכים. "הדבר מעוגן בהחלטות מפורשות של בית המשפט העליון, שעסקו בעיריית טייבה עצמה", הזכירה אלשיך. "הליך ההבראה עשוי לגבור, במקרים מתאימים, אף על הזכות והחובה החוקתית לערוך בחירות במועדיהן".

למרות התנסות במקרים דומים בעבר, בין היתר בטייבה ובעראבה, הפרקטיקה הנוהגת היתה כי תפקיד הנאמן מתמצה באיסוף תביעות החוב בלבד, בזמן שהעיר ממשיכה להתנהל על ידי הוועדה הקרואה.

המשבר בטייבה

זה כעשור שרויה טייבה במשבר כלכלי חמור, שהמדינה שבה ומנסה להביא לקצו. ב־1999 הגישה המדינה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה לאישור הסדר עם נושי העירייה והקפאת הליכים. במסגרת ההסדר, שאושר באוקטובר 2000, מונו לעירייה נאמנים, והמדינה התחייבה לתת לעיר מענק של 61 מליון שקל ואישור לנטילת הלוואות לטווח ארוך של 22 מיליון שקל, תמורת התחייבות של העירייה לתוכנית הבראה. משמצבה הכספי של טייבה הוסיף והידרדר, גיבש משרד הפנים ב־2006 "תוכנית הבראה זוטא", שתסייע לעירייה להקטין את הגירעון התקציבי - תוכנית שלא אושרה.

השופטת אלשיך היא שניהלה את ההליכים האמורים, וייתכן כי החלטתה לתת לנאמן סמכויות רחבות כל כך מושפעת, במידה מסוימת, מהכישלון שנחלו המאמצים הקודמים לסייע לטייבה. "דווקא חזרתה של עיריית טייבה אל שולחן המנתחים של הקפאת ההליכים מעידה על בעיה יסודית וקשה", כתבה אלשיך בהחלטתה.