על הצד האופטימי של המשבר הגדול: אמריקה תחזור לחייך

כמה מאיתנו, ובייחוד בני 60 ופחות, תהו תמיד כיצד יחושו אם יחוו אירוע יחיד בדורו, דוגמת אלה שקוראים עליהם בספרים. ובכן, מבוקשם ניתן להם. אנו חיים את אחת הבהלות הפיננסיות הגדולות בכל הזמנים. אפשר להשוות אותה לגדולות ביותר, למשל אלה שאירעו ב-1907 וב-1929. בשלב זה מוקדם לדעת מה יהיו השלכות האירוע על המערכת הפיננסית, על הכלכלה ועל החברה.

אני צופה שבסופו של דבר ינצחו ממשלות העולם במאבקן בפחד, משום שיש ברשותן מאגר פוטנציאלי בלתי נדלה של כלים, וזה אפשרי בייחוד אם יפעלו בשיתוף פעולה. הממשלות יכולות להלאים חברות, להכריז על חופשות בבנקים, להשעות מסחר בבורסה למשך שבועות, לרכוש חובות, נכסים ומשכנתאות - וגולת הכותרת: הממשל האמריקאי יכול להדפיס כסף.

למכשירים אלה השלכות מדאיגות למדי בטווח הרחוק, אבל הן כאין וכאפס לעומת ההתרסקות הפוטנציאלית של המערכת הפיננסית. נראה שוושינגטון הבינה שהיא חייבת לעשות כל שיידרש לייצב את המערכת. השאלות הגדולות נותרות ללא מענה. איך נפסיק את הנפילה? כמה זה יעלה? כמה זמן יעבור עד שתוכנית החילוץ תתחיל להראות תוצאות? בשלב מסוים תסתיים הפאניקה שאחזה בשוקי העולם. מובן שאין זה אומר כי עלינו לצפות לחזרתה של הצמיחה. אלה זמנים קשים. אבל אנחנו יכולים לצפות לשובה של השפיות.

לעגל את הריבוע

למרות כל הקשיים שאנחנו עומדים לחוות אני רואה נקודת אור אחת בקצה המנהרה. המשבר אילץ את ארצות הברית, באופן דרמטי, להתעמת עם ההרגלים הרעים שפיתחה בעשורים האחרונים. אם תיגמל מהם המצוקה של ההווה תיתרגם לרווחים בעתיד.

מאז שנות השמונים האמריקאים צרכו יותר משייצרו וגישרו על הפערים באמצעות לקיחת הלוואות. שני עשורים של כסף קל וכלים פיננסיים חדשניים גרמו לכך שכמעט כל אדם הצליח לקבל הלוואות בכל סכום ולכל מטרה. אם חפצנו בבית גדול יותר, בטלוויזיה טובה יותר או במכונית מהירה יותר ולא היה לנו הכסף לשלם עבורם - אין בעיה. שילמנו בכרטיס אשראי, קיבלנו משכנתה עצומה ומימנו את הפנטזיות שלנו. ככל שגדלו הפנטזיות גדל החוב של משקי הבית: מ־680 מיליארד דולר ב־1974 ל־14 טריליון דולר היום, ולבית האב הממוצע יש כיום 13 כרטיסי אשראי.

באפט דימה את המשקיעים לסינדרלה בנשף. "'הכל נורא כיף', הם אומרים, 'למה שאעזוב ברבע לחצות?' הצרה היא שאין שעון על הקיר, וכולם חושבים שייצאו בשתי דקות לחצות" | צילום: בלומברג

אך ההתנהלות של האמריקאי הממוצע היתה התגלמות הטוהר לעומת התנהלות הממשל. כל עיר, כל מחוז וכל מדינה שאפו להמשיך להתפתח בלי לגייס מסים נוספים. ואיך הופכים מעגל לריבוע? לוקחים הלוואות תוך ניצול המכשירים הפיננסיים המתוחכמים. איגרות חוב גובו בסיכויים להכנסה עתידית ממסים או מהגרלות לוטו.

"היתה נטייה גוברת להבטיח מימון פדרלי עתידי לכבישים, לדיור ולדברים נוספים", אמר כריס אדוארדס ממכון קאטו. "כתוצאה מכך התייקרו הפרויקטים, שמומנו בתשלומים עם ריבית, והיתה נטייה לחרוג מהתקציב".

להחליף את השעון

אך מנהיגויות אזוריות אינן הבעיה היחידה. בניהול אלן גרינספאן סירב הבנק המרכזי של ארה"ב בעקשנות לגרום לעוגמת נפש. נאסד"ק קורס? תחתכו את הריביות. הכלכלה מאטה בעקבות פיגועי 11 בספטמבר? תחתכו את הריביות. לא משנה מה הבעיה, הפתרון הוא להמשיך להזרים את הכסף. החדרת הסטרואידים לשוק הדיור יצרה לבסוף בעיות שיצאו מכלל שליטה.

המדינה כולה נשאבה להונאת ענק. כפי שאמר הכלכלן ג'פרי זאקס, "רצינו הרבה ממשל, אבל לא רצינו לשלם עבורו". אז לקחנו הלוואות כדי להיחלץ מהבעיה. ב-1990 עמד החוב הלאומי על 3 טריליון דולר. היום הוא עומד על 10.2 טריליון דולר. בשעון החוב הלאומי בניו יורק אין די ריבועים כדי להציג את החוב במלואו. הבעלים של השעון מתכננים להתקין אחד חדש בשנה הבאה.

"מינוף" הוא המינוח המהודר של וול סטריט לחובות, והוא נמצא בלבו של המשבר הנוכחי. וורן באפט הסביר את הבעיה בדרכו המיוחדת ב"מופע של צ'ארלי רוז". "מינוף", אמר באפט, "הוא הדרך היחידה של בחור חכם לפשוט את הרגל. אם אתה עושה דברים חכמים, אתה מתעשר בסוף. אם אתה עושה דברים חכמים ומשתמש במינוף, ואתה עושה טעות אחת לאורך הדרך, היא עלולה למחוק אותך, משום שאפס כפול אפס זה אפס. אבל זה מחזק אותך כשהאנשים סביבך עושים זאת בהצלחה. זה דומה מאוד לסינדרלה בנשף. הבחורים נראים טוב יותר, המוזיקה נשמעת טוב יותר, הכיף גדול יותר, אתה חושב לעצמך, 'למה שאעזוב ברבע לחצות? אני אצא בשתי דקות לחצות'. אבל הצרה היא שאין שעונים על הקיר. וכולם חושבים שייצאו בשתי דקות לחצות".

אין ארוחות חינם

לקח אחד שאפשר להפיק מהמשבר דומה לחוק ותיק ופשוט בכלכלה: אין ארוחות חינם. חוב אינו דבר רע. אם משתמשים בו בתבונה, מדובר בלבו של הקפיטליזם המודרני. אבל הסתרת הררי חובות במכשירים פיננסיים מורכבים היא אמצעי להסוות עלויות והזמנה להתנהגות בלתי אחראית.

חשבונאות הקסם היתה צריכה להיגמר. לקוחות נאלצו להפסיק להשתמש בבתים שלהם כבנקים ולהפסיק להוציא כסף שאין להם. בשלב מסוים הממשלה נאלצה להתייצב מול החובות שלה. ארה"ב, וגם חברות אחרות שגדלו באופן מלאכותי, נאלצות עתה להתעורר לקול אזעקה מהגיהינום. אם נוכל להגיב ולשנות את התנהגותנו באופן גורף ייתכן שנצא נשכרים (אף על פי שכמו שאמר וינסטון צ'רצ'יל לאחר הפסדו בבחירות של 1945: "כרגע קשה מאוד להבחין במה אנו נשכרים").

לחזור ליסודות

בטווח הקצר, כל הפתרונות למשבר הנוכחי מחייבים את הממשלות לקבל על עצמן יותר חובות והתחייבויות. אך אין זה אומר שעלינו לאושש את הכלכלה באמצעות קיצוצי מסים, כפי שטוענים כמה כלכלנים בכירים. אם נעשה כך המסיבה תוכל להמשיך להתקיים באופן מלאכותי. זה כמו לבקש משיכור ללכת למכון גמילה בשנה הבאה, אבל בינתיים לתת לו לשתות יותר וויסקי. תמריץ טוב בהרבה יהיה ליזום פרויקטים לאנרגיה ולתשתיות המהווים השקעה ולכן יש להם השפעה שונה בהרבה על ההון הפיסקאלי של המדינה (הם אינם מאוזכרים כסעיף נפרד בתקציב, אבל זה רק בגלל חשבונאות גרועה).

תחת גרינספאן הפתרון לכל בעיה היה עוד כסף. נאסד"ק קורס? חותכים ריביות. הכלכלה מאטה בעקבות 11 בספטמבר? חותכים ריביות. הכסף חייב להמשיך לזרום | צילום: בלומברג

בטווח הבינוני והארוך עלינו לחזור למושגי היסוד. משקי בית יצטרכו לחסוך יותר, ויש ליזום תמריצים שיאפשרו זאת. ממשלת ארה"ב מציעה תמריצים עצומים לצרכנים (ניכוי הריבית על המשכנתה הוא הדוגמה הטובה ביותר), וזה אכן עובד. הבתים שלנו הם הגדולים בעולם, הטלוויזיות שלנו הדקות ביותר ויש לנו הכי הרבה מכוניות.

גם הטלת מס על הצריכה ועידוד חיסכון היו מצליחים. רגולציה על חובות האשראי צריכה לעבור שינויים כדי להבטיח שאנשים יהיו מודעים לסיכונים ולעלויות של המכשירים האלו.

יתרונות חבויים

גם וול סטריט תיאלץ להשתנות. היו"ר לשעבר של הבנק המרכזי של ארה"ב פול ווקר טען מזמן כי החדשנות הפיננסית בגרסתה האחרונה דשדשה סביב מקורות מימון קיימים ותרמה מעט מאוד לכלכלה. פעילות כזו צריכה להצטמצם באופן ניכר.

מנכ"ל איגל קפיטל בויקין קארי אמר: "במשך 20 שנה הדנ"א של כמעט כל מוסד פיננסי עבר שינויים מסוכנים. בכל פעם שמישהו לחץ להגדלת המינוף ולנטילת סיכונים גדולים יותר השנים הבאות הוכיחו עד כמה 'צדק'. האנשים האלה קודמו וקיבלו שליטה על סכומי כסף גדולים יותר. בינתיים כל מי שהיה בעמדות מפתח והיסס, שהפציר לנקוט זהירות, הוכח כ'טועה'. הטיפוסים הזהירים לא קודמו וסבלו הצקות. בסופו של דבר סוג מסוים מאוד של אנשים ניהלו את העסקים. השנה ההון שנותר עובר סוף סוף למנהלים זהירים יותר ולמשקיעים כמו וורן באפט".

ווקר טען גם כי יציבותה של המערכת הפיננסית הסבוכה הזו היתה רחוקה מאוד מהאופן שבו אנשים דמיינו אותה, וכי נדרשו מאמצים רבים כדי לייצבה וליצור בה רגולציות. עתה הנושאים האלו זוכים לתשומת לב בדרג הגבוה ביותר. הפחד בוול סטריט הוא שממשל דמוקרטי ינקוט רגולציית יתר. אך שימו לב מי מייעץ לברק אובמה - באפט, ווקר, שרי האוצר לשעבר רוברט רובין ולארי סאמרס. סביר להניח כי מאמציהם יניבו מערכת פיננסית עם פיקוח טוב יותר, שבעודה מייצרת רווחים מתונים יותר תהיה הרבה יותר יציבה ובטוחה.

התעשייה הפיננסית עצמה צפויה להתכווץ, וזה אינו דבר רע. היא צמחה בממדים דרמטיים מדי. לדברי קארי, "30% מרווחי החברות במדד S&P 500 ב־2007 היו של חברות פיננסיות. הצרכנים האמריקאים הוציאו מדי שנה 800 מיליארד דולר יותר משהרוויחו. רוב בעלי תוארי הדוקטור במתמטיקה נשאבו לתחומים בלתי פרודוקטיביים של הנדסה פיננסית במקום למחקר ביוטכנולוגי וטכנולוגיית דלק. כספים הושקעו בהקמת מערכות קמעונאיות במקום בתשתיות חיוניות".

המשבר יכוון מחדש את המשאבים הפיננסיים לדרכים פרודוקטיביות יותר. אם חלק מהאנשים החכמים בוול סטריט יבנו בסופו של דבר מודלים טובים יותר של ניצול אנרגיה ויעילות, יהיה זה רווח נקי לכלכלה.

הכלכלה האמריקאית ממשיכה להיות דינמית וגמישה. הנתונים המפתיעים ביותר הם עד כמה המשיכה לשמור על חוסנה למרות הזעזועים. אבל זה לא יחזיק מעמד, בייחוד אם הפאניקה תימשך. אך החוסן מדגיש את העובדה שלכלכלה האמריקאית יתרונות חבויים, ולאחר מיתון קשה היא תתאושש מהר יותר משרבים יכולים לדמיין. גם העלייה בהיקף הכלכלות מתפתחות, שמניעות את הצמיחה הגלובלית, לא תחדל בן לילה.

משמעת עצמית

משמעת חדשה תהיה טובה לאמריקה. מאז קריסת ברית המועצות ארה"ב פועלת בעולם ללא מגבלות ובדיקת גבולות. וושינגטון הפכה שחצנית, עצלה ולא זהירה. ביצוע ההחלטות היה מונע בעיקר מגורמים פנימיים ומעט מאוד מלחצים חיצוניים. לא נאלצנו לבצע החלטות אסטרטגיות; יכולנו לפגוע בבריתות, לבזבז משאבים, להכריז מלחמה ללא היערכות. היה לנו די מרווח לטעויות. הרבה מאוד טעויות.

אך העולם שונה עתה. עיראק הטילה צל על האמינות הפוליטית והצבאית של ארה"ב, והמשבר הפיננסי פגע במעמדה כמעצמה כלכלית. בטווח הארוך מדינות יפחיתו את תלותן במעצמת־על בלתי יציבה. ארה"ב תיאלץ לעבוד כדי למשוך הון ולנהל את הכלכלה שלה טוב יותר. ניאלץ לשכנע מדינות להצטרף ליוזמות שלנו בארצות אחרות ולהחליט החלטות אסטרטגיות. אי אפשר לפרוס טילים בגבולות רוסיה ולמשוך את גיאורגיה ואוקראינה לנאט"ו, אך לצפות לשיתוף פעולה רוסי בתוכנית הגרעין של איראן. אי אפשר להטיף לעולם על דמוקרטיה וקפיטליזם כשביתנו מבולגן כל כך.

לפי האמונה האמריקאית תחרות היא דבר טוב - בעסקים, באתלטיקה ובחיים. המשמעת תהיה כואבת למדינה שהתרגלה שיש לה הכל. אך היא תעשה אותנו חזקים יותר בטווח הארוך.