"אל תקנו 'עתיקות' בישראל"

"יש לי 5,000 שנים של יצירה ואיסוף כדי לעשות מהם כסף, אז למה לא?", כך מתגאה ג'ונתן גרינסטיין, נשיא גרינסטיין ושות', בית המכירות הפומביות הגדול בעולם לחפצי יודאיקה. טוב, גדול זה עניין יחסי, אבל גרינסטיין, שמחזיק גם בנדל"ן ובבעלות על חברה לאספקת ציוד רפואי לגופים פרטיים, נחשב למומחה הגדול ביותר בארצות הברית, ואולי בעולם כולו, לחפצי יודאיקה. בייחוד כאלו המגיעים ממזרח אירופה. פעמיים בשנה הוא עורך מכירה פומבית של חפצי קודש שנדדו בין יבשות, אספנים ודורות של התבוללות. הוא מסרב להסגיר מי נמצא ברשימת ה־200 שמגיעים למכירה במלון רדיסון מרטיניק שבמנהטן, אבל זורק שמות של כמה פיגורות אמריקאיות מרכזיות. כמה מרכזיות? בואו נאמר שרשימת הדיוור שלו כוללת את כל המי ומי בעולם הנדל"ן והבורסה, לצד סופרים מפורסמים וכרישים הוליוודיים.

מתנה לבר מצווה

גרינסטיין (41) הוא בחור גדול ולבבי, שאומר את מה שהוא חושב ויודע היטב שלפחות בתחום הזה, אין לו הרבה מתחרים. "כשהייתי בן 13 זרקו אותי מהישיבה בברוקלין. הייתי ילד מופרע וכדי לשכנע את ההורים שלי להעביר אותי לתיכון ציבורי, הסכמתי לעבוד במשרה חלקית בשעות אחר הצהריים. הגעתי לחנות לממכר עתיקות באזור שהיה גדוש בניצולי שואה ומשפחותיהם. מחירה של אונקיית כסף היה אז בשיא כל הזמנים והגיע ל־30 דולר. לחנות שבה עבדתי באו עשרות קשישות נמוכות קומה עם תכשיטים, כוסות קידוש, פמוטים וצלחות סדר שרצו להיפטר מהסחורה. עשיתי הסכם עם בעל החנות, שלא היה יהודי, שאני מודה עליו עד היום: קניתי ממנו את החפצים במחירי עלות, או שהוא פשוט שילם לי ביודאיקה במקום במשכורת. ככה נהפכתי לאספן.

"הצטברו לי יותר מדי קופסאות קרטון עם הרבה כסף (תרתי משמע - א"ק), והתחלתי לסחור ולוודא את האותנטיות של כל פריט. אנשים עדיין שולחים לי חפצים מכל העולם כדי לדעת מה מזויף. אני אפילו מייעץ לסות'ביס כשהם עושים את המכירה השנתית שלהם של חפצי יודאיקה. יש כל כך הרבה יהודים עשירים בעולם, שהריבית היומית שלהם שקולה למה שאתה תרוויח בכל החיים".

זה לא קשה, אני עיתונאי.

"האמן לי, הקצה העליון של האספנים האלו מייצג בוודאי חמישית מהעושר בעולם. רוצה דוגמה? סטיבן ספילברג שולח נציגים שלו למכירה ואולי אפילו שלדון אדלסון (הוא רומז בחיוך). ככה זה, יש אנשים שקשה להם להוציא 3 דולרים על סנדביץ', ויש כאלו שמוציאים 50 אלף דולר על חנוכייה אורגינל".

מה הופך אותך למומחה?

"אני בעסק הזה כמעט 30 שנה. יודע איך מזהים זיוף. למשל איך מישהו שרף את הקצוות של מנורה בלהביור כדי שזה ייראה ישן. כוס כסף מרוסיה מתחילת המאה שווה אולי 100 דולר, אבל כשיש עליה כיתוב בעברית המחיר קופץ פי 30. אז כמובן, יש מספיק אנשים שינסו ליצור זיופים מתוחכמים. 90% ממה שיש בשוק הוא זיוף. אנשים מגיעים לישראל, הולכים לטייל ברחוב בן יהודה בירושלים ודוחפים להם שם דברים 'אותנטיים'. כשהם חוזרים אליי, אחרי שהם שרפו אלפי דולרים, אני אומר להם: 'בנאדם, דפקו אותך חזק'".

ומה התגובה הראשונה שלהם?

"אתה רואה איך הלב שלהם שוקע במהירות למטה (הוא מצביע לכיוון התחתונים). הם כרגע זרקו 100 אלף דולר! ואז אתה יודע מה הם אומרים בדרך כלל? 'נו טוב, אני אתרום את מה שרכשתי'".

מיהם האספנים המרכזיים?

"יש בערך 400 לקוחות קבועים שהם הבזבזנים הגדולים. יהודים קונסרבטיביים או רפורמים שמרגישים שהדבר הנכון הוא להקיף את עצמם בחפצי קודש. יש באמריקה 50% התבוללות, אז תוך כמה דורות הנכדים והנינים מאבדים את הזהות היהודית שלהם. הם לא מחוברים לשיט הזה יותר".

ומה גובה העמלה שלך?

"25%–20% נוסף למחיר שנקבע במכירה. כלומר, אם מישהו משלם מיליון דולר, הוא בעצם יצטרך לשלם 1.2 מיליון דולר, ואני לוקח את ההפרש. שמע, אני הולך לכל פאקינג ארוחת ערב של כל ארגון יהודי גדול ופוגש אנשים. אני עושה את זה מאהבה, וחשוב לי שהפריטים האלו יישמרו בידי העם היהודי, אבל יש לי חמישה ילדים להאכיל".

אוצרות מברית המועצות

גרינסטיין, כאמור, הוא כבר סוג של מונופול בתחום ("אנשים באים אליי, כולל אספנים שרוצים להיפטר מהסחורה שלהם"). במכירה הקרובה, שתיערך בסוף נובמבר, ייפתחו עשרה קווי טלפון אדומים ללקוחותיו העשירים ברחבי העולם, בין היתר מגרמניה, מדרום אפריקה וכמובן - מישראל ("האוליגרכים הרוסים שולחים סוכן. כולם שם יהודים שהתעשרו עם סוף הקומוניזם", הוא מעיר). חוץ מזה, יש לו אנשים שטסים למדינות ברית המועצות לשעבר וחופרים בהריסות ובחולות עם מגלי מתכות וחוזרים עם אוצרות.

ספר לי על המכירה האחרונה.

"כתר תורה גרמני מ־1822 נמכר אצלי ב־100 אלף דולר. הממוצע להכנסות מכל מכירה חצי שנתית מגיע לעתים למיליון דולר. יש ביקוש אדיר ליודאיקה בשנים האחרונות, וניו יורק היא השוק הטוב ביותר לכך. אני מעריך אותו ב־25 מיליון דולר לשנה, בקלות. הכל נמכר, ואני פשוט לא מצליח למצוא עוד ועוד פריטים. פעם מכרתי 400 פריטים בערב, ועכשיו - אם יש לי 150 זה נחשב להרבה. דווקא הפריטים הכי יקרים, שיכולים להגיע גם ל־5 מיליון דולר ליחידה, נמכרים הכי מהר".

תן עצה למי שרוצה למכור את תכולת הבוידעם של סבתא.

"תוודא אותנטיות ותשווה מחירים. אם אתה רוצה להיכנס לעסק הזה, אל תקנה 'עתיקות' בישראל".

אגב, מה לא תמכור?

"יושבות אצלי שש כוסות קידוש נדירות שנעשו מהתכה של שקלי הקודש, שזו מתנה שרבנים היו נותנים לתלמידים מצטיינים או לתורמים. אני לא מוכר אותן בחיים".

קח מיליון דולר.

"שלך!"