הבמה של עכו

השחקנים והיוצרים המשתתפים בפסטיבל עכו ה-29 שייארך בחול המועד סוכות מקווים להשיג דרכו קרש קפיצה לקריירה שלהם. גם העיר המארחת ניסתה במשך שנים לשפר את תדמיתה באמצעות הפסטיבל המוערך והאיכותי, ובשנים האחרונות נראה שזה מצליח. הפסטיבל הוא כמובן לא הסיבה היחידה לשינוי. לדימוי החיובי תרמה גם העובדה שבשנת 2002 העניק ארגון אונסק"ו מעמד של אתר מורשת עולמית לעיר העתיקה. כל אלה ועוד הביאו לכך שב־2007 עכו זכתה בפרס הניהול התקין של משרד הפנים.

מנכ"ל הפסטיבל, אלברט בן שלוש (55), זוקף חלק נכבד מהתנופה החיובית שעוברת על העיר לזכות הפסטיבל. "אם אני מסתכל על מצב העיר לפני הפסטיבל לעומת היום זה שמים וארץ", הוא אומר. לדבריו עצם קיומו של הפסטיבל, הממוקם באתר ארכיאולוגי, גרם למשרד התיירות להתחיל להשקיע בעיר העתיקה. "נציגי המשרד אומרים שב־20 השנים האחרונות הם השקיעו כ־380 מיליון שקל בעכו. בזכות הפסטיבל נחשפו החפירות הארכיאולוגיות, המודעות המקומית עלתה ואנשים החלו לדאוג לתדמית של העסקים שלהם. הקימו עוד מוזיאון בתוך החומות ומלון בוטיק קטן. מה שגרם לתפיסה התיירותית של עכו הוא הפסטיבל", הוא פוסק.

200 אלף מבקרים

פסטיבל עכו נוסד ב־1979 ביוזמתו של עודד קוטלר. בתחילה חשבו לקיימו בעין הוד, אך כשאנשי מינהל התרבות הגיעו לעכו העתיקה הוחלט שאולמות האבירים שבין חומות העיר הם הבמה הנכונה. מרכז הפסטיבל ממוקם בגן המשמש כמבואה החדשה למצודת עכו. מאז ייסודו עובר האתר מדי שנה ארגון מחדש כדי להפוך כל חלל לאולם תיאטרון שיהיה ראוי ל־200 אלף המבקרים המגיעים מדי שנה לפסטיבל. גם השנה צפוי קהל רב להגיע ולצפות ב־11 בכורות, עשר הצגות במסגרת התחרות (ראו מסגרת), שבעה אירועים מיוחדים, מופעי רחוב מאירופה וישראל ושלמה ארצי אחד.

אלברט בן שלוש מפיק הפסטיבל | צילום: גיל מחושתן

פסטיבל עכו שימש במשך השנים כמעבדה לתיאטרון הלא רפורטארי, ושחקנים כמו משה איבגי, חנה אזולאי, רמי דנון, רונית אלקבץ, טל פרידמן ודליה שימקו הופיעו בו בתחילת דרכם. על ההצלחה האמנותית של הפסטיבל אין עוררין, אבל כדי שהאמנות תתקיים צריך שמאחוריה תהיה מכונת הפקה משומנת. בעכו האיש שמאחורי הקלעים הוא בן שלוש. בפסטיבל הוא מעורב הפקתית כבר מ־1984, אז כיהן כסגן מנהל רכש בעירייה, ואין מי שמכיר טוב ממנו את הפסטיבל ואת מאחורי הקלעים שלו.

"היו תקופות שדאגתי גם לנייר טואלט ומגבים בפסטיבל", הוא מסביר ומוסיף שהפסטיבל שאצל הקהל נמשך רק כמה ימים, הוא אצלו עיסוק תמידי. "אני כל הזמן עובד על הפסטיבלים הבאים. גם עכשיו אני כבר מטפל בפסטיבל של 2010. בנוסף אני מנהל אגף רכש ואספקה של עיריית עכו, ראש מינהל תרבות, ועכשיו נוסף לי כובע חדש - עבודה על תהליך המיתוג שעוברת העיר. בשנת 2000 הפקת הפסטיבל עברה לידי העירייה. היו שאמרו שהעירייה תעשה מזה הפקה מתנ"סית, ועובדה שמאז שלקחתי את התפקיד והפעלתי את הגורמים הנכונים בעירייה, כבר תשע שנים שהפסטיבל לא מסתיים בגירעון".

האם בעלי העסקים מרוויחים יותר באופן משמעותי בתקופה הזו?

"בעיקר מרוויחים מזה תושבי העיר העתיקה. מדברים על כך שסוחר ממוצע מרוויח הכנסה חצי שנתית בשבוע של הפסטיבל ובתקופת ההכנות והפירוק. שלא לדבר על כך שאין אפילו חצי חדר להשכרה במלונות בעיר, וחלק מהם הוזמנו כבר לפני שנה".

תקציב מסודר

בן שלוש מנהל את כל האופרציה המורכבת הזאת עם תקציב כולל של 3.7 מיליון שקל. "אם אין כושר ארגון מעולה וניהול כספים נכון עד השקל האחרון, אי אפשר לנהל פסטיבל כזה. אני עובד עם תקציב מסודר ומדויק ולא מתפשר על אנשי מקצוע", הוא מסביר. "אני מקפיד להתערב ולעקוב אחרי כל דבר, מהפועל הקטן ועד השומר בשער. היו גם מקרים שהתערבתי בתפאורה כדי לחסוך, כמו איך לחתוך דיקט או איזה ספק לקחת. סוד ההצלחה לסיום ללא גירעון הוא הירידה לפרטים עד רמת המסמר".

מהיכן מגיע התקציב לפסטיבל?

"מגופים רבים ובראשם משרד התרבות, שנותן 1.35 מיליון שקל, ועיריית עכו, שנותנת 1.06 מיליון שקל. בנוסף מתקבלים סכומים של עשרות ומאות אלפי שקלים ממשרד התיירות, המשרד לקליטת עלייה, הרשות לפיתוח הגליל, מפעל הפיס, הסוכנות היהודית, קרן ברכה, הכנסה מחסויות, מטה אירועי ה־60 למדינה והכנסה ממכירת כרטיסים, שהיא כ־380 אלף שקל".

ולאן הולך הכסף? קבוצת אמנים המגישה הצגה לפסטיבל מקבלת בממוצע תמיכה ישירה של כ־50 אלף שקל, התלויה בגודל ההפקה. כמו כן היא נתמכת בידי מפעל הפיס או גוף משותף למינהל התרבות ועיריית תל אביב. אבל כאן לא מסתיים התקצוב, ובן שלוש מסביר, "אני לוקח אולמות מתקופת הצלבנים והופך אותם לאולם תיאטרון, דבר שמייקר מאוד את העלויות. לבנות טריבונה לקהל, במה המתאימה לצורכי הפקה מסוימת שמשתנה משנה לשנה, מערכות הגברה, לינה, כלכלה, הובלות, הסעות, גרפיקות - כל זה מגיע בממוצע ל־250 אלף שקל להצגה. אם הייתי יכול לתת לכל הפקה עוד 20–30 אלף שקל זה היה משחרר ומשדרג אותם. קבוצת האמנים אחראית רק לתפאורה ולתכנים האמנותיים, אנחנו לכל השאר".

בשנה הבאה יחגוג הפסטיבל 30 שנה להיווסדו, והמנהלת האמנותית דניאלה מיכאלה תפנה את מקומה להנהלה אמנותית חדשה בראשות סמדר יערון ומוני יוסף, החיים ויוצרים בעיר. פרופ' שמעון לוי, שיקבל השנה את אות יקיר הפסטיבל, שוקד כעת על ספר אקדמי לקראת חגיגות ה־30, ולבן שלוש יש תוכניות רבות, בהן העברת אירועי החוצות לטיילת החדשה וחיבורם עם העיר העתיקה.

ההצגות המתחרות בפסטיבל

1. "מתחם התפודים" מאת ובבימוי טל ברנר, על משפחה החיה בחיקם הבטוח של תפוחי אדמה.

2. "קבורת חמור" של היוצר והבמאי חוני המעגל, שמשלב את הקהל במופע.

3. "מסיק" מאת נהד בשיר, הצגה בשפה הערבית בליווי כתוביות.

4. "חובבות ציון" מאת ובביצוע שרון מייבסקי וטל ברנע, הצגה בשילוב בובות על שתי בנות המחפשות סיפורים שעושים את עם ישראל חי.

5. "חופש קטן" מאת ובבימוי נאוה פרנקל, על דינמיקה משפחתית המגדירה מחדש את היחסים בין תשוקה לכניעה.

6. "כ"ב תמונות" מאת ובבימוי רותי אוסטרמן, על 22 תמונות מחייהן של שלוש נשים.

7. "סיבובים לדקה", הצגה ללא שחקנים הבנויה מחפצים נעים עם תאורה וסאונד.

8. "הניה פקלמן" מאת ובבימוי בן אבנר הכט, מחזה שנכתב בהשראת חייה של החלוצה הניה פקלמן.

9. "פיגוע" של המרכז לתיאטרון עכו בשילוב חממת המחול בעיר, אירוע המתרחש בבוסתן מגודר ומדמה פיגוע אמיתי.

10. "המשוגעות של יפו" מאת חווה אורטמן, רועי נווה ויעל נביא, על ארבעה אנשים הנאבקים על כבודם.