אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
חלון הזדמנויות: ראיון עם הבעלים של הבר החלונות הגבוהים צילום: עמית שעל

חלון הזדמנויות: ראיון עם הבעלים של הבר החלונות הגבוהים

המקום שנפתח לפני כחודשיים במתחם קרליבך הוא הבר הכי לוהט כרגע בתל אביב - לפחות על פי אתרי הרכילות והצהרות הבעלים, שי דוידוף ודורון אוסידון, שמחזיקים גם בוויסקי א־גוגו

03.11.2008, 10:28 | נגה נצר

"איפה עוד את רואה את דויד פתאל, עדי שטראוס ואורי שני יושבים על אותו בר?", כך פותח שי דוידוף, המתרווח בכורסה, אבל עדיין לא מרגיש רגוע.

דוידוף מתכוון כמובן לחלונות הגבוהים, הבר החדש שלו, שנפתח רשמית לפני כחודשיים במתחם קרליבך בתל אביב, וכבר מסתמן כדבר החם בגזרת המי ומי, עם תורים בכניסה, אזכורים שוטפים במדורי הרכילות, אירועים ברנז'איים סגורים ולקוחות קבועים מחוג הסילון המקומי. הבייבי החדש של דוידוף ושל שותפו בשבע השנים האחרונות, דורון אוסידון, כבר הולך לבד, אבל השניים מקפידים לחתל ולהאכיל אותו. "אני עושה ביום בין 300 ל־700 שיחות טלפון ולפני אירועים מיוחדים זה יכול להגיע גם לאלף", מצהיר אוסידון, ואכן הטלפונים של השניים לא מפסיקים לצלצל לאורך כל הראיון. הם גם מקפידים להסתחבק עם מאות המבלים במקום, כאילו היו אחרוני המוזמנים בחתונה שלהם עצמם.

"יש פה לידנו בר שעושה מבצע של צ'ייסר בשקל ואף אחד לא בא", אומר אוסידון בשעה שאחד העובדים מתקין על דלת משרדו את השלט "דון אוסידון" (באנגלית כמובן). "אצלנו צ'ייסר עולה 18 שקל ומפוצץ, ועומדים פה בחוץ כמו בתור ללחם ברוסיה, אלף איש בחוץ מתחננים להיכנס. למה? כי אנחנו נותנים שואו. הברים שלנו הם לדעתי הכי קרובים לחו"ל מבחינת הבאז שיש עליהם. זה מועדון של שלוש קומות. איפה יש עוד מקום כזה בארץ? אין".

לבלות עם עצמך

אוסידון ודוידוף לא מהיום בעסק הזה. ברזומה שלהם תמצאו את המגה בר וויסקי א־גוגו בנמל תל אביב, שרץ כבר שלוש שנים. הם גם הפעילו את הליין הוותיק ספיישל מאנדיי, שרץ בימי שני במשך שלוש שנים במועדונים שונים בתל אביב (כמו הלמון, ה־TLV והאומן), ושעליו אומר אוסידון ש"היה מפוצץ באנשים עד שש בבוקר, והלכו משם ישר לעבודה".

כשעומדים מול הבר המפואר בעל שלוש הקומות, הרצפה השקופה והצוות החרוץ של החלונות הגבוהים, כמעט שוכחים את הצהרותיהם של השניים עד לפני כארבע שנים, כשעוד היו יחצ"נים, שלעולם לא יפתחו מקום משלהם.

מה קרה מאז?

דוידוף: "זאת היתה תקופת המועדונים. כיחצ"נים היה לנו הרבה יותר נכון לקחת כסף ולעשות את הליין שם (ספיישל מאנדי - נ"נ). החשיבה היתה שונה. בסופו של דבר הרגשנו שהמועדונים כבר לא מושכים את הקהל. אנשים כבר לא רצו לשלם כסף בכניסה, אלא העדיפו לשים אותו על דרינק. בנוסף, המועדונים, בגלל הגודל שלהם, יצרו תמהיל מאוד מגוון של אנשים, וזה לא התאים לכל אחד; אנשים רצו להיות עם החתך ההומוגני שלהם, אם זה של גילאים או של חברה מסוימת, והעדיפו את הברים הקטנים, בלי כסף בכניסה ועם קהל יותר איכותי. זיהינו את המגמה הזאת והבנו שאין מה לחפש יותר במועדונים מבחינתנו".

מה ההבדל בין יחצ"ן לבעלים של מקום כזה?

אוסידון: "אותו דבר, רק עם יותר כאב ראש".

ומן הסתם גם יותר כסף.

דוידוף: "שמעי, חיי הלילה זה נחמד, ואתה מרוויח כסף לא רע, אבל אף אחד לא נהיה מיליונר מזה, ומי שאומר לך שכן מבלבל את המוח. אתה יכול לחיות טוב ושיהיה לך מעמד, למי שרווק יכולות להיות בחורות, אבל מיליונר אתה לא תהיה".

אז למה לכם כל הכאב ראש הזה?

דוידוף: "לעבוד משמונה עד חמש זה משעמם בשבילנו. בעבודה כמו שלנו אתה חי טוב, אבל זה לא עניין של כסף. זה מעמד מסוים שברגע שאתה מגיע אליו אתה לא יכול לוותר עליו. זה חיידק הלילות. זה הכיף שבלילה - את עובדת איפה שכולם מבלים. כולם יפים ומתלבשים, לא ממהרים, קצת שיכורים. זה כיף, זאת סביבת עבודה שאתה לא יכול לעזוב".

מאז ימי הספיישל מאנדיי זרם כאמור הרבה אלכוהול בחיי הלילה התל אביביים, והוויסקי א־גוגו הצליח להתמתג כבר האקסקלוסיבי של הסלבז, עם אזכורים בתוכניות בידור, מדורי רכילות וסאטירה ונוכחות של - לדברי אוסידון - כל סלב שמכבד את עצמו. "החזקנו הרבה זמן עם קהל מבוגר, לא ירדנו מגיל 27 פלוס, וקיימנו אירועי יחסי ציבור ואירועים מתוקשרים", מפרש דוידוף את סוד ההצלחה של המקום.

שי דוידוף ודורון אוסידון, צילום: עמית שעל שי דוידוף ודורון אוסידון | צילום: עמית שעל שי דוידוף ודורון אוסידון, צילום: עמית שעל

נראה שהחלונות הגבוהים שומר על הסטטוס. בחודש האחרון נערכו אירועים סגורים של סוכנות יולי, מגזין "GO", "טיים אאוט" והזמרת ליאל קולט ("היא כוכבת בצרפת", מבאר אוסידון). אירועים שלדבריהם לא קל לסגור. "המקום מחובר לכל משרדי יחסי הציבור בארץ", חושף דוידוף, "אנחנו מחוברים כבר שנים לכל האמרגנים, המפיקים והיחצ"נים ומקושרים לחברות. באים כל מיני ילדים ופותחים ברים, בלי מילה ובלי כלום, הם פחות מקצועיים מאיתנו, ובסופו של דבר כולם הבינו שכדאי לפנות לאנשים מקצועיים".

מה הכי חשוב לך בתמהיל האנושי?

דוידוף: "למשל השילוב בין דוגמנית לבין איש עסקים ושחקן".

מה עם סליז, אווירת פיק אפ?

אוסידון: "אנחנו משדרים פה אווירת סקס בלי להיות סליז. אנחנו מעדיפים שאנשי עסקים יסגרו פה עסקאות ושראש עיריית בוקרשט ימשיך לבלות כאן".

המענה לפורקן היצרים יוכל לבוא לידי ביטוי, לדברי השניים, במרתף הקרוי החלון האחורי, המיועד לשעות שאחרי ויאופיין באווירה זימתית יותר, בסגנון מועדון החתול והכלב שנפתח במרחק יריקה מהם באותו מתחם.

למה לפתוח במתחם קרליבך?

"העירייה הפכה את האזור הזה לאזור צהוב, שלא מוגבל מבחינת רעש 24 שעות ביממה. יש פה חניונים ומקומות חניה, והמון ברים ומועדונים נפתחים פה עכשיו מסביבנו. חיפשנו מתחם בתולי, ואנחנו מאוד מרוצים ממנו - אין פקקים, הוא קרוב לאיילון. איזה עוד מתחמים יש? יד חרוצים? עשי לי טובה. הנמל נמאס - הרבה משפחות והרבה פקקים".

הנוף של החניה קצת מבאס, לא?

אוסידון: "בעוד שנה בדיוק את תסתכלי מהגג ותראי פיאצה כמו ברומא. כל המסעדות יוציאו את השולחנות החוצה, הפרונט של רחוב הארבעה עובר לכאן, יהיו כאן מזרקות והכל".

מאמינים בחידושים

"בואי 'סתכלי", אוסידון מסובב את מסך המחשב השטוח שלו לכיווני ומתחיל לגלוש באתרי הרכילות כדי להמחיש את ההייפ על החלונות. "עכשיו זה רשמי", אוסידון מקריא בקול את הכיתוב מעל תמונה של סקעת באחד האתרים, 'סלבריטאי ישראל ארזו תיק קטן ועברו לגור במועדון החלונות הגבוהים בתל אביב'. בחודש הזה שאנחנו פתוחים יש יותר אייטמים על המקום הזה ממקום שפתוח עשר שנים. האייטמים האלה שווים יותר מכל מודעת פרסומת".

למה בעצם לפתוח מקום חדש אם הוויסקי עדיין רץ טוב? הוא בדרך לגמור את הסוס?

דוידוף: "יש קהל שלא יחליף את הוויסקי בעד שום הון שבעולם, גם אם ייפתחו לידו אלף ברים, ויש קהל שאוהב את השינויים ובא לפה. 'חדש' זו המילה שעושה את זה לאנשים. הוויסקי מקום מדהים, אבל כשפותחים כל כך הרבה ברים מסביב חייבים לחדש, אין מה לעשות. לצערי, אתה חייב לתת לאנשים אנרגיות שונות. הלוואי שהדברים היו כמו בחו"ל, עם ברים שעובדים 15 שנה. איזה מקום בארץ עבד יותר מחמש שנים?".

ומה יהיה כשתתעייפו מחיי הלילה?

דוידוף: "עוד עשר שנים אולי נפתח אולם אירועים. שמעתי שזה אחלה עסק. אנחנו מכירים את כל מי שמתחתן".
שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

15 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

15.
במילה אחת: עינוי
הגעתי לשם אתמול בערב ליום הולדת של חברה. אנשים עומדים בכניסה עם פרצופים חסרי אונים: יכניסו אותי או לא? חטפתי שוק איך אנשים מבוגרים מסכימים שיתייחסו אליהם ככה, וזה עדיין עוד לפני שנכנסתי כי למטה הייתי בטוחה שלמעלה בחלונות הגבוהים זה מקום ממש שווה ובגלל זה כולם עומדים.. רבתי עם הסלקטורים כי ממש הייתי מוכנה לקחת ת'רגליים ולעוף חזרה הביתה אבל הם הכניסו אותנו. עלינו למעלה ו... הסיוט התחיל. מוזיקה כאילו עוברים מטוסים מעל הראש, גם שצועקים אחד לשני באוזן לא שומעים, מוזיקה מגעילה ומעוותת, אין למקום הזה "אופי" (חוץ מ: בואו נדחק, נהרוס לעצמנו את השתייה, נסתובב עם בקבוק בירה ב- 30 שקל ונרגיש שאנחנו "מבלים"), פשוט מקום בלי טעם. אפילו המתחם VIP מעליו יש רמקול שהמטרה שלו זה לעשות אותך חירש. בעלי ואני ברחנו אחרי שעה (אחרי שבדקנו כל חור שם כדי למצוא אפשרות מילוט מהמוזיקה). בקיצור, שורה תחתונה, מקום מהגיהנום.
שירה , סתרייה  |  27.10.09
12.
ניתוח המצב בצורה אובייקטיבית
נכון, לפי הביקורות והסקרים המקום נמצא בטופ, במקום באמת ניתן להנות מהאוכלוסיה מהמוזיקה ומהמראה המרשים שלו, היחס בתוך המקום לא ראוי לציון אלא אם אתה סלב כלשהו, המחירים מופרזים ובאמת מותאם לאנשי עסקים, כפי הנראה המקום לא מעוניין לאכלס אנשים מהמעמד הבינוני, אני בספק אם לאדם מהמעמד הבינוני כיף להוציא 240 ש"ח על 3 כוסות. התור בחוץ ארוך ומייגע, התחושה לא ממש נעימה כאשר האדם מרגיש מוזנח ונופל מאחרים, כאשר אדם עומד בחוץ ורואה כי הסלקטורית מתחנפת לאיזה סלב שרק יומיים וחצי מוכר בציבור, כמובן שהיחס מהסלקטורית שיקבל האדם הממוצע אינו משתווה ליחס שיקבל אותו סלב, עם זאת גם התחושה היא שאתה חייב לה משהו. בכל מקרה אם להשוות את המקום עם הויסקי א-גוגו, יחס שתקבל בויסקי הרבה יותר טוב המחירים זולים, והתחושה האישית של האדם היא, שהוא באמת יכול להרגיש משוייך לקבוצה במקום. בכל מקרה התמונה הכללית אומרת: אם אתה לא מפורסם או שאתה לא איזה איתן ורטהיימר קטן לא שווה להגיע למקום
אובייקטיבי , תל אביב  |  19.12.08
לכל התגובות