שלא תדעו עוד צער

במבט ראשון זה נראה מגוחך. אנשים מבוגרים יושבים במעגל ובוכים בהיסטריה בגלל עץ שנכרת. במרכז המעגל אשה צורחת: "אני רוצה לבכות על מותם של העצים שלנו, ולהגיד להם שאנחנו אוהבים אותם ולא רוצים שהם ימותו!". זוהי קבוצת Earth First מארצות הברית, שמתאבלת על כריתתו של חלק מיער בצפון קרוליינה. נו מה, חושב הציניקן, חסרים בעולם דברים חשובים יותר לבכות עליהם?

במבט שני אפשר לומר משהו בגנות הציניות המופגנת שהשתלטה עלינו, שמופנית כלפי אלה שאוהבים את הטבע הפראי שלא הושחת על ידי הטכנולוגיה כורתת היערות והמזהמת, ולא פוחדים להביע את רגשותיהם. "איבדנו את הזהות שלנו", טוענת סידני, אחת המתאבלות, "אני רוצה שתוציאו אותי מהתרבות המתועשת ותביאו אותי לכאן, אל האנשים האלה. כאן אני מרגישה חיה". אחר כך היא וחבריה צורחים קצת.