אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
הגרעין הסודי של איראן: בוגרי אוניברסיטת שאריף צילום: אי פי אי

הגרעין הסודי של איראן: בוגרי אוניברסיטת שאריף

הבוגרים מככבים בשנים האחרונות בפקולטות למדעים ובחברות ההייטק המובילות בארה"ב. הצלחתם אולי מדאיגה רבים במערב, אבל צריכה להדאיג יותר דווקא את האיראנים

14.10.2008, 11:43 | אפשין מולאווי, ניוזוויק

ב-2003 נדהמו ראשי המחלקה להנדסת חשמל באוניברסיטת סטנפורד שבקליפורניה כאשר קבוצה של סטודנטים זרים עברה בהצטיינות את בחינות הקבלה הידועות לשמצה של תוכנית הדוקטורט שלה, וזכו בציונים מהגבוהים ביותר שניתנו מעולם.

נשיא איראן, מחמוד אחמדינג נשיא איראן, מחמוד אחמדינג'אד | צילום: בלומברג נשיא איראן, מחמוד אחמדינג

העובדה שהגאונים הצעירים אינם אמריקאים לא היא שנראתה להם מוזרה; סטודנטים מאסיה וממקומות אחרים ברחבי העולם מצטיינים לא פעם בתוכניות הלימוד של האוניברסיטאות בארצות הברית. מה שהפתיע אותם, אומרים בכירים בסטנפורד, היתה העובדה שרוב המצטיינים במבחן באו ממדינה אחת וממוסד לימודי אחד: אוניברסיטת שאריף למדעים וטכנולוגיה שבאיראן.

סטנפורד נהפכה בשנים האחרונות ליעד מועדף על בוגרי שאריף. ברוס וולי, לשעבר ראש המחלקה להנדסת חשמל, מסביר שהסיבה לכך היא שאוניברסיטת שאריף מחזיקה כיום באחת מתוכניות התואר הראשון הטובות בעולם בהנדסת חשמל. אין להקל ראש במחמאה כזו כאשר נזכרים במתחריה של האוניברסיטה האיראנית: MIT, קאלטק וסטנפורד בארצות הברית, טסינגואה בסין וקיימברידג' בבריטניה.

המוניטין שיצא לשאריף מדגים כיצד בשעה שאיראן עולה לכותרות בגלל העימות שלה עם ארצות הברית בנושא הגרעין ודברי ההסתה של נשיאה מחמוד אחמדינג'אד, זוכים סטודנטים איראנים להכרה בינלאומית ככוכבים בתחום המדעים. ראשי סטנפורד אינם היחידים שהבחינו בכך. אוניברסיטאות ברחבי קנדה ואוסטרליה, מדינות שבהן קל יותר לזרים לקבל אשרות שהייה, מדווחות על עלייה גדולה במספר הסטודנטים האיראנים: בקנדה גדל מספר הסטודנטים מאיראן ב-240% מאז 1985, ובאוסטרליה גדל המספר לכמעט 1,500 - פי חמישה מכפי שהיה לפני חמש שנים.

סטודנטים משאריף ומאוניברסיטאות מובילות אחרות באיראן, בהן אוניברסיטת טהראן והאוניברסיטה הטכנולוגית של איספהאן, בלטו בשנים האחרונות גם באולימפיאדת המדע הבינלאומית, והביאו הביתה מדליות בפיזיקה, במתמטיקה, בכימיה וברובוטיקה. בעקבות הצלחות אלה אירחה העיר איספהאן באחרונה את האולימפיאדה הבינלאומית בפיזיקה - כבוד שבו לא זכתה אף מדינה אחרת במזרח התיכון.

הבידוד דוחף החוצה

חברות ההייטק המערביות, הידועות ביכולתן לזהות הזדמנויות, החלו בינתיים לחזר אחר האקדמאים האיראנים. חברות בעמק הסיליקון, מגוגל ועד יאהו, מעסיקות כיום מאות בוגרי אוניברסיטאות איראנים, וכך גם מוסדות מחקר ברחבי העולם המערבי. אלופי אולימפיאדות המדע מבוקשים במיוחד; לפי דיווחי העיתונות האיראנית, קרוב ל-90% מהם עוזבים את המדינה לאחר הזכייה.

תלמידי תיכון איראנים בבחינת קבלה לאוניברסיטאות. גוגל, יאהו ודומותיהן מעסיקות מאות בוגרים, צילום: אי פי אי תלמידי תיכון איראנים בבחינת קבלה לאוניברסיטאות. גוגל, יאהו ודומותיהן מעסיקות מאות בוגרים | צילום: אי פי אי תלמידי תיכון איראנים בבחינת קבלה לאוניברסיטאות. גוגל, יאהו ודומותיהן מעסיקות מאות בוגרים, צילום: אי פי אי

אז כיצד אפשר להסביר את ההצלחה האיראנית בכלל, ואת זו של שאריף בפרט? איראן סובלת מחוליים רבים, בהם אינפלציה כרונית, משכורות נמוכות ומגזר פרטי אנמי. המרצים באוניברסיטאות בקושי גומרים את החודש - בעצם שכרם כה נמוך עד שכמה מהם נאלצים לעבוד במשרה שנייה כנהגי מוניות או כסוחרים זעירים. גם הסנקציות הבינלאומיות מקשות, כמובן, בכך שהן גורמות, בין היתר, לעיכובים ביבוא ציוד מדעי ומגבירות את הבידוד של החוקרים האיראנים. עד לאחרונה הוטל חרם על חוקרים מאיראן ולא ניתן להם לפרסם מאמרים בכתב העת של המוסד למהנדסי חשמל ואלקטרוניקה (IEEE), ההתאחדות המקצועית החשובה ביותר בענף. נוסף על כך, נאלצים החוקרים להתמודד לעתים קרובות עם ההשפלה שבדחיית בקשותיהם לאשרות כניסה כאשר הם מבקשים להשתתף בכנסים מדעיים במדינות מערביות.

גם האמא האיראנית דוחפת

ולמרות זאת, אוניברסיטת שאריף ואחיותיה ממשיכות לשגשג. אחת הסיבות לכך, אומר מוחמד מנסורי, בוגר אוניברסיטת שאריף (1997) העובד כיום כמרצה בניו יורק, טמונה בנטייתם של הורים איראנים לדחוף את ילדיהם ללימודי הנדסה או רפואה, ולא לתחומים אחרים, כמו עריכת דין. אוניברסיטת שאריף מפעילה גם מנגנון סינון קפדני. כל שנה ניגשים כ־1.5 מיליון תלמידי תיכון איראנים לבחינות הקבלה לאוניברסיטאות. רק כ־10% מהם יצליחו להתקבל לאוניברסיטאות הממלכתיות היוקרתיות, כשהאחוזון העליון בוחר בדרך כלל במדעים ומוצא את דרכו למוסדות המובילים, דוגמת שאריף. "תהליך המיון מביא לאוניברסיטאות כמו שאריף את הסטודנטים החכמים, השאפתנים והחרוצים ביותר במדינה", מסכם מנסורי.

שאריף נהנית גם מסגל מרצים מצוין. האוניברסיטה, שנוסדה ב-1965 על ידי השאח הפרסי, שביקש להקים מוסד טכנולוגי־מדעי מהשורה הראשונה בממלכתו, נבנתה בפיקוח והדרכה של יועצים מ-MIT, ורבים מאנשי הסגל המלמדים בו כיום למדו בארצות הברית (בתקופת שלטון השאח היו הסטודנטים האיראנים הקבוצה הגדולה ביותר של תלמידים זרים בארצות הברית, לפי נתוני המוסד האמריקאי לחינוך בינלאומי). עוד אחת מהסיבות להצלחת שאריף היא מערכת בתי הספר התיכוניים של איראן, ששמה דגש על מקצועות המדעים וחושפת את התלמידים לתחומים שעמיתיהם האמריקאים פוגשים רק בקולג'. ורמת הלימודים הגבוהה נמשכת בתואר הראשון: מנסורי מספר שכבר בשנותיו הראשונות באוניברסיטה למד מקצועות שמוסדות אמריקאיים מלמדים את הסטודנטים שלהם רק במסגרת לימודי התואר השני.

אבל כמה בוגרי שאריף מצביעים על גורם אחר. "כשאתה גר באיראן ורואה את כל התסכול של החיים היומיומיים, אתה חולם לעזוב את המדינה, והציונים שאתה משיג בלימודים הם בעצם כרטיס כניסה לחיים טובים יותר", אומר בוגר שאריף שביקש להישאר בעילום שם. "זה הופך להיות יותר מרק לימודים", הוא מספר, "זה הופך לאובססיה. אתה מוצא את עצמך מתעורר בארבע לפנות בוקר כדי להספיק ללמוד עוד כמה שעות לפני שמתחילים השיעורים".

במילים אחרות, ההצלחה האיראנית היא גם הטרגדיה שלה: ברגע שהם מסיימים את התואר, אין דבר שהסטודנטים האיראנים רוצים יותר מאשר לעזוב את מדינתם. עובדה זו היא ברכה לאוניברסיטאות ולחברות הייטק זרות, אבל מבחינת הרפובליקה האסלאמית מדובר בבריחת מוחות קריטית. פשוט אין די עבודות איכותיות לבוגרי האוניברסיטאות באיראן, אומר ראמין פארג'אד ראד, עוד בוגר שאריף (מחזור 1997), שעובד היום כמנהל בחברת אקוואנטיה שבעמק הסיליקון. וגרוע מכך, אותם סטודנטים מצטיינים שנשארים באיראן ומנסים להקים עסקים מתלוננים שפקידי ממשל דורשים חלק מהכנסותיהם ומאיימים בהערמת קשיים לא הכרחיים במקרה של סירוב. איראנים רבים שאינם יכולים להגר למערב עוברים במקום זאת לגור בדובאי.

תסכולים מעין אלה מבשרים עתיד עגום לאיראן. נכון, בשנים האחרונות הצמיחה המדינה מספר כמעט מפחיד של סטודנטים מצטיינים, וההיסטוריה שלה מלאה בהישגים מדעיים ובמוחות גדולים כמו אבן סינא, המדען הגדול ביותר של ימי הביניים; מוחמד אל־ח'ואריזמי, המדען בן המאה ה־9 שהמציא את האלגוריתמים, והמתמטיקאי והאסטרונום המפורסם עומאר חיאם. זוהי בהחלט מורשת מכובדת. אבל אם הרפובליקה האסלאמית לא תשנה כיוון בקרוב, כל ההיסטוריה והפוטנציאל הללו עלולים לרדת לטמיון.ˆ

הכותב מדווח מאיראן לעיתונים בארצות הברית, והוא מחבר הספר "הנשמה של איראן"

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות