אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
התמיכה בנשיא בוש בשפל של כל הזמנים צילום: בלומברג

התמיכה בנשיא בוש בשפל של כל הזמנים

הם תמכו בו כשיצא למלחמה בעיראק ונתנו לו גיבוי כשהבטיח לסיים אותה, אבל עכשיו האמריקאים כבר לא מאמינים ביכולתו של הממשל לתקן את הכלכלה. פולסון ל"טיים": "פשוט לא העברנו את המסר היטב"

06.10.2008, 08:14 | מייקל גרונוולד, טיים, מיוחד ל"כלכליסט"

"תאמינו בנו", אמרו הקולות בוושינגטון. בהתחלה היה זה ממשל בוש. "תאמינו בנו", הם אמרו, "נשים קץ לקיפאון בוושינגטון. יש לנו עודפים ככל שהיד משגת. נמצא את הנשק להשמדה המונית. יקדמו את פנינו בברכה כמשחררים; אנחנו לא מענים.

הסוכנות לטיפול במצבי חירום עושה עבודה מצוינת. נעשה מה שצריך כדי לבנות מחדש. הכלכלה חזקה באופן בסיסי, וקיצוצי מסים נוספים יחזקו אותה עוד. ואנחנו יכולים להציל את הביטוח הלאומי בכך שניתן לכם להשקיע את הקצבאות שלכם בשוק".

הצהרות שגויות

 

ואז בא תורם של הדמוקרטים: "תאמינו בנו. עכשיו, כשהשתלטנו חזרה על הקונגרס, וושינגטון עומדת להשתנות. נסיים את המלחמה, נוציא את הלוביסטים מהחדרים האחוריים, נראה למדינה שאנחנו יודעים איך למשול".

כשהשתלט המשבר על הכלכלה האמריקאית, כששוקי המניות התרסקו ושוקי האשראי נתקעו, וושינגטון פנתה שוב לאותה הבאר. הנשיא בוש, ברווז צולע, הצטרף למנהיגים הדמוקרטים והרפובליקנים בקונגרס וביקש מהאמריקאים להאמין בהם - הפעם עם תוכנית החילוץ לוול סטריט בשווי 700 מיליארד דולר. אבל באר האמון התייבשה מזמן. שיחות זועמות הציפו את המרכזיות בגבעת הקפיטול, וב־29 בספטמבר נכשל החילוץ בקונגרס והלחיץ מחדש את השווקים. עדיין סביר שוושינגטון תמצא פתרון למשבר האשראי, אבל לאחר סדרה של שערוריות שחיתות וסדרה ארוכה יותר של פערים בין מעשים ומילים, עשוי לקחת זמן רב יותר לתקן את משבר האמינות שלה.

האמריקאים תמיד חושדים בפוליטיקאים, אבל הקריסה הכלכלית הבהירה להם שהם כבר לא מאמינים לאנשים בוושינגטון. אחרי שמונה שנים של הצהרות שגויות ומלאות ביטחון, שבאו לעתים קרובות מכיוונו של ג'ורג' בוש, על כל דבר - מנשק להשמדה המונית ועד לטוב הלב של ולדימיר פוטין - ואחרי שדובר הבית הלבן לשעבר, סקוט מק'קלן, הודה בחוסר הרלבנטיות של האמת באסטרטגיית יחסי הציבור שלו - הופעותיו של הנשיא בטלוויזיה זוכות לרוב להתעלמות. שיעור התומכים בו הגיע לשפל של כל הזמנים ועומד על 23%, לפי סקר חדש של "טיים". שר האוצר ומנכ"ל גולדמן זאקס לשעבר, הנרי פולסון, אינו איש מכירות משכנע יותר כשמדובר בתוכנית סיוע לעמיתיו לשעבר בוול סטריט.

שני המועמדים לנשיאות טיפחו מוניטין של דוברי אמת, אך גם תמיכתם הפושרת והחמקמקה בחבילת החירום לא נראתה מבטיחה. ברק אובמה נקט גישה זהירה ומנותקת, וביטא עקרונות - שקיפות, פיקוח, הגבלת מצנחי זהב, הגנה על משלמי המסים ועל בעלי הבתים - אבל הוא בעיקר לא מפריע. הוא לא באמת התנהג כמו מנהיג, אבל הוא לא נמצא בעמדת מנהיגות, ועד כה נראה שהבוחרים מעריכים את התגובות הרגועות שלו. בזמן שוושינגטון מיוצ'ואל וואקוביה נעלמו ובנקי ההשקעות נכחדו בן לילה, אובמה הוביל בסקרים.

אולי הסיבה היא שג'ון מקיין נקט גישה אחוזת טירוף וכמעט בלתי יציבה במשבר, ודחף את עצמו לדיונים כמעט ללא תוצאות. בהתחלה הוא הכריז שהוא ישעה את מסע הבחירות שלו כדי להציל את שיחות החילוץ ויוותר על העימות הראשון של המועמדים לנשיאות, אלא אם תגובש עסקה - אף שלא נראה שהוא השעה הרבה, והשיחות הצליחו לא רע גם בלעדיו. הן התפוצצו רק לאחר שהוא גרר את הקרקס של הפוליטיקה הנשיאותית חזרה לוושינגטון והותיר את הרושם שהוא מסכים עם המתנגדים הרפובליקנים לעסקה. הדיונים חזרו למסלול רק אחרי שמקיין עזב, אז הוא מיהר לקחת קרדיט - רק כדי לראות את רוב הרפובליקנים בקונגרס משליכים את התוכנית לפח.

הדמוקרטים שולטים בקונגרס, מה שאמור היה לשנות הכל. הם היו יכולים להחליט להעביר חבילת סיוע משלהם ולהתגרות בבוש שיטיל עליה וטו. קל להבין למה הם לא עשו זאת: הם לא רצו לנקוט לבד צעד פופוליסטי שיתנקם בהם אחר כך.

הגועל מתוכנית חילוץ לוול סטריט חצה קווים אידיאולוגיים - הליברלים נגעלו מהמחשבה לתת צדקה לבנקאים חסרי אחריות והשמרנים סלדו מפתרון סוציאליסטי לבעיה קפיטליסטית. בגבעת הקפיטול, יחס הפניות מהבוחרים שהתנגדו לתוכנית פולסון היה 100 ל־1, ובעלי המשרות הפגיעים ביותר בשתי המפלגות התנגדו לה ברובם למרות האזהרות הקודרות לגבי התוצאות ההרסניות. זמנים שכאלה מעלים את הצורך במנהיגות נשיאותית, ולבוש כבר אין הרבה תומכים.

פיקוח ממשלתי פוגע

 

חלק מהבעיה היתה העבודה הנוראית שבוש ופולסון עשו כשניסו למכור את התוכנית שלהם לשחרור הבנקים מההלוואות הרעילות שלהם. הם לא הצליחו למתג אותה כתוכנית הבראה כלכלית במקום כחילוץ, טעות מפתיעה לממשל שידוע במתן שמות מבושמים לתמריצים כגון "יערות בריאים" ו"שמים כחולים".

הם פרסמו את הנתון של 700 מיליארד דולר בלי להבהיר שבסופו של דבר האוצר יקבל את רוב הכסף חזרה או אפילו ירוויח אם הכלכלה תתאושש וההלוואות יהיו פחות רעילות. ובזמן שחזרו על המנטרה שהתוכנית תעזור למגזר המסחר ולא רק לוול סטריט, עד שכמעט הכל אבד, הם לא הסבירו שמשבר האשראי מסכן את ההלוואות למכוניות, לדיור, לחקלאות ולעסקים - מה שבתורו מסכן מיליוני משרות ופנסיות. בשיחה עם "טיים" הודה פולסון ש"פשוט לא העברנו את המסר היטב, כמו שהיינו צריכים".

עם זאת, בעיות האמינות עוסקות יותר בשליחים ולא במסר. פולסון אינו שועל פוליטי ותיק, והוא ביקש מהממשל לעשות דברים שבמשך חודשים הוא התעקש שהם בלתי נחוצים.

"איני יכול להתעלם מכך שרבים מהאנשים שהשמיעו את האזעקה הם אותם אנשים שלא מזמן אמרו שהמצב בשליטה, שפיקוח ממשלתי הדוק יותר אינו נחוץ ואף פוגע ביעילות", אמר חבר הקונגרס הדמוקרטי מארק יודול, עתה מועמד לסנאט בקולורדו, לאחר שהצביע נגד.

לאחר ההצבעה ב־29 בספטמבר מצא הממשל דובר חדש ויעיל הרבה יותר שיוכיח את טענתו שהכאוס בוול סטריט רע לכולם: מדד דאו ג'ונס. הוא צנח ב־777 נקודות.

חבר הקונגרס אלטון גאלגלי, רפובליקני בן 64 מקליפורניה שהצביע נגד, אמר כי שיעור השיחות העוינות, שעמד על 40 ל־1, נהפך בן לילה לגדול יותר - והוא יכול להבין מדוע, כי הוא הפסיד חסכונות בשווי של 50 אלף דולר ביום שני שעבר. "הגעתי לשלב בחיים שבו אני לא יכול להתחיל מחדש", הוא אומר. אם המסר הזה יתחיל לחלחל בשבועות הקרובים, נקודת השפל בפיננסים ובפוליטיקה תוכל להיות נקודת התחלה להתחדשות לאומית. תומכי התוכנית מקווים שהזרקת הון מהירה תסייע לוול סטריט להתחיל מחדש, כך ששוב תשמן את גלגלי הכלכלה הלאומית. וכשנובמבר יגיע, וושינגטון תקבל את ההזדמנות שלה להתחיל מחדש.

תגיות