הפגישה הדחופה שהחמצתי עם לבני וברק

בשלוש לפנות בוקר, בניו יורק חבולה ממפולות וול סטריט, העיר אותי הטלפון האדום. בדרך כלל זו אמא של אשתי שמתקשרת בשעה כזו ושואלת מה השעה. הפעם הייתה זו הפתעה: קולה הערב של פקידה מלשכת שר הביטחון. נדרכתי. נזכרתי שזו השעה שבה מגיע למיטתו של אדם מישראל הצלצול הבוחן את גבריותו.

הפקידה זימנה אותי לפגישה דחופה עם שר הביטחון ושרת החוץ (בסדר זה). העילה היחידה שיכולתי להעלות על הדעת שאקרא לצמד השרים הוא שהממשלה החליטה לפנות שלושה קרוונים בגדה והמבצע הנועז מחייב את גיוס קשישי השבט. אלא שגם באותו לילה לא החליטה הממשלה לעקור התנחלויות. הפקידה מעבר לקו סתם זימנה אותי לדיון במצב הכלכלי. קטעתי את רצף דיבורה של הפקידה והבהרתי לה שאני בחו"ל. היא התנצלה בחביבות ושלחה אותי לישון. לא גיליתי לה שנפגעתי מכך שהיא לא חשבה שעצתי יקרה דיה כדי שאעלה על הטיסה הראשונה ואתייצב בבור הכלכלי.

אפילו בשלוש בבוקר, ולמרות חוסר ניסיון קודם בהפצצת כורים, היה ברור לי שתוכנה של הפגישה יודלף לתקשורת בטרם תתחיל. אף אחד לא באמת רוצה להתייעץ עם אף אחד, אלא רק מחפש קרשים לבנות מהם סולם כדי לעלות על איזה עץ קואליציוני. בדיעבד, התברר לי שבמפתיע אפילו צדקתי. שישה משבעת בכירי כלכלני ישראל קבעו ש"לא יהיה זה נכון להגדיל את תקרת התקציב בזמן הזה." וואו. כמה מפתיע, כמה מדעי, כמה נשען על מחקר עמוק ומדויק, וכמה קשה להעלות על הדעת מי המבריק שגייס כלכלנים לומר את הדברים הללו. ודרך אגב, באיזה זמן כן כדאי להגדיל את תקרת התקציב?

ובכל זאת, נאה שברק ולבני היו נכונים להקשיב גם לחוסר דעתי, העני ממעש. לכן מן הנימוס שגם ממרחקים אומר להם את מה שהייתי אומר בפגישה. חשבתי שאין סיבה שלא אשוחח עם ברק ולבני מעל דפי העיתון. בכלל, אינני מבין מה יש לאיזשהו כלכלן לומר להם בדלתיים סגורות.

האמת, גם אם הייתי גר במגדלי אקירוב לא הייתי הולך למפגש. אבל אם היו מאלצים אותי בתוקף תקנות שעת חרום (תרפ"ט), הייתי אומר להם: יקיריי, מנהיגי ישראל. עצתי היחידה לכם היא שתפסיקו להאזין לכלכלנים. הרי, איך ייתכן שאחרי התמוטטות השיטה הכלכלית, שלחברי הפורום שזימנתם היה חלק בהאדרתו, אתם עדיין מאמינים שיש להם מה לומר על כלכלה יותר משבעה אנשים מקריים שתלקטו ברחוב? "טובי הכלכלנים" מודים שאין להם מושג מה קרה ומה יקרה. הידע המקצועי הכלכלי המוחזק במוחות השבעה הוא אותו ידע שביסס את הסברה שמחירי המקרקעין באמריקה לא יכולים לצנוח, שהמכשירים הפיננסיים ההזויים הם תעודת ביטוח של כלכלת העולם, ושהמצב הכלכלי בעולם לא היה טוב יותר מאז שאדם וחוה נזרקו משערי גן עדן.

אני מבין שכמנהיגים אתם מחפשים סמכות מקצועית ויש כלכלנים הנכונים (מתוך כוונות טובות וטהורות) להישען על לא כלום כדי לתת עצה נחרצת. אבל, מה לעשות, לכלכלנים יש מעט מאד מה לומר על כלכלה. הדבר הטוב יותר שתוכלו לעשות הוא להתייעץ עם סתם אנשים טובים שאתם מאמינים בתבונתם. אנשים כאלה נמצאים במחסור, אבל בטח נתקלתם בכמה כאלה במסלול חייכם. ואם לא, נשאר לכם רק השכל הישר שלכם.