צילום: בלומברג
תעשיית הספורט קבעה: ברק אובמה מנצח את הבחירות השבוע
לאחר שנים שבהן התרחקו מפוליטיקה כמו מאש, מתגייסים הספורטאים בארה"ב למענו של ברק אובמה. באופן מפתיע - גם רוב בעלי הקבוצות השמרנים יתמכו בו
כשלברון ג'יימס וחברו המשורר ג'יי.זי ארגנו בשבוע שעבר עצרת למען מועמד המפלגה הדמוקרטית, הסנטור ברק אובמה, שררה במחנה הרפובליקני דממת מוות. ג'יימס אף תרם 20 אלף דולר מכיסו לאובמה, תרומה שעזרה לסנטור השחור להגיע לסכום של 600 מיליון דולר תרומות לקמפיין - כפול מיריבו.
ואם לא די בזאת, במקביל עורך ג'יי זי הופעות חינם, וכל האירועים מתרחשים באוהיו, שבה נולד המלך ג'יימס ושבה הוא משחק. ואוהיו - למי ששהה על מאדים בשנה האחרונה - היא מהמדינות המתנדנדות, שסנטור מקיין, המועמד הרפובליקני, מוכרח לנצח בדרך לבית הלבן.
העובדה שספורטאים מתגייסים למען פוליטיקאים, ולמען האמת, למען פוליטיקאי אחד, סנטור אובמה, איננה עניין טריוויאלי. בשני העשורים האחרונים ספורטאים פשוט מתרחקים מפוליטיקה. רבים מהם חשים שלקריירה התובענית ולאורח החיים המפנק אין ולו דבר עם פוליטיקה; אחדים לא התעניינו מלכתחילה בנושא ולאחרים יש דימוי לשמור עליו.
בעצם, בשנות התשעים הוטחה ביקורת בספורטאים השחורים - ובייחוד במייקל ג'ורדן - על הריחוק שלהם מנושאים מהותיים כמו זכויות אזרח, מצב העוני בגטאות וכדומה. ספורטאים אלה היו שונים מפורצי הדרך שלפניהם, ג'קי רובינסון בבייסבול ומוחמד עלי באגרוף, שאכלו קש כדי לפרוץ את מחסום הגזענות באמריקה וליצור סולידריות חברתית.
אובמה משנה הכל
אבל הבחירות האלה משנות הכל: הן יהיו היקרות ביותר בהיסטוריה - 5.3 מיליארד דולר, לפי הערכות; בניגוד למה שהורגלנו אליו, המועמדים הפעם אינם מושלים לבנים בשנות ה־50 לחייהם; והבחירות, לראשונה זה שנים, מלהיבות את האומה.
את ההתלהבות הזו אפשר למדוד: אמריקה נהפכת לפוליטית יותר, ואחוזי ההצבעה עתידים לעבור את רף ה־60% בראשונה זה ארבעה עשורים. לפיכך, גם הספורטאים יוצאים מהמחילה ומכריזים על תמיכתם באובמה.
יש כמה סיבות שהובילו לכך: ההייפ סביב הבחירות, הכריזמה של אובמה, וגם כנראה צבע עורו. עם השמות המוכרים שתרמו לקמפיין של הדמוקרטים נמנים הספורטאי העשיר בעולם, שחקן הגולף טייגר וודס; לברון ג'יימס; פיל ג'קסון, מאמן לוס אנג'לס לייקרס; והלשעברים מג'יק ג'ונסון ואמיט סמית' מהפוטבול.
הדבר המעניין במגמה המסתמנת הוא שספורטאים תומכים באופן מסורתי דווקא בפוליטיקאים שמרנים. לפי סוכן הספורט לי סטיינברג, שהקים את התנועה "ספורטאים למען אובמה", הם עושים זאת משום שלכסף גדול יש נטל מס גדול, ולכן המפלגה הרפובליקנית היתה ברירת מחדל. אבל אובמה כאמור משנה הכל.
הבעלים של מקיין
ואם הספורטאים הולכים לפי הכיס - על אחת כמה וכמה הבעלים הלבנים והעשירים של קבוצות הספורט. סקר שנערך בסוף יוני מצא שבעלים של קבוצות מארבעת ענפי הספורט החשובים תרמו יותר מ־3 מיליון דולר לקמפיין של סנטור מקיין, פי חמישה מליריבו. להלן השמות הבולטים שתרמו למקיין: קומישינר ליגת הפוטבול רוג'ר גודל; הבעלים הכי מפורסם באמריקה ג'רי גונס מהדאלאס קאובויז (פוטבול); הבעלים של ניו אינגלנד פטריוטס מהפוטבול רוברט קראפט והבעלים של פניקס סאנס מה־NFL רוברט סארבר.
מי שמתעקש למצוא שחקנים פעילים יכול לרשום את קורט שילינג, פיצ'ר של רד סוקס, ואחד הגדולים בכל הזמנים, שלא ברור אם יחזור לשחק שוב בגלל פציעה.
במדיה ציינו ש"הספורטאים עבור אובמה והבעלים עבור מקיין". זה טבעי ונכון: ספורטאים הם צעירים מטבע עיסוקם, ואחוז השחורים בספורט גבוה בהרבה משיעורם באוכלוסייה. זה די טריוויאלי שהם יצביעו למועמד השחור והצעיר.
הבעלים הם כמעט תמיד לבנים וקשישים, והם יצביעו באופן טריוויאלי למועמד הלבן והקשיש. אבל סקר שנערך בקרב "בכירי תעשיית הספורט" מגלה שאובמה מנצח אפילו בקרבם ב־46% מהקולות לעומת 38%. אבל גם אילולא היה הדבר כך, מתיחות אמיתית - אין: ממילא הבעלים והאתלטים שייכים לקליקות חברתיות שונות. לא תראו את ג'רי ג'ונס, הבעלים של הקאובויז, במסיבות שעורך טרל אוונס, הרסיבר השחור של קבוצתו, וחופש פוליטי עדיין זוכה ליראת קודש באמריקה.
בשורה התחתונה: הביזנס האמריקאי יודע לחיות עם כל הסיבוכים - ובלבד שהוא מייצר כסף. התלות ההדדית שבין הכסף הגדול לבין האתלטים הגדולים פשוט מחייבת סימביוזה, וכל מי שרוצה נתח מהעוגה לומד לחיות איתה.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה