השבוע: בועות מתנפצות

השבוע יכול היה להיות הרבה יותר טוב. יורג היידר נאסף אל אביו הרוחני, והעולם הפחית לעצמו פשיסט אחד ממרשם התושבים. ובזמן שהקארמה התאפקה מלחלק אפל שטרודל חינם ולשחרר לרקיעים זיקוקין דינור, תאופיק ג'מאל אחד הצית בעכו ניצוץ ישן של שנאה - מהסוג שהיידר השתמש בו בחייו. שלהוב יצרים, משקעי עבר ומתח בין תרבויות, כשברקע מבעבע עוני. הקיצונים יצאו ממאורותיהם והעיר רתחה. עכו היא דוגמה לקהות חושים פוליטית, לקוצר ראייה ציבורי, לחזון של פוליטיקאים קטנים שמתחיל ונגמר בתרועה של פסטיבלים. השנה אפילו פסטיבל עכו המסורתי לא הציל את המצב. ככה זה כשבועה מתפוצצת.

בצד האחר של העולם, בבית שכולו לבן, יצא שוב הנשיא בוש אל גן הוורדים. גם הפעם הוא לא הבטיח גן של שושנים. הוא הצהיר שיקנה מניות ב־250 מיליארד דולר, אבל וול סטריט לא התרשמה וסגרה בירידות שערים. בוש עדיין רוצה להאמין שתוכנית החילוץ שלו תהיה האצבע של הילד ההולנדי בסכר.

בעבור איסלנד האגדה הזו כבר לא תתקיים. נראה שהמרחבים הירוקים האינסופיים פשטו רגל. איסלנד היא מדינה של נופים מתחלפים, גייזרים וקרחונים, 20 כבשים ואיש אחד על 10 קילומטרים רבועים של דשא נקי ושלו. ישראלי עם מנטליות של צפיפות אוכלוסין יכול לחטוף אגורפוביה באיסלנד. שקט. אין זבל. אווירה של אי בודד. לפני כתשע שנים ביקרתי שם והתרשמתי שזו מדינה נהדרת לאנשיה. בדיעבד הרוגע בלבל אותי. איסלנד הפסטורלית הימרה בקזינו של וול סטריט. ההתרסקות היתה בלתי נמנעת. ככה זה כשבועה מתפוצצת.

בזמן שהבורסה של איסלנד נפחה את נשמתה אנחנו ישבנו בסוכה והתבוננו בקישוטים בעיניים מצועפות. ברור היה לנו שהגשם הצפוי ימרח אותם על הסדינים הלבנים. במקרה כזה ניתן לומר שמדובר בצער מפוקח. באותן שעות נחתם ההסכם הקואליציוני בין העבודה לקדימה. גם כאן היתה מעין עגמומיות ריאלית. לא היו נסים, גם לא דרמות. שני הצדדים כבר הספיקו להתיש זה את זה לפני החג. אז מה נותר? אנקדוטה אחת מחויכת שח"כ פינס בחר לכנות הגדרה פאתטית. ברק, נאמר בהסכם, יקודם לסגן ראש ממשלה בכיר. מונח שהזכיר לי את הדרגות של הנגדים בצבא. איך מעודדים חייל להישאר רב סמל? מעניקים לו רב סמל בכיר. נדמה שזה מה שעשתה לבני לברק.

ככה זה...